סערת לוסי אהריש משפילה כל מעורב אפשרי בה
לאן הלך התקציב של "זגורי אימפריה"? איך זה שאי אפשר להסיר את המבט מ"יריבות לוהטת"? ולמה שום קריאת "אינשאללה" לא תעזור בשנת הבחירות הקרובה? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ועושה לכם סדר בדברים הכי חשובים
-
טייק איט ליזי
צריך לחכות עוד כמה שבועות עד לסוף המוחלט, אבל בינתיים הסופרלטיבים סביב עונת הקאמבק של "זגורי אימפריה" (הוט) רק הולכים ומצטברים. "השנה" נמצא שם, על זה אין שאלה - ובקצב הנוכחי אפשר כבר להתחיל לדבר במונחי "העשור", כי ככה זה כשסדרה כל כך טובה רק הולכת ומתעלה על עצמה. לכן הקמפיין השיווקי הזול שמלווה את העונה הופך למקומם יותר משבוע לשבוע: האפוס המשפחתי של מאור זגורי הוא בדיוק כהגדרתו, אפוס, עם פרקים באורכים ואיכויות של סרטי קולנוע. ו"זגורי אימפריה" מוציאה את כל זה לפועל עם תקציב שלפחות נראה זעום, בהתאם למבנה התיאטרוני הידוע. הפרק השישי, זה שהתמקד בליזי שמגלמת נינט טייב, הבהיר לאן הלך התקציב האמיתי שלה.
פרק נינט של "זגורי אימפריה" הוא כמו טבעת עבאדי בין נופים מושלגים. גחלים של כתיבה פשוטה ומשובחת כשברקע חלון למראות מנקרי עיניים. בעבר כבר נכתב כאן על האופן שבו הקריירה של טייב - והשיער שלה - מהדהדים את יחסיה עם הישראלים והישראליוּת, והתפקיד המשמעותי הראשון שצילמה מאז המלחמה (והראשון עם צמות בלונדיניות) מבטא את השלב החדש. "כאן אני ליליבת', כאן אני מלכה", מדקלמת האישה שחיה שם ולאחרונה נמצאת יותר ויותר כאן, ופותחת מונולוג סמלי מאין כמותו בווידוי על פחד מטנדרים לבנים. שם, האישה שהקפיצה מדינה שלמה בגלל צלמי בניינים מציגה נאום קרשנדואי ומעורר הזדהות, עד לפורקן הגדול בזעקת "אני לא רוצה שהילדים שלי ילכו לצבא". מדינת ישראל היא אביאל קולקטיבי במצב הזה, מבינה את הפחד לוכסן רתיעה לוכסן סלידה של נינט מכל מה שקורה בה, ואף על פי כן כועסת עליה בינה לבין עצמה. גם כאן, כמו בכל פרק קודם, זגורי ו"זגורי" סיפקו חתיכת פצצה.
מה לראות?
את "כל האמהות משקרות" (כאן 11), הדרמה הקומית, הנשית והכדורשת-ית שמחזירה למסך את מאיה מרון (וגם את עדי עזרוני). תיקו שכולו ניצחון בין המציאותי לכיפי. לביקורת המלאה.
-
הגביע והקוטג'
אחרי כמה ספקולציות ושמועות בנושא, לפני כשבועיים מאט דיימון סיפק אישור הוליוודי ראשון: "לא יזיק אם תחזרו על העלילה שלוש-ארבע פעמים בדיאלוג", התוודה כוכב זבלון חדש מבית נטפליקס על בקשה שהתקבלה מענקית הסטרימינג, "כי אנשים נמצאים בטלפון כשהם צופים". מעבר לכך שזו עדות על מצב עגום ביותר - של הקולנוע, של הטלוויזיה, של האנושות - תכנים שהולכים ונעשים מטומטמים לפחות מספקים עוד נקודות זכות לאחרים, שבאמת משקיעים בצופים שלהם. למשל "יריבות לוהטת" (HBO מקס), דרמת ההוקי וההומואים שנעה על הרצף שבין פורנוגרפי לרומנטי, אבל כך או כך לא מאפשרת להסיר את המבט לכיוון הטלפון מששת פרקיה. בגלל היריבות הספורטיבית, בגלל הלהיטות הארוטית, ובגלל עניין נוסף.
הסדרה הכי מצליחה של החודשיים האחרונים כבר נותחה מכל זווית אפשרית - לפעמים ברמה שעושה ממנה תוכן אינטלקטואלי ומלוטש יותר ממה שהיא באמת, כאילו אין בה טעויות הפקה של מתחילים (אמוג'י שנעשה בו שימוש בשנה שבה עוד לא היה קיים) ודיאלוגים שהיו מרוויחים מליטוש נוסף (או עשרה). אבל דווקא מול התנופה החלקית של המיקרו-דרמות, סדרות רומנטיות סופר-קצרות וסופר-דלוחות שצולמו לפורמט טיקטוק ותופסות בינתיים רק במזרח הרחוק, "יריבות לוהטת" היא ההוכחה שאפילו התוכן שנחשב לנחות יכול לחלום בגדול: לא רק האיכויות הוויזואליות מבדילות בינה להנפצות הארוטיות האחרות, אלא גם רמיזות וניואנסים וסאבטקסט ומחוות מהסוג שנהוג למצוא בסדרות באמת-מושקעות. לא בכדי צמח לה קהל כזה אובססיבי, הוא צמח כי זה תוכן שמשתלם לנבור ולהעמיק בו. זו הסיבה השלישית שבגללה אי אפשר לפזול לשום מכשיר נייד בזמן הצפייה ב"יריבות לוהטת", כי יהיה מספיק זמן לעשות את זה אחריה ולגלות בה רובד נוסף. ועוד אחד. ועוד אחד. רק אז מבינים מה עומד מאחורי הסמלים של כל קבוצות ההוקי, או מה המשמעות של סקס לאור יום, או את הרמז המטרים לפריים הסוגר של העונה.
פריים אחד למזכרת
רווקת "אהבה חדשה" (רשת 13) גבי מתנה מכבה את המזגן - שנייה לפני שהיא *תכניס את השלט הזה למקרר*.
-
הסערה שלפני הסערה
יש דרך די פשוטה לאמוד את האוריינטציה הפוליטית של האלגוריתם שלכם: הנוטים שמאלה טורגטו השבוע שוב ושוב למונולוג מלא פאתוס שנשאה לוסי אהריש ב"שישי" (רשת 13), בעניינן של חברות הכנסת לימור סון הר-מלך וטלי גוטליב ובעיקר בעניינו של הקול הערבי בבחירות הקרובות; הנוטים ימינה קיבלו את אותו קטע, רק דרך התיווך של משפיענים פוליטיים שבחרו את הפריימים הכי פחות מחמיאים של אהריש ממנו. לא צריך להתמחות בתחום בשביל להבין מה כל כך הפעיל אותם, התשובה נמצאת בין המצב הרעוע בחלק מהסקרים, דרך גזענות ותיקה ועד ההטעמה של אהריש כשזו השתמשה במילה "אינשאללה". אבל גם לא צריך להשתייך למי מהצדדים בסערה הזאת - שהגיעה לכדי הגשת תלונה במשטרה - בשביל להודות שהיא משפילה כל מעורב אפשרי בה.
עוד לפני המונולוג עצמו, ישנה האקספרסיביות המוגזמת והאופיינית שבה אהריש הגישה אותו. חברת הפאנל הפגינה יכולות משחק שלא נראו מאז ימיה ב"כבודו" ו"מלחמת העולם Z", והעדיפה לשכלל את הבעות הפנים שלה במקום את הטקסט הכתוב. היא ציינה שהפנייה נעשית בשישי בערב למרות שסון הר-מלך וגוטליב שומרות שבת (שזה פשוט לא נכון במקרה של גוטליב), והכווינה אותן בצורה סופר-תיאטרלית ואקסטרה-מגושמת לפסוקים ספציפיים שמשרתים את העמדה הלגיטימית שלה. אהריש הגדירה את חברות הכנסת כ"נשים צנועות, קוקטיות, נחבאות אל הכלים" - כל מה שצריך כדי להבהיר שמדובר בסרקזם - ואז המשיכה ל"ובעיקר אוהבות אדם". אז זו רמת הטיעונים עכשיו? עיתונאית או אשת תקשורת, איך שהיא לא מגדירה את עצמה, שפונה לנבחרות ציבור בכזו שפה? הדבר היחיד שאפשר להגיד לזכות אהריש זה שהיא רק סימפטום, אפילו די שולי, של התופעה. בסך הכל מדובר בעוד מאותו שיגעון גדלות קלאסי, שבעטיו עיתונאים מתמזגים עם מושאי הסיקור שלהם ועיתונאיות חושבות שהחטופים חזרו בזכותן. אם אהריש לא הייתה דמות כזו ותיקה עוד ניתן היה לחשוב שמדובר בניצני קמפיין בחירות, כי בשלב זה צריך לחשוד במניעיו של כל פאנליסט על המסך.
מעברו השני של הכביש התקשורתי, חיכו לאהריש האנשים שיקבלו מצרכים לעוגה ועדיין יעשו ממנה סלט. רובם כמובן באזור חיוג 14, הערוץ שהדבר היחיד שיותר גרוע מהאובססיה שלו לכלי תקשורת אחרים, הוא האובססיה של כלי התקשורת האחרים לאותה אובססיה. פרשן אחד בערוץ אבחן כי "קפץ לה הערבייה" וביקש שאהריש "לא תשחק לנו אותה יהודייה". מגישת תוכנית הבוקר טל מאיר הכריזה כי "היהודים ישעטו בבחירות הקרובות לקלפיות כדי לוודא שתומכי הטרור שאת תומכת בהם לכאורה" - חייבים "לכאורה" - "לא יגיעו לממשלה". גם ביטאון האינסטגרם "פוש" מיהר למנף טראפיק שנאה. והגדיל לעשות המגדיל הסדרתי מני אסייג, שהתלונן על היעדר הכרת הטוב והזכיר שאהריש זכתה להשיא משואה "לפני עוז דוידיאן, עד כדי כך". באמת איך העזו להזמין אותה בשנת 2015, בלי להתחשב בגיבורים שיתגלו כמעט עשור אחר כך. מצד שני: אם אין זכות קיום לכל מציאות שהתקיימה לפני 7 באוקטובר, לפחות נפטרנו רטרואקטיבית מהמערכונים של "לאטמה". סערת השבוע הייתה מטופשת כי כל מרכיב בה מטופש, אבל באותה נשימה היא מטרידה מאוד כי היא מעידה על רמת הוויכוחים שמצפה בשנת הבחירות הקרובה. שום קריאת "אינשאללה" לא תעזור כאן.
בשבוע הבא
היקום הטלוויזיוני של אדיר מילר מתרחב עם הדרמה הקומית "ריסט" (קשת 12, 10.2); יוצרת "נערות דרי" חוזרת עם הקומדיה השחורה "איך להגיע מבלפסט לגן עדן" (נטפליקס, 12.2); גם ראיין מרפי מרחיב את היקום הטלוויזיוני שלו, עם אנתולוגיית "סיפור אהבה" שמתמקדת בעונתה הראשונה ברומן ההיסטורי בין ג'ון קנדי ג'וניור לקרולין בסט (דיסני+, 13.2); וסכסוכי שכנים עומדים במוקד הדוקו הפרוע של HBO, "שכנים" (HBO מקס, 14.2).
צילום נינט טייב: מתוך "זגורי אימפריה", הוט / צילום קונור סטורי: מתוך "יריבות לוהטת", HBO מקס / צילום גבי מתנה: מתוך "אהבה חדשה", רשת 13
מצאתם טעות לשון?