"כל האמהות משקרות" היא תיקו שכולו ניצחון
לפעמים היא מציאותית מדי בשביל להיות כיפית, לפעמים היא כיפית מדי בשביל להיות מציאותית - רק שבסופו של פרק, "כל האמהות משקרות" של כאן 11 מצליחה לאזן בין התחומים. אבל אם כבר החזרתם למסך את עדי עזרוני, היא חייבת לקבל נפח יותר רציני
מי הטרולית המילניאלית בקרב יוצרות "כל האמהות משקרות" שהחליטה להגשים לעצמה חלום? כי טוב ככל שישחקו כוכבות דרמת הספורט הקומית החדשה של כאן 11 - והן לגמרי משחקות טוב - גולת הכותרת היא שהשנה 2026, ויש סדרת טלוויזיה שמשחקות בה מאיה מרון, עדי עזרוני ורינת מטטוב. שלוש שחקניות עם רקעים והישגים שונים, שלושתן די נעלמו בעשור פלוס האחרון וחוזרות למסך עם משב נוסטלגיה אמיתי. ללהק אותן אחרי כל הזמן הזה זה להראות שמישהי השקיעה בבחירות שלה, החליטה ללכת על יציאה אמיתית, לסטות מהנתיב האוטומטי של כל היוצרים האחרים סביבה. את דמי האוטומטיות היוצרות שילמו בדמות צחי הלוי, כי כנראה שהתאגיד לא יתקצב סדרה בלעדיו.
אלי (מרון) היא אם חד-הורית לנער שמתנהגת בדיוק כמו שאם חד-הורית לנער מתנהגת בסדרות כאלה - כלומר עם הרבה אוכל קפוא - רק שרצף אירועים מהיר בפרק הבכורה מביא אותה להצטרף לקבוצת כדורשת של עוד כמה אמהות מהשכונה. שם היוצרות יעל כץ, נעם נבו ונטלי מיכאלשווילי-דרור, לצד הבמאית עטרה פריש מ"המפקדת", מפגישות אותה עם גלריית נשים מגוונת: הקפטנית, הלסבית, המלאה, המפונקת, הערבייה. זו הסדרה השנייה ברציפות של התאגיד שמציגה את הפסיפס החברתי של יפו, אחרי דרמת המתח "יאפא", אבל "כל האמהות משקרות" מתייחסת בקלות ראש מבורכת לכל אלמנט דרמטי שמרכיב אותה. ארבעת הפרקים הראשונים שלה, שנמסרו מראש לביקורת, מוצאים רגעי זוהר אמיתיים אפילו בשגרה האפורה של פקחי העירייה.
מלבד השמות שכבר צוינו, אנסמבל "כל האמהות משקרות" כולל גם את אגם רודברג, דיאנה גולבי, רוני שלו, בת אל מוסרי, רבאקה תלאחמי, ריבי שוורץ, הראפר יותם ג'ונתן רבינו ("וודו דאדי") ואחיה של אחת היוצרות שלום מיכאלשווילי. למרות הרקעים החברתיים השונים, כל אחת מהאמהות המשקרות חוזרת מאימוני הכדורשת לאותן מטלות, אותם תסכולים - וגם אותן קלישאות: מיכאלשווילי, שמגלם בסדרה את הבעל של רודברג, הוא תסריטאי מתוסכל. מתי תסריטאים החליטו שהם חייבים לכתוב רק על בני עמם? ולמה התסריטאיות הספציפיות האלה החליטו שסביר שלדמות של רודברג יקראו דינה? אין חרוש יותר מהבדיחות של "חזרות", אבל באמת שכבר היה עדיף נינה.
בכל מקרה, "כל האמהות משקרות" מעלה את רודברג עוד כיתה. מטטוב כובשת, מוסרי מרעננת כהרגלה ועזרוני חייבת לקבל נפח רציני יותר במחצית השנייה של העונה. גם מרון מצוינת בסופו של דבר, רק שלפרקים - בעיקר הראשונים - היא מרגישה חלודה. סדרה שכל כולה ריאליזם מובלת על ידי דמות שמדקלמת משפטים שפשוט לא הגיוני שיצאו לה מהפה, ונראה שהיא לא מאמינה להם בעצמה. משחקת תיאטרון בזמן שהיא בטלוויזיה. אבל בקטנות "כל האמהות משקרות" פצצה, עם זיהוי הניואנסים של האמהות מהסוג הזה ושל הגינונים הפיזיים השוליים של הקהילה. סדרה שבולטת בנוף מתוקף הפוקוס שלה, העכשוויות, אפילו הצבעים. לפעמים היא מציאותית מדי בשביל להיות כיפית, לפעמים היא כיפית מדי בשביל להיות מציאותית. בסיומו של פרק, זהו תיקו שכולו ניצחון בין שני התחומים.