פה חצוף, פין עקום: הסדרות, האנשים והרגעים שעשו את השנה בטלוויזיה

סדרת השנה: "זגורי אימפריה"

למען תמיכה ביצירה מקורית באמת, המוסד הצנוע הזה נוהג להכתיר כסדרת השנה רק את אלה שהושקו לראשונה במהלכה. אבל אפשר ואף רצוי לטעון שעונת הקאמבק של "זגורי אימפריה" (הוט) עונה להגדרה: מוכרת ובכל זאת זאת כל כך שונה, מסורתית בסיפור שהיא מספרת - תרתי משמע - ובכל זאת כל כך מהפכנית באופן שבו היא מגישה אותו לשולחן. הרבה שנים ופרשת איבגי אחת חלפו עד שמאור זגורי הצליח להחזיר את פרויקט חייו, ו-11 הפרקים-סרטים שהרכיבו את העונה הזאת של "זגורי אימפריה" אכן היו "הכל בכל מקום", אם כי לא בבת אחת. כל דמות קיבלה את התור שלה, כדי שגם עוז זהבי, גם חן אמסלם, גם נינט טייב ובעיקר שרה פון שוורצה יזכו להתעלות על כל מה שעשו בעבר. כל אחת קיבלה ז'אנר משלה עם אורחים משלה, פעם עם נופים מושלגים, פעם עם מעברה תיאטרלית, פעם עם אודישנים לריאליטי ופעם עם טראומת נעורים באילת. עונה טלוויזיונית שהצליחה לחצות את המדינה לאורכה, לרוחבה ובייחוד לעומקה, לעגל כל דמות עגולה מלכתחילה ולהרוויח ביושר את תואר הדרמה הישראלית המצטיינת של העשור הזה. יודעים מה, אפילו מעבר לכך. מאסטרפיס שמכיל בתוכו חיים שלמים, ואז משנה אותם.

ציון לשבח: "מקום שמח" (כאן 11) ו"אור ראשון" (קשת 12) בדרמה, "ילדחרא" (יס) ו"הפשוטע" (כאן 11) בקומדיה, "DTF סנט לואיס" (HBO מקס), "פלוריבוס" (אפל TV) ו"חצי אדם" (HBO מקס) בחו"ל - ובדוקו "מר סקורסזה" (אפל TV) ו"קורין אלאל: סיבוב פרידה" (יס).

הופעת המשחק של השנה: אביהו פנחסוב, "מקום שמח"

שערות בחזה, תיאבון בריא, בוז לשרלטנים, חיבה למשחקי "ציצים" ופעילות מעיים מוגברת הופכים את בן קונפורטי לאחד הגברים הכי גברים שהוצגו בתולדות המסך הישראלי. הפרחים לאביהו פנחסוב על הופעת משחק משנת-קריירה ב"מקום שמח" (כאן 11) - או בעצם לנועה קולר, שכתבה אותו וכיכבה איתו, כי פנחסוב בטח יסנן "מי צריך את החרא הזה" ויזרוק אותם לפח. לצד תפקיד קטן ב"רצח בים המלח", זו הייתה השנה שבה פנחסוב הוכיח שהוא לא רק פרובוקטור מוזיקלי שנכנס להופעות על כף של טרקטור עם תחתונים מנומרים. ולצד שחקנים אדירים לא פחות ממנו, הוא הוכיח שסקס אפיל יכול לבוא גם בדמות תאוות נקניקיות וכרס נדיבה. כל כך הרבה גברים ראו בו את עצמם, אחרי כל כך הרבה פעמים שבהן הטלוויזיה העניקה את המושכות לידין גלמנים של העולם, ואותם צמצמה לכדי דאחקות בלבד. היו בו עומק, ורגש, ואלימות כבושה, היו לו מונולוגים שנשארים איתך אחר כך, ובלעדיו אחת מסדרות השנה לא הייתה זוכה להיצרב ככה בפסגה.

ציון לשבח: גיתית פישר ("בודקת"), עידו קציר ("תוצרת בית"), אברהם ארנסון ("מטכליסטים"), כנרת לימוני ("הורסת" ו"לא לריב"), עופר שכטר ("לא לריב"), אלון אבוטבול ("יקומות"), סנא להב ("נוטוק"), רותם אבוהב ("אור ראשון"), ספידה מואפי ("הפיט"), שרה פידג'ן ("סיפור אהבה"), קייט או'פלין ("מפרץ האלמנות").

סצינת השנה: הפוטו-פיניש בגמר, "המירוץ למיליון"

עשר עונות ישראליות היו עד כה ל"המירוץ למיליון" (קשת 12). תכפילו כל אחת בלפחות עשר נקודות סיום, וזה עוד לפני שמשקללים את הגרסאות הזרות והחיקויים למיניהם. צופה הריאליטי המקומי הוא שועל קרבות ותיק בכל הנוגע לריצות אמוק לשטיח והדחות שמוכרעות בפוטו-פיניש - ועכשיו כבר מותר לספר: רוב הפעמים מה שהוא ראה על המסך חטא לאמת. לא מאוד מסובך לזייף דרמות רגע לפני "פרסומת אחת אחרונה", בשביל זה יש עורכי וידאו מתוחכמים ופרומואים שיבנו בילדאפ בלי שום סיבה. אבל העונה, דווקא בגמר, דווקא עם שני הזוגות האחרונים, זה באמת קרה. לא היה צריך להשקיע במוזיקה דרמטית או להתעכב על תרמיל שתקוע בבגאז', כי גמר "המירוץ למיליון" הגשים את החלום הרטוב של כל הפקה. שני זוגות רצו במקביל ליהודה לוי, שניהם תועדו במקביל על ידי אותה מצלמה. מירוץ מסביב לעולם הוכרע באמצעות המירוץ הרגלי הכי ישן בספר, ועונה שלמה הוכרעה באמצעות ספרינט אחד של כדורגלן.

ציון לשבח: אביתר בנאי מבקר חולת סרטן ("סיכוי להינצל"), דינה נעולה בתוך הבית ("כל האמהות משקרות"), הריב בתחנת הדלק ("מקום שמח"), מונולוג הבוסר ("בודקת"), מערכון "אתם מדברים על טלוויזיה?" ("סאטרדיי נייט לייב"), הטלת המטבע הגורלית ("הישרדות 50"), ערכת האונס ("הפיט"), אווה מגלה את הגודל האמיתי של כף היד שלה ("האקס").

סערת השנה: לוסי אהריש אומרת "אינשאללה"

בראשית היו לימון סון הר-מלך וטלי גוטליב, שתקפו משפחות שכולות ערביות שהגיעו לכנסת. ותבוא לוסי אהריש לאולפן חדשות 13, ותישא נאום תיאטרלי, עמוס מימיקות ומעורר אנטגוניזם עוד לפני שמישהו בכלל טרח להקשיב לתוכנו. ותוסיף אהריש נבואה על מימוש זכויותיו של הציבור הערבי בבחירות הקרובות, ותחתום ב"אינשאללה". ויראו בערוץ 14 כי טוב, ויתירו את דמה. ותחזור אהריש אל האולפן, ותתהה איך האירוע תפח לכדי איומים על חייה ועל משפחתה, כאילו היא לא מכירה מקרוב מדי את הזרועות הכי אלימות וגזעניות שמנהלות את סדר היום הציבורי במדינה. ויעלה מרדכי דוד, יאדה יאדה יאדה. בדרך נס של ממש, גם שנת תשפ"ו הסתיימה בלי רצח עיתונאי בישראל. לעתים, ולא רק בסערת ה"אינשאללה" המיותרת והמטופשת של אהריש, זה היה נראה קרוב מכדי לא להיגמר ככה. כמובן שהאחריות היא על התוקפים והמסיתים, כי הם ורק הם אלה שיהיו עם דם על הידיים באותו יום תיאורטי ונורא. אבל רגע לפני מערכת בחירות שיותר מדי עיתונאים מדקלמים כמו תוכים שהיא "הגורלית בתולדות המדינה", מותר להתפלל ששני הצדדים יחזרו להתמקד בעבודה האמיתית שלהם וישחררו מהאובססיה המתישה לעצמם. שלוסי אהריש תחזור הביתה בשלום, שמרדכי דוד יחזור לתהומות הנשייה. אינשאללה.

ציון לשבח: בלדריות הקוקאין הופכות לכוכבות בעקבות "מזוודות ורודות", אודיה פינטו מ"פאוור קאפל" לא מזהה את רבין, מירה מ"האח הגדול" מאחלת "שחמאס ייקח אותך" ומסולקת מהבית, גל רובין מ"האח הגדול" נשארת בבית וזוכה במיליון, משה כהן-אליה עוזב את "הפטריוטים" רק בשביל לחזור אליה, מושיק רוט מפוטר מ"משחקי השף", הדרישה המופרעת לפטר את מוריה אסרף, הריאיון עם יובל וילנר, ביטולו החלקי של חיים לוינסון.

הסיבוב המהיר

משפט השנה באנגלית: "אני בא לקוטג'", "יריבות לוהטת" | משפט השנה בעברית: "אני לא הולכת להיות אישה נכה במדינת ישראל", "מקום שמח" | משפט השנה במיקרו-עברית: "יש לך פה חצוף קרקל", "כשהגלים מתחזקים" | נקודת השנה: "אופירה." | קאמבק השנה: עדי עזרוני, "כל האמהות משקרות" | זוועת ה-AI של השנה: הקליפ לציון 90 שנה לתאגיד | פתיח השנה: "מרגו צריכה כסף" | גרם המדרגות של השנה: מתחת לכיכר הבימה | צירוף המקרים של השנה: "דרך השלום" משגע אשכנזים גם ב"מקום שמח" וגם ב"בודקת" | הרגע המוזיקלי של השנה: שירה זלוף שרה בלי קול, "הכוכב הבא" | עובדת השנה: פותחת עונה וסוגרת עונה | אוברדוז הגימיקים של השנה: "זהב שחור" | הדבר שהכי קרה השנה וממש עדיין קורה: "איי באטרפליי".

האירוע הטלוויזיוני של השנה: 7 באוקטובר, "פאודה"

בדיוק כמו דורון קביליו, "פאודה" (יס) מעולם לא האמינה בסאבטקסט. זה היה בעוכריה כשהעונה החמישית של סדרת הלהיט ניסתה להיות טובה מקודמותיה - וזה שירת אותה היטב בפרק הכפול, המושקע, המאוד-מדובר והמאוד-מטרגר שחזר אחורה בזמן והציג את 7 באוקטובר מנקודת המבט של הגיבורים שלה. בעיצומה של עוד שנת דיונים על כמה רחוק נעים ללכת בשחזורים הדרמטיים של אותה שבת, ליאור רז, יעקב זדה-דניאל ושות' הסתערו עליה כפי שאף אחד לא העז בעבר. נכון, היה באותם פרקים הרבה מהאקשן הגנרי של "פאודה", זה שמטבעו לא טעון ביותר מדי רגש ולכן גם עשוי להחליק בקלות בגרונו של הקהל. אבל היו בהם כמה החלטות עריכתיות, ערכיות, שטרם נראו כמותן. 7 באוקטובר של "פאודה" הוא האירוע הטלוויזיוני השנה כי הוא בחר בתכלס המוחלט: כולם ראו תמונות גרפיות ממיגוניות, כולם שמעו מה מופיע ב"סרטון הזוועות", כולם דמיינו בסיוטים שלהם את מה שקרה באותם חדרי שינה. לא כולם בנויים לצפות בזה, ולכן צמד הפרקים לא נוצר עבורם. הוא נוצר עבור מי שלא רוצה לשכוח, או העז לחשוב שזה לא קרה.

ציון לשבח: הצילומים שפורסמו ב"עובדה" מהמנהרה של ששת החטופים, יום השחרור של אחרוני החטופים החיים, הריאיון המהדהד אך המפוקפק עם אלי פלדשטיין, סיקור פרשת מלי וליאל יהלומי, הערב שבו אף אחד לא ידע איפה הפצ"רית, הערב שבו ערוץ 14 חשב שמצא אותה, הפרק האחרון בהחלט של "דברים מוזרים", שירות הסטרימינג HBO מקס הושק בישראל ורוקן מתוכן את כל ספריות ה-VOD.

זוג השנה: שיין ואיליה, "יריבות לוהטת"

אמריקה היא לרוב המקור לסדרות מצליחות, בריטניה היא לרוב המקור לסדרות מוערכות - וקנדה? היא תמיד הייתה המקור לסדרות זניחות. אבל דווקא שם, עם הפקה של שירות סטרימינג מקומי שאיש מחוץ לארץ המייפל לא שמע עליו, הגיעה "יריבות לוהטת" (HBO מקס): תופעת הטלוויזיה הגדולה של השנה, במובנים מסוימים אפילו היחידה. הרשתות החברתיות התלקחו, ענף ההוקי קרח זכה ליחסי ציבור של פעם בדור, הדסון וויליאמס וקונור סטורי הפכו לכוכבים והצופים (בעיקר הצופות) באו בשביל הפורנו ונשארו בגלל הערכים הקולנועיים. דרמת ההומואים הארוטית הייתה התשובה האולטימטיבית לטרנד המיקרו-דרמות הקצרות והנשכחות, והזכירה שלז'אנר הרומנטי עדיין יש זכות לשאוף לפסגות הכי גבוהות. בלי להצניע את הסקס, בלי לוותר על כריך הטונה, בלי לזרז את הכמיהה הבלתי נגמרת בין שיין לאיליה. הכמיהה בין גיבורי "יריבות לוהטת" שנייה רק לכמיהה הגלובלית עד העונה הבאה שלה.

ציון לשבח: ג'ון קנדי ג'וניור וקרולין בסט ("סיפור אהבה"), שלומי יפרח ואסף זגה ("המירוץ למיליון"), חני נחמיאס ויהודה אליאס ("פאוור קאפל"), ורד ובן ("מקום שמח"), השוטרים בגילומם של ליטל שוורץ ואלי חביב ("תוצרת בית"), אורטל עמר וליאור דיין ("מחוברים"), עידן רייכל ורוחה של שושנה דמארי ("דה וויס"), האתם-יודעים-מה של סידני סוויני ("אופוריה").

פריצת השנה: פודקאסטר הכדורגל

מי שצפה במונדיאל 2026 (כאן 11), כלומר כל ישראלי עם דופק בחודשים יוני-יולי, לא היה אמור להיות מופתע מאיכות השידור שהוא קיבל. טורניר אחר טורניר מוכיחים בתאגיד המחודש כמה טוב שהזכויות נמצאות בידיים שלהם - ולא, נניח, אצל ערוצי הספורט שמעדיפים צעקות באולפנים או דמי מנוי מופקעים - וזה מתבטא בטכנולוגיה, בהנגשה, בעיקר באנשים. ובקרב אותם אנשים, בתאגיד לא הסתפקו רק במחוות סמליות ליורם ארבל והשכילו להשתמש יותר ויותר בקהילה אחת, הפודקאסטרים. מעריצי כדורגל שאוהבים את הספורט ולא את העסקנות, אנשים שצמחו בשוליים של האודיו וזהו כרטיס הכניסה הראשון, מקסימום השני, שלהם למיינסטרים. הדור שראה את שרון דוידוביץ', והחליט שגם הוא רוצה מקום על המפה: אורי לוי עם הטאץ' הערבי והידענות הבלתי נגמרת, אורן יוסיפוביץ שהביא חצי מ"הפודיום" איתו לשידור הציבורי, לידור אדמוני ותומר עובדיה שדאגו לקהל הצעיר, וכמובן השדר שימי ששון שהפך לקול הכי מלהיב במדינה והודח למרבה הצער בסוף שלב הבתים. הדומיננטיות שלהם ושל חבריהם לספריות ההסכתים רק תגדל במונדיאל הבא, על זה אין ויכוח. השאלה היחידה היא אם מישהו ישכיל לתת להם את המפתחות בארבע השנים שנותרו עד אז, וייתן לתקשורת הספורט המקומית את הניעור שהיא כל כך צריכה.

ציון לשבח: כוכב "ילדחרא" שמואלי דקטור, כוכבת "פאוור קאפל" שיר טרן, פסיכולוגית "חתונה ממבט ראשון" כלנית בן ארי, קריירת המשחק של צדי צרפתי ("סושרד הצעיר"), קריירת המשחק של התסריטאי רועי עידן ("נוטוק" ו"מקום שמח"), קריירת המשחק של המפיקה ענת ריבלין ("מטכליסטים"), האחות הנחבאת אל הכלים אפרת בנאי ("סיכוי להינצל").

הרגע הביזארי של השנה: נכנסים לשבוע מרכזי

פנים. אולפן חדשות 12. ערב. "בסוף בשורה התחתונה אנחנו נכנסים לשבוע הרביעי", הזכיר ניר דבורי לצופים שאיבדו תחושת הזמן במהלך מלחמת איראן השנייה, "זה יהיה שבוע מרכזי שיוביל אולי בסופו אל תחילת ההתלבטות כיצד להמשיך את הדרך". מהותית הוא לא טעה: מבצע "שאגת הארי" החל לדעוך לא הרבה לאחר מכן, ומתקפות הטילים על העורף הישראלי התחלפו בהתקפי פאניקה בעקבות עוד ציוץ לוחמני של טראמפ. אבל הפרשנות הזאת, שפרשנה בעיקר את המיקום על לוח השנה, לא בכדי הפכה לוויראלית מהשנייה שבה נמסרה: היא סיכמה ב-21 מילים את חוסר הוודאות הקולקטיבי, שבו אזרח ממוצע ופרשן צבאי ולפעמים אפילו ראש ממשלה יודעים בדיוק את אותו כלום על מה שצפוי למחרת. ניסיון מגושם לגבש שורה תחתונה, בימים שבהם זה כל מה שהציבור היה זקוק לו, והמציאות לא סיפקה לו אחת בשום שלב. חצי שנה אחר כך, ישראל עדיין ממתינה. היו ועוד יהיו לה שבועות מרכזיים שכאלה, עם חרדה קיומית שתשלח את כולם לטלוויזיה רק בשביל לגלות שלאף אחד אין מושג. בסוף, בשורה החתונה, אנחנו נכנסים לשנה הרביעית של מלחמה.

ציון לשבח: הקמפיין הישראלי של גווינת' פאלטרו, הקמפיין הזוגי של דניאל עמית ואמילי דמארי, נאמבר האקפלה של תומר מ"חתונה ממבט ראשון", נאמבר "הרעות" של סמדר שיר בטקס יום הזיכרון, כל לחיצת ידיים עם כדורגלן של שליחי התאגיד למונדיאל 2026, פינת מאחורי הקלעים של "אולפן שישי", גרסת הדראג של אורי גבריאל, תולדות הפין העקום של "DTF סנט לואיס", הדחת האלוף בשידור חי של שר הביטחון כ"ץ ופאנל "הפטריוטים".

דמות הריאליטי של השנה: טרישה פייטס, "האמריקאים"

חשבו שכל מה שהיא תציע יהיה טראש, אבל "האמריקאים" (רשת 13) הציעה גם כמה וכמה ניסויים פילוסופיים: האם דוקו-ריאליטי אכן שודר אם כולם שמעו עליו לראשונה רק אחר כך, כשאחד מכוכביו מת? האם אפשרי להתייחס אליו כאל תיעוד של ישראלים החיים באמריקה וניצבים בחזית ההסברה, כשבפועל הוא חיכה שנים על המדף ולמעשה צולם לפני 7 באוקטובר? והאם ייתכן שהאישה הכי משמעותית בו היא דווקא מפלצת ורודה ומפוקסלת? כי כש"האמריקאים" צולמה, לכוכבת הטראש טרישה פייטס דווקא לא הייתה בעיה להשתתף בה. היא הופיעה לצד בעלה הישראלי, יצאה לטיולים קבוצתיים ואף הגנה על הפעם ההיא שבה חיזקה את היטלר. רק שאז קרתה המלחמה, ואיתה מה שפייטס תיארה כרצח עם בעזה, וכיפופי הידיים המשפטיים יצאו לדרך. הפשרה שעליה סוכם הוכיחה שאפשר להוציא את היורדים מהארץ, אך אי אפשר להוציא מהם את ישראל - גוש פיקסלים צעקני לא פחות מהאישה שהוא מסתיר, אנדרטה שצורבת בעיניים לחוסר הרלוונטיות של "האמריקאים", אסטרטגיה עריכתית שהיא שכונה מוחלטת. מופת של טעם רע שהיא, בדרכה, הייצוג הכי הולם לפאנג'ויה שהולכת בלוס אנג'לס.

ציון לשבח: רוברטו בן-שושן ("איי באטרפליי", "אני נועה קירל", "חיים של קוקו"), נועה מוזס ("חתונה ממבט ראשון"), יובל בוצ'ן ("אהבה חדשה"), אלירן דוד ביטון ("האח הגדול"), עמרי רוזנבליט ("המירוץ למיליון"), דברה ודי ג'יי ואנס (פרק "המירוץ למיליון" של "האקס"), טל רשבסקי ("בואו לאכול איתי"), תומר משקף לבן ("שאגת הארי").