"בודקת" של גיתית פישר מספקת סחורה אחרת לגמרי

אילולא היו בוראים דמויות כל כך מיזנתרופיות, גיתית פישר ולארי דיוויד היו יכולים להיות חברים טובים: שניהם טיפוסים חדי אבחנה עם שק מלא בתובנות על ההתנהגות האנושית, ולא משנה איזו משימה תוטל עליהם - למשל "בודקת", הסדרה החדשה ביצירתה ובכיכובה של פישר - הם כבר ידעו לדחוף לתוכה הגיגים על שאריות אוכל וגלילי נייר טואלט. ולמרות ש"בודקת" של yes מציגה את עצמה לעולם כקומדיה על אשת ביטחון בנתב"ג, כמות הסצינות בשדה התעופה לא משתווה לכמות הסצינות שבהן פישר מסתובבת ברחבי העיר עם עוד תובנה קטנה וחכמה שכזו, הצידנית הוורודה של רמי לוי. זו לא הקומדיה שמישהו ציפה לה מפישר, ספק אם זו בכלל קומדיה אמיתית.

תותית, "זאת וזאתי", "ארץ נהדרת" והומור כללי הביאו לציפיות מאוד ברורות מהסדרה החדשה של פישר - וב"בודקת" היא מנצלת את זכותה המלאה לא לפעול לפי אף אחת מהן. נכון, זו עדיין סדרה מצחיקה כי זו עדיין גיתית פישר, אבל ההבלחות הקומיות בה הן הבלחות בלבד. במקום זה מדובר בדרמה קומית אישית, אפילו התבגרותית, למרות שהגיבורה שגית נמצאת בעשור הרביעי לחייה. הסיבה לכך היא שמלבד עבודתה בנתב"ג, חלק גדול מסדר היום של שגית מוקדש להורים הגרושים שלה: הם מעסיקים אותה ודופקים אותה, מטפחים שתי גינות מקבילות שבהן שום צמח לא יצמח. בועטים אותה מהחיים שלהם שוב ושוב, רק בשביל להדביק אותה אליהם בחזרה.

"למה חיכית כל כך הרבה זמן?", נשאלת שגית על ידי המדריכה שלה ב"חוג ביטוי" שאליו היא הולכת, ואפשר להפנות את אותה שאלה לפישר עצמה. אישה כל כך מוכשרת, כל כך מבריקה, עם יד כל כך צמודה לדופק של ההומור הישראלי - שעד שהיא מקבלת במה בלעדית לעצמה, מנותקת מכל דמות קיימת מהרשת, מחליטה שהיא רוצה גם, גם וגם. גם להיות קומדיה על נתב"ג, גם להיות קומדיה רומנטית (עם אורי אלבי בתפקיד הקב"ט), לתת גם את הצד של אמא (שרה וינו-אלעד) וגם את הצד של אבא (צחי גראד בתפקיד שיועד במקור לאלון אבוטבול), להתמקד בעוד ועוד דמויות מהסדנה הקבוצתית, ואז משום מה גם לנהל דיאלוג דמיוני עם רבין. ב"בודקת" בת שבעת הפרקים (ארבעה ראשונים נמסרו מראש לביקורת), פישר לא מסתפקת בבעיטה בציפיות ממנה. היא שוברת ז'אנרים, מעקמת את המציאות, ומעיפה את הסכך עם פלייליסט מצוין.

אבל בעוכריה של פישר, שחולקת את המושכות היצירתיות על "בודקת" עם הבמאי יונתן גורפינקל ("שש פעמים"), נמצא התסריט. הדיאלוגים בה לא אמינים, מדוברים בשפה שלא מותאמת לדמויות, ולקויים לרוחב כל הגזרה: גם כשאבא של שגית מסתבך עם קשישים בבית אבות, גם כשהיא רבה-מפלרטטת עם בחור בן גילה. משם זה ממשיך לסצינת כמעט-סקס בין השניים - ככל הנראה הראשונה במילניום הנוכחי שערוכה לצלילי יהורם גאון - וזו מביאה מבוכות מוכרות משלל סדרות אחרות. בנקודה הזאת מתעוררת התחושה שהכישרון הייחודי של פישר, הן ככותבת והן כשחקנית, לא ממש בא לידי ביטוי פה. אם הייתה יוצאת בארצות הברית, "בודקת" הייתה מתקבלת כסדרת סטרימינג בוטיקית וממוקדת-יוצר שנשכחת די מהר. לפחות כיף שפישר מממשת את זכותה לספק סחורה אחרת לגמרי, אפילו כשהסחורה הזאת לא מסופקת באמת.