"האמריקאים" לוקחת פורמט מבטיח - ופשוט שורפת אותו

לא, זו לא דרמת הריגול עם מת'יו ריס וקרי ראסל. מצד שני, כמה ישראלים כבר נמצאים בנקודת ההשקה בין "האמריקאים" ההיא ל"האמריקאים" הזאת - הדוקו-ריאליטי הטראשי של רשת 13 על היורדים מהארץ שהחליטו לעשות את זה, מה ש"זה" לא יהיה, בלוס אנג'לס. והאמת היא ש"האמריקאים" כל כך מבקשת את תואר הטראש, שיש לו קהל לא מבוטל וכמה סגולות אמיתיות כשהוא נעשה באופן הנכון, שקצת לא מגיע לה להתהדר בזה. טראש גרוע הוא לא טראש, אלא סתם טלוויזיה חסרת תועלת.

"האמריקאים" יצאה לדרך השבוע. מתי היא צולמה? נכון מאוד, לפני משהו כמו שנתיים וחצי, כלומר לפני המלחמה. האם ההמתנה השתלמה? כמובן שלא - מעבר לניתוק שנראה מנותק עוד יותר מהרגיל, בראש ובראשונה ניצב אירוע טרישה פייטס. כוכבת הטראש האמריקאית, קרקס של אישה אחת שלשם שינוי יש לה קהל אמיתי, נישאה לפני כמה שנים למשה "מוזס" חכמון, אחד ממשתתפי "האמריקאים". היא הצטלמה אליה בעצמה, יצאה לבילויים עם בנות הקאסט, נאלצה להסביר למה אמרה שהיטלר היה מנהיג טוב ואז 7 באוקטובר הגיע. פייטס, מה לעשות, התקשתה מול מה שהיא תיארה כרצח עם של ישראל בעזה. "האמריקאים", מה לעשות, כבר צולמה. הפתרון, מה לעשות, פשוט מופרע: במקום פייטס, דמות ססגונית ובולטת לעין גם בשגרה, על מסך הדוקו-ריאליטי מופיע גוש פיקסלים ענק. כשהיא ומוזס באים לאירוע עם אחד מילדיהם, מתברר שהם הביאו לעולם פיקסל קטן. ומילא הטשטוש, מילא ההיעדרות מעלילות שנוגעות ממש בה, ב"האמריקאים" אפילו לא השיגו אישור להראות תמונה אחת תמימה שלה.

בינתיים, את הקאסט המרכזי של "האמריקאים" מרכיבים חמישה אנשים שחיו בלה לה לנד גם לפני המלחמה: לצד חכמון יש את המשפיענית המוכרת למדי לי אלון, את הסטייליסטית סיגל ביירנס שנקראת "סיגל סטייל", את יקיר לוי בעל האופי המאכערי ואת אסף בלכר, אדם שמוצג כ"מפיק הוליוודי" אבל התואר "מפיק אירועים שפשוט פועל בהוליווד" יהיה מפוצץ פחות ומדויק עבורו יותר. בכל אופן, הטייטלים המוגזמים הם רק קצה המזלג. "האמריקאים" אוספים סלפי בתאורה גרועה עם מריה קארי וביונסה כמו אחרוני בעלי השיפודיות - ובכלל, רוב הבתים בתוכנית לא בדיוק מפלצתיים ורוב רכבי היוקרה ממש שכורים. זה חלק בלתי נפרד מאשליית ההצלחה הלוס אנג'לסית שתמיד נמכרת ככה לקהל הישראלי, קהל שלמרבה הצער לא מספיק בקיא בניואנסים בשביל לזהות את הסממנים השכונתיים. לא שצריך לצפות למשהו אחר מהפקה שאפילו עכשיו, בין אם אנחנו ב-2023 או ב-2025, משתמשת בקים קרדשיאן או וויל סמית' כרפרנסים הכי בולטים לטאלנטים הוליוודיים.

ואם כבר שכונה, ההתמודדות של "האמריקאים" עם משבר פייטס מבטאת את זה מושלם: "הרצון להחרים את כל מה שישראלי זה חלק ממה שישראלים בעולם צריכים להתמודד איתו בימים האלו", מסבירה לצופים הקריינית לירון ויצמן, אישה שלא בדיוק מזוהה עם קומדיה ולכן לא בדיוק יושבת טוב על הטקסטים החביבים שכתבה שחר סגל. הסבר מתקרבן, מיתמם, מעורר אנטי אפילו מתוך ישראל, והשד יודע שלרוב אין שום סיבה לגלות הבנה לדברים שטרישה פייטס מוציאה מהפה שלה. שוב ושוב נקראת ויצמן לגשר על פער כזה או אחר, אבל כמה קריינות יבשה יכולה להחליף מונולוג על פורנו והתמכרויות שאין ל"האמריקאים" איך להשמיע לאחר החלטת החרם. בין כסת"ח מוכתב אחד למשנהו, נדמה שהסדרה הייתה זקוקה לפחות יועצים משפטיים ויותר יועצי תוכן.

כי הנה, הגענו לתוכן: אין כזה. מילא אם "האמריקאים" הייתה סדרה כיפית על כלום כמו המון הצלחות אחרות בז'אנר, פה אין לה אפילו את זה. המשתתפים שלה מדברים כל כך הרבה על מה הם עושים, אבל מול המצלמות (לפחות בשני הפרקים הראשונים שנמסרו מראש) הם לא עושים כלום מזה. ומילא הם, מה עם ארבעת היוצרים שחתומים עליה, רם לנדס, אורי סלעי, לביא בן-גל ודנה לוסטיג? האם מישהו מהם חושב שהם עשו מספיק כדי לנווט לאנשהו את הסיפורים האלה? מצחיק שכל זה קורה דווקא ב"האמריקאים", סדרה שהופקה על ידי חברת "קודה" ו"ליאם הפקות" של אייל גולן - דווקא כשאף אחד לא ביקש התערבות הפקתית אנשיה השתילו נשק ב"מחוז ירושלים", ופה, בז'אנר שממש דורש תמרונים כאלה, המצלמה היא בגדר זבוב רדום על הקיר של הבריכה. ככה לוקחים פורמט מבטיח, כזה שבימים טובים יותר אולי היה מגלה לנו מה קורה עם אסתי גינזבורג, ופשוט שורפים אותו. כבר עדיף היה לפקסל את כולם.