"תוצרת בית" מעולה. כמה חבל שהיא נקטעת באמצע

עם מיקום די נמוך בטבלת האזעקות, זה זמן טוב להיות בו בערד. ואם לא להיות אז לכל הפחות לבקר בה ברוחכם - באמצעות "תוצרת בית", הדרמה הקומית של yes ששמה את העיר המדברית על המפה. הנסיבות האיראניות אף זימנו שינוי מבורך בתוכניות: במקום טפטוף של פרק בשבוע, עונה שלמה של שבעה כאלה במנה ישירה לווריד. ב-yes אוהבים להתנסות מעת לעת עם המתווה הזה, ולמרות שהצופים בבירור מרוויחים ממנו, ספק אם עבורה הוא משתלם. סדרות ישראליות שמופצות בבת אחת זקוקות למסה קריטית של עניין בשביל להשתקע בתודעה לאורך זמן, בעוד שהתחושה בסיום "תוצרת בית" היא של סדרה שפתאום נקטעת באמצע.

יובל (עידו קציר) הוא בחור בן 30 שגדל בערד ועבר - ניחשתם נכון - לתל אביב. הבר שלו נסגר, והאילוצים הכלכליים הפכו אותו לשליח וולט. בינתיים, במדבר, ממתין לו סבא שמוליק (ששון גבאי): הוא ברח מבית האבות שלו, מסרב לחזור, ויובל הוא זה שנדרש לטפל בו. "תוצרת בית" היא עוד אחת מסדרות ה"דג חוזר למים", אלה שבהן הגיבור משאיר הכל מאחור בשביל לגלות את עצמו מחדש. ובמקרה הספציפי הזה, הדג גם מגלה שסבא ממש השתין באקווריום. רק שאלה לא מים, אלא ערק. הערק הביתי והסודי של שמוליק שיובל מבין שיש לו פוטנציאל מסחרי לא מבוטל. די מהר "תוצרת בית" מרגישה כמו הגרסה הקלילה והאלכוהולית של "סאדה" דוברת הערבית, וכשבכל פנייה הסדרה שלך מזכירה סדרה עכשווית אחרת זו לרוב סיבה לדאגה.

המזל של "תוצרת בית" הוא הקומדיה. לא רק זו שכתבו היוצרים עמרי עמית ואדר מירום - כשהבמאי הוא גורי אלפי - אלא גם זו שקציר מוציא לפועל בתפקיד הראשי. זו הופעת המשחק הרצינית הראשונה של הקומיקאי המוזר והמבריק מהרשת, והיא מתאימה לו כמו כפפה ליד. יובל הוא ילד בן 12 נצחי, אחד שרואה מכות ולא מתערב, עם הומור שלגמרי הולם את הסגנון הפרטי של קציר למרות שהוא עצמו לא היה מעורב בכתיבה. סגנון הומור שפותח עוד סוגרים ועוד סוגריים, אבל תמיד סוגר אותם בסוף, וקציר אף מפתיע ביכולת שלו לסחוב באמינות את החלקים היותר דרמטיים של הסדרה.

את קאסט "תוצרת בית" משלימים בין היתר שאדי מרעי, ליטל שוורץ, אלי חביב, אדם גבאי, עמית מיכאלי, סוזנה פפיאן, יניב ביטון ומיכל פריקינג ינאי - רבים מהם לוקחים את הסדרה לכיוונים רחוקים יותר מיחסי הסבא-נכד הפרטניים, כשעסק הערק המשפחתי מתגלגל לפתחה של חמולת פשע בדואית. ובשיאה, שמגיע בעיקר בפרקים המתקדמים, "תוצרת בית" כבר ממש מהדהדת אחלה אילנות מחוספסים להיתלות בהם, כמו "פארגו" או הגרסה החדשה של "מר וגברת סמית'". אבל אז, בדיוק כשהיא נמצאת בפסגה, מגיעים פנייה חדה אחורה וקיפול מהיר מדי ומרושל מדי של הכל. כמעט כאילו "תוצרת בית" הופקו באותה גרילה של מפעל הערק שבמרכזה, וכשמישהו גילה על זה הרכבת כבר יצאה בחלקה מהתחנה. כמה חבל, כי עוד פרקים היו מצילים את הסדרה המעולה הזאת. אפשר פשוט להסתפק בעוד עונה.