למונדיאל כבר יש מנצח ברור - והוא בכלל מישראל
למה הפרסומת של דניאל עמית ואמילי דמארי היא לא קמפיין זוגי? לאן צריכים להגיע פרקי 7 באוקטובר של "פאודה"? ואיך הפך שימי ששון למטאור המלהיב של הרגע? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ומסביר על מה באמת כדאי לכם לדבר
-
מקום בשולחן
עשרה קבין של קרינג' ירדו לעולם, שבעה נטלו הזוגות של "חתונמי" - ואת כל השאר נטלה הפרסומת של דניאל עמית ואמילי דמארי. כי אחרי שמכרה לציבור עוגה בקופסת פח, הפעם המשפיענית מוכרת את הזוגיות שלה עם שורדת השבי. הרגישויות, הברורות מאליהן, מבטיחות שהפעם אף אחד לא יקרא לה פח. וכמו תמיד עם האנשים האלה, התזמון הוא הכל חוץ ממקרי: תכף הן ב"מחוברים", אחר כך החתונה, מסע השת"פים רק התחיל. אך בכל הנוגע לדמארי עצמה, הביקורת לא רק בלתי אפשרית באקלים הנוכחי אלא גם בלתי ראויה. נכון, מוזר לראות חטופים משתתפים בריאליטי, "משחקים" במיקרו-דרמות או מפציעים בהפסקת הפרסומות (שגיא דקל חן עשה זאת לפניה). אבל מי שמגבש עמדה מוצקה מתוך התחושות האלה, נוטל מאותם אנשים את הבעלות שלהם על עצמם. הם חיכו יותר מדי זמן לחופש, וחופש אמיתי לא תלוי בדעתו של אף אחד.
העניין הוא שכפרסומת, כמוצר טלוויזיוני שנכתב ומנוהל על ידי עוד אנשים חוץ מבנות הזוג שמשתתפות בו, הקמפיין למתחם פארק דיזיין נוטל מדמארי כל רושם של עצמאות. עמית היא הדוברת העיקרית בתשדיר, זו שמובילה את הצעדה במתחם כל עוד לא גוררים אותה לכיוון אחר, ועד ששורדת השבי כן אומרת משהו - זה "וואי, את והעוקבים שלך", משפט ששוב ממסגר את כל ההתכנסות הזאת סביבה. הקמפיין הזוגי הוא לא קמפיין זוגי, אלא קמפיין של פרזנטורית ונספחת. זה משתקף היטב ברגע שבו המשפיענית בודקת פינת אוכל, סביבה יושבים נגני תזמורת, אבל לאמילי אין אפילו מקום בשולחן. דווקא הריאיון המשותף הראשון של השתיים ל"ערב טוב עם גיא פינס", תחנה קבועה בצילומי קמפיינים שכאלה, הציג תמונה הרבה יותר מאוזנת, שוויונית, ראויה. אם תשומת הלב הזאת הייתה באה לידי ביטוי בפרסומת, אולי היה אפשר לשמוח מהכותרת הנוספת בה: זוג לסבי מוביל קמפיין בלב הפריים טיים, ולמתחם שנמצא בבני ברק.
מה לראות?
את העונה החדשה של "בית הדרקון" (HBO מקס) מבית "משחקי הכס", שמוזר ככל שזה יישמע - רק עכשיו, בסיבוב השלישי שלה, נזכרה להתחיל באמת. את הסיבה לכך אפשר לסכם בצמד מילים: קרב הגאלט. לביקורת המלאה.
-
פלאשבק הזוועות
במשך שישה פרקים, יותר ממחצית עונה שלא לגמרי תפסה עד הספוילר הגדול שלה, 7 באוקטובר נכח ב"פאודה" בגדר צל בלבד. זה היה המנוע מאחורי המשבר הביטחוני העונתי, וגם מאחורי ההתפתחות האישית של כל אחד מהגיבורים, אבל המנוע הזה עוד לא התניע. השבוע היא חזרה לשם - בפרק פלאשבק כפול לשבת ההיא, שהיוצרים התריעו הן על עוצמת הטריגר שלו והן על האפשרות לדלג עליו. הודעה כזאת משרתת את יחסי הציבור המקומיים של "פאודה" בדיוק כשם שהיא משרתת את נפשם של הצופים, וזאת למרות חוסר הדיוק שעומד בבסיסה. "העלילה של הסדרה תישאר ברורה", הבטיחו בהפקה למדלגים. מה לגבי העלילה של ישראל כולה?
כי למרות שהפרקים השביעי והשמיני של "פאודה" הציעו עיבוד מאוד מיינסטרימי, מאוד הוליוודי, לרגעים כמעט טראשי של פיסות מאירועי 7 באוקטובר - הם מנעו מהעונה הזאת להפוך לעוד עונה, טענו את יצר הנקמה בכל מחיר של הגיבורים ואולי גם של הקהל. ובמוקד אותה טעינה נמצאת ההחלטה ללכת רחוק יותר מכל דרמת 7 באוקטובר ששודרה עד עכשיו: פריימים יוצאי דופן בגרפיות שלהם, רפרנסים ברורים ל"סרטון הזוועות" החסוי, ובעיקר מה שקורה בחדר שינה אחד. שבוע לפני שימלאו 1,000 ימים לאותה שבת, הפרקים האלה נחוצים להבנת ישראל של ימינו. בלי ההבנה הזאת, "פאודה" אינה "פאודה". אז בגלל התוכן שלו, שירחיק מקומיים רבים ובצדק, אי אפשר להגדיר את פלאשבק הזוועות כצפיית חובה. אבל אפשר לפחות לדרוש שיגיע לבמה ראויה. קודם בקולנוע, כיצירה עצמאית ועוצמתית שיש לה מקום על המסך הכי גדול. אחר כך כנכס אסטרטגי בעולם.
פריים אחד למזכרת
צופי "בזמן שישנתם" (כאן 11), מהדורת הבוקר לסיכום אירועי הלילה במונדיאל, אינם בני 10 - אז לא ברור למה בכל פרומו דניאל גד מפגין שפת גוף של מנחה בערוץ הילדים.
-
שימי, אל תירגע
כמעט בכל אחד מלילות מונדיאל 2026 (כאן 11) האחרונים, הרשתות החברתיות התמלאו באזכורים לשני שמות. השם הראשון הוא של מאיר איינשטיין זצ"ל, אבל אותם ציוצים דווקא לא נוגעים ישירות לחסרונו. הסיבה האמיתית לכך נמצאת אצל השם השני - שימי ששון. ירדן, גאנה, תוניסיה, אורוגוואי, ניו זילנד, אלג'יריה: אם מדובר בנבחרת לא מאוד מעניינת, סביר להניח ששימי ששון נבחר לשדר אותה. רחוק ממשחקי הפריים טיים, בשעות שרק הצופים השרופים נשארים ערים בהן, מהבודדים ביקום הטלוויזיוני של התאגיד שלא קיבלו כרטיס טיסה לאמריקה ובמקום זה משדרים מישראל. ולמרות תנאי הפתיחה המאוד לא מרגשים האלה, תוך פחות משבועיים שימי ששון הפך ליהלום הכי גדול של המונדיאל. ההשוואה לאיינשטיין לא נוגעת רק למעמד הפוטנציאלי, אלא בעיקר לדמיון הקולי הבלתי נתפס.
זה המונדיאל הראשון של שימי ששון - נסו להגיד את השם הזה שלוש פעמים ברצף - והשדר הצעיר הגיע אליו כחלק מהנדוניה של ערוצי צ'רלטון. בימים כתיקונם הוא משדר עבור ספורט 1 את הבונדסליגה, וכמו רבים מהכוכבים העולים בשמי תקשורת הספורט יש לו פודקאסט. אבל מחוץ למועדון הסגור של הליגה הגרמנית, תשומת הלב הוסטה לכיוונו של ששון רק כשנקרא להחליף צוות שידור אחר במהלך תקלה טכנית בראשית המונדיאל. משם כבר התחילו לתאר אותו בתור "השדר הכי טוב שאתם לא מכירים", דרשו את הטסתו לשלב הנוקאאוט, הקימו עמוד מעריצים שקורא לשיבוצו במשחק המרכזי ובעיקר נדהמו מכך שאיינשטיין בכל זאת לא קם לתחייה. ההשוואות ביניהם רבות, בלתי תלויות אחת בשנייה, והצליחו להפיל אפילו את משה פרימו. כי אין עוד אנשים שמשדרים כדורגל עם כזה קול בכזו התלהבות, בטח במשחקים כל כך משמימים, ובטח עם עברית כל כך רהוטה. שחקן סתמי מתואר כמי ש"שוכב בתוך רחבתו שלו", גול יפני סמי-מלהיב נענה ב"החרב המושחזת של הסמוראים הכחולים ננעצת פעם נוספת בתוניסיה המוכה, השבורה, האומללה".
אבל מי שמתלהב משימי ששון רק בגלל הקול עושה לו הנחות. הסוד שלו הוא לדעת איך להגיב בפאתוס פרופורציונלי, איך לא לגנוב פוקוס, איך להתגבר על ההטיה לטובת נבחרת או שחקן מסוימים, איך להימנע מקלישאות, איך לתאר מהלך גדול בלי לחרוש את המילה "גדול". תקשורת הספורט הישראלית, בייחוד בערוץ המתחרה לזה שששון מגיע ממנו, מלאה באנשים שנופלים לאותן מלכודות. בגללם, אפילו באשמתם, גם ב-2026 שיח שדרי המונדיאל מתמקד עדיין בגעגועים לאיינשטיין או במחוות ליורם ארבל. ולמרות שמטורניר לטורניר מתגלים כמה טאלנטים ראויים פלוס - יהונתן כהן שישדר את משחק הגמר, שרון דוידוביץ' הקוסמופוליטי, אורי לוי (לא האחד שאתם חושבים עליו) המהווה עוד גיוס מצוין של התאגיד מליגת ההסכתים - אף אחד מהם עוד לא מתקרב למעמד כזה בכיר. זה לא עניין של כישרון, אלא של ותק ויכולת לבלוט בין כל הקשקשנים הקבועים. לפי שעה נותר לששון רק עוד משחק אחד, בסיום שלב הבתים. ספק אם מישהו מהשדרים יוותר מרצונו על משבצת נוספת עבור המטאור המלהיב. "עוד נגיע, כמו ששרה ירדנה ארזי", התפייט השבוע מלך הלילה על סיכוייה של ישראל להעפיל לטורניר עתידי. שימי ששון בטוח יגיע, וכולנו נצטרך להמתין ארבע שנים.
בשבוע הבא
יעקב אילון חוזר להגיש חדשות בפעם המיליון, במסגרת ערוץ 16 הטרי שרב הנסתר על הגלוי איתו (28.6); ריאליטי הזוגות המפורסמים-אך-שבורים "זוג מנצח" חוזר בגרסה מעודכנת, תחת השם "פאוור קאפל" ועם רון שחר בתפקיד המנחה (רשת 13, כנ"ל); אחד מגדולי המבוטלים של ימי MeToo חוזר למסך בספיישל הסטנדאפ "לואי סי-קיי: מגוחך" (נטפליקס, 30.6); "מחוברים" חוזרת בעונה משפיענית מתמיד עם עינב בובליל, אמילי דמארי, בן אל תבורי, אורטל עמר ומשה כורסיה (הוט, 1.7); וגם גיבורת "לא רק בלונדינית" חוזרת, הפעם עם סדרת התיכון "אל" שמתרחשת לפני אירועי הסרט (אמזון פריים, כנ"ל).
צילום דניאל עמית ואמילי דמארי: מתוך הקמפיין של פארק דיזיין / צילום ליאור רז: מתוך "פאודה", יס / צילום דניאל גד: מתוך "בזמן שישנתם", כאן 11
מצאתם טעות לשון?