סדרת העשור חייבת הכל לשחקנית שהצילה אותה
איפה מיכל ינאי מקללת כמו שלא קיללה מעולם? איך עמרי רוזנבליט מעדכן את מודל הגבריות הישראלי? ולמה היומרה של "זגורי אימפריה" דווקא במקומה? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ושולח אתכם לסוף השבוע עם כמה המלצות
-
הקרנבל של מיכל
מבקרי התרבות דוברי האנגלית מרבים להשתמש במונח Vehicle - סרט או סדרה הבנויים סביב הכוכב הראשי שלהם, כך שיהוו תצוגת תכלית לשלל כישרונותיו. אפשר לתרגם את זה באופן די צולע ל"רכב ראווה". ו"תוצרת בית" (יס), הדרמה הקומית הקצרה מדי שעלתה במלואה בשבוע שעבר, היא ללא ספק רכב הראווה של עידו קציר: קומיקאי יחסית מוכר בעולמות תל אביב והאינסטגרם, שעד כה פגש את עולם המשחק בעיקר כבן הזוג של שירה נאור ולא באופן אישי. זה תפקיד מצוין על כל חלקיו, גם הדרמטי וגם הקומי, אבל לצד זה משמח לראות איך יוצרי הסדרה לא אמרו די אחרי שליהקו אליה את קציר ואת (מחילה על החרוז) ששון גבאי.
מעבר לתפקידי המשנה האחרים - למשל זה של שאדי מרעי, שחקן מצוין שפשוט לא שודך לדמות הנכונה עבורו - הגברים שיצרו את "תוצרת בית" בעיקר ידעו לפרגן לנשים שלה: ליטל שוורץ כשוטרת אורית מלכה מקבלת מגרש משחקים מוצלח שיכול לפרנס ספין-אוף; האקסית מורן מגולמת על ידי עמית מיכאלי, תגלית אמיתית ששווה לשים עליה עין; ואם עוד לא הגעתם לשם אז רק חכו להופעת האורח של מיכל ינאי. היא מקללת בה כמו שלא קיללה מעולם, ונותנת בזמן מסך זעום את אחת ההופעות הטובות, המפתיעות, העסיסיות והזכירות של התקופה. אישה אחרת, בתפקיד ממש פצפון, היא זו שבאמצעותה "תוצרת בית" מראה את הגזענות שגם תל אביב לא חפה ממנה. אז רכב הראווה הזה אולי של קציר, אבל הדרך שעליה הוא דוהר מורכבת מנשים מוכשרות אחת-אחת. והן לא צריכות יותר מתפקידי משנה, אפילו של כמה דקות בלבד, בשביל לזרוח שם.
מה לראות?
את "בהסתורה" (כאן 11), אבל רק אם אתם חובבי סדרות חרדים - מושג שבישראל הוא כבר לא רק ז'אנר, אלא ברירת מחדל. כי ההבטחות לסיפור אחר, על אנוסים שחיים חיים כפולים, לא לגמרי באות לידי ביטוי בדרמה שהולכת לפי כל החוקים המוכרים. המזל הוא שגם בגרסה הנוכחית יש מספיק קהל לסדרות האלה, קהל שהמנהיג שלו הוא ככל הנראה אמנון לוי. לביקורת המלאה.
-
דריסת רגל
אומנם המלחמה יירטה את מרבית סקרי הבחירות, אך שיחות סלון שנוהלו בשבועות האחרונים מעלות תמונה ברורה: מפלגה בראשות עמרי רוזנבליט יכולה לנצח אותן על רגל אחת, להניע מצביעים מצד לצד ולשבור את התיקו בין הגושים. ישנו רק העניין השולי הזה, והוא שרוזנבליט אינו איש ציבור אלא מתמודד ב"המירוץ למיליון" (קשת 12) - פורמט שבו אין לו דרך למנף את הפופולריות הברורה שלו. בסדר, גם בלעדיה הוא ואחיו מגיעים באופן קבוע למקום הראשון. לפי שעה יתר הזוגות אפילו לא טורחים לגמול להם בסיבובי פרסה מרוב שאלו יהיו חסרי השפעה, ובמקום זה הם מסתפקים בתחרות משנית של מי יספיק להיתקל בצמד הכתום באיזושהי משימה.
הפופולריות של רוזנבליט - ראיה א': כתבה ב"אולפן שישי", ראיה ב': תחפושת פורים מתוקה אך מטרידה - הייתה ברורה מאליה עוד כשהוכרז על הליהוק של הלוחם שאיבד את רגלו בעזה. קונצנזוס ישראלי קלאסי, ומאז זיו שילון באמת לא היה כאן סלב עם פרוטזה. אבל בניגוד לשילון, או עידן עמדי, או כל סמלי הלוחם האחרים של ימינו, רוזנבליט לא לגמרי עונה על ההגדרות המיושנות של גבר אלפא מחוספס. מדובר בבחור צעיר, רזה, אחד שמרשה לרגשות להשפיע עליו, קליק אחד ימינה מדמות החייל שהטלוויזיה המקומית מכירה כל כך היטב. זו התפתחות מתבקשת בהתחשב בכל הרוזנבליטים האחרים שהתווספו מאז 7 באוקטובר, רבים מהם בגיל שירות סדיר או עם פציעות בלתי נראות. הייצוג הספציפי לקטועי הרגל הוא משני מהבחינה הזאת. כי כשרוזנבליט נמצא על המסך זו תזכורת לא רק למגוון הפציעות שיוצאות ממלחמה, אלא גם למגוון הלוחמים שנושאים אותן. לגברים כמו יהודה לוי כבר אין מונופול על המודל הגברי פה.
פריים אחד למזכרת
באמת מה היינו עושים בלי שידור ציבורי במלחמה. טוב שלא שלחו את טלי מורנו לשדר מהשירותים של השחורי.
-
הכל אודות שרה
אומנם הוא הפסיד את האוסקר לשיר מקורי, אבל אחד הרגעים הכי מכוננים השנה בקולנוע - שאף בוצע השבוע על בימת הטקס - היה "I Lied to You". הלב המוזיקלי של "חוטאים", נאמבר חוצה-דורות וחוצה-ז'אנרים שמקפל בתוכו היסטוריה אמריקאית שלמה. ולישראלים, בטח המזרחים שבהם, בטח המרוקאים, יש את "זגורי אימפריה" (הוט). פרק סיום עונת הקאמבק שעלה בסוף השבוע הוא קרוב לוודאי פרק הסיום של הסדרה כולה, והוא גם הנקודה בזמן שבה כבר לא צריך להיות זהירים יותר עם הסופרלטיב המפוצץ הבא: נכון למרץ 2026, העונה השלישית של "זגורי אימפריה" היא סדרת העשור. לא "מנאייכ", לא "ילד רע", לא "טיטו ורוחו", לא "איננה" של נועה קירל. אפילו לא "חזרות".
בתריסר השנים שחלפו מאז ה"לאפל" הראשון, הפורטפוליו של מאור זגורי חג סביב אלמנטים דומים: עיסוק לא מתנצל במזרחיות הישנה, טוויסט צעיר ולעתים אף פוליטי על המזרחיות החדשה, רפרורים לקאנון הריאליטי המקומי, חרמנות שנכנסת מהדלת האחורית - וההשראה הברורה, הבוטה, מכל סרט שהוא צפה בו כתלמיד בבית הספר למשחק. סך כל ההשפעות האלה יצר עונה שבה מתארחים גם תקוה גדעון וגם הבן של יהודה ברקן, עם מונולוגים שבהם מדברים גם על אדיפוס וגם על סטטיק ובן אל באותה נשימה. על הנייר מדובר במתכון להתשה, אבל העונה השלישית של "זגורי אימפריה" היא לא נייר אלא טלוויזיה מרהיבה. הפרקים שמגיעים ל-80 דקות, ההחלטה להפוך כל אחד מהם לסרט על דמות אחרת, חציית הז'אנרים, סצינות הפוסט-קרדיטים, הפתיחים המתחלפים, כולם מעידים על יומרה. רק שאז צופים בהם, נסחפים אחריהם, ומבינים שהיומרה דווקא במקומה.
שיא היומרה הגיע בפרק הלפני-אחרון, זה שהתמקד באבישי של דניאל סבג, כולל הסיקוונס התיאטרלי המוגזם שעשה "המעברה" יותר טוב מ"המעברה". לאורך כל העונה אבישי היה אנדרטה חיה ומשופמת לחור בצורת משה איבגי: דמות נשכחת במקרה הטוב, ומביכה במקרה הרע. כי חטאים אישיים בצד, איבגי היה שחקן בקליבר נפרד מזה של סבג, ושל כולם. באותו פרק שולבו פלאשבקים קצרים שממש הראו אותו משחק בקטעים מהעבר, וזה עורר אי-נוחות בדיוק כשם שזה עורר השתאות מול התזכורת ליכולותיו. ומול היכולת של "זגורי אימפריה" להתעלות על עצמה בלעדיו. מילא הופעות מצוינות, שיאי קריירה ממש, של עוז זהבי, חן אמסלם או ישראל אטיאס. העונה השלישית של "זגורי אימפריה" הייתה הכל אודות שרה. ויויאן של שרה פון שוורצה היא מהתפקידים הגדולים בתולדות המדינה, לא רחוק מרונית אלקבץ וטרילוגיית ויויאן הפרטית שלה. כך, מפרק לפרק התברר שאת החלל שהותיר אחריו איבגי, היא מילאה כמעט בכוחות עצמה. אם לא בנטל המשפחתי, כשכולם מתפזרים ושוברים שיאי חוסר תפקוד, אז לפחות בנטל הדרמטי של הסדרה. ולמקרה ששמה לא הבהיר זאת, זה קרה כשפון שוורצה עצמה רחוקה מאוד מהמטענים העדתיים ש"זגורי" סוחבת איתה. המשפחה חייבת לה הכל, וסדרת העשור חייבת לה את מלחמת התקומה שלה.
בשבוע הבא
ואלרי צ'ריש, כלומר ליסה קודרו, חוזרת אחרי למעלה מעשור בעונה החדשה והכנראה-אחרונה של "הקאמבק" (HBO מקס, 23.3); חובבי מארוול ו/או איילת זורר מקבלים עוד עונה של "דרדוויל: נולד מחדש" (דיסני+, 25.3); משהו רע עומד לקרות בסדרת האימה "משהו רע עומד לקרות" (נטפליקס, 26.3); ופרק הסיום של "סיפור אהבה: ג'ון קנדי ג'וניור וקרולין בסט" יגלה לכל המעריצים הצעירים את מה שההיסטוריה כבר יודעת (דיסני+, 27.3).
צילום מיכל ינאי: מתוך "תוצרת בית", יס / צילום עמרי רוזנבליט: מתוך "המירוץ למיליון", קשת 12 / צילום משפחת אבן אודם והמתקשר עם הפיות: מתוך "חדשות הלילה", כאן 11
מצאתם טעות לשון?