כדאי מאוד ש"סיפור אהבה" לא תתגלה כנבואית

הסדרה עם אד גין הייתה ביזיון, על זה אין שאלה. אבל "הכל הוגן" עם קים קרדשיאן שיקמה את מחדליה תוך כדי תנועה, "ביוטי" מלכתחילה הייתה אחלה - ועכשיו, עם אנתולוגיית "סיפור אהבה" (Love Story) החדשה, אולי יחסינו עם ראיין מרפי דורשים חישוב מחדש? למרות שמפעלותיו של יוצר העל האמריקאי כבר רחוקים מימי השיא שלהם, בין ים הזבל הטלוויזיוני של ימינו הסדרות של ראיין מרפי הן עדיין מניה בטוחה להמר עליה. אם לא במדד האיכות, אז לפחות במבחן ההנאה. ועל אף שמקרים כמו "סיפור אהבה" לא באמת יישארו רלוונטיים עד טקסי הפרסים הבאים, הם מסבירים למה מרפי מספיק מבוקש בשביל למקבל את נטפליקס ודיסני עם שורת מותגי ענק.

"סיפור אהבה" - שעונתה הראשונה, והיחידה לבינתיים, נקראת "סיפור אהבה: ג'ון קנדי ג'וניור וקרולין בסט" - היא חלק מחוזה הטאלנט של מרפי עם דיסני, הפקת מקור של רשת FX שעולה בדיסני+ בישראל. וכפי ששמה מרמז, זהו פרק נוסף באנתולוגיות הסיפורים האמריקאיים של היוצר: האימה, הפשע, הספורט ומעתה גם הרומנטיקה שמהולה בטרגדיה. הוא (בגילומו של פול אנתוני קלי) הבן של ג'ון קנדי, שהיה רק בן 3 כשנרצח וזכור מהתמונה שבה הצדיע לקבר שלו; היא (בגילומה של שרה פידג'ן) טיפסה במעלה בית האופנה של קלווין קליין, ממשרה של עוזרת מכירות לאחת הבכירות במותג. יחד הם זכורים בעיקר בגלל האופן שבו הזוגיות הזו הסתיימה, קנדיוּת אופיינית שנרמזת עם עלייה למטוס בפתח פרק הבכורה. מי שיודע יודע, מי שלא יודע מבין.

ג'ון קנדי ג'וניור וקרולין בסט הם הדמויות שעבורן קיימות סדרות על סיפורים אמיתיים: מורכבות, אמיצות, שוברות מוסכמות ופוטוגניות להחריד. ג'ון, למשל, גדל להיות גבר שונה מהמשפחה שלו - הדבר האמריקאי הכי קרוב למשפחת המלוכה הבריטית, עם טרגדיה לאומית כמו במשפחת רבין ועיסוק תקשורתי בטרגדיות אחרות כמו במשפחת רמון - אבל מצא את עצמו כבול לאותם עקרונות מגבילים. אלה לא מנעו ממנו להיות המוציא לאור של מגזין, להתנסות בעולם המשחק ואפילו להיבחר לגבר הסקסי בעולם של מגזין People בשלהי שנות ה-80. קרולין, מצדה, הייתה יפה כמעט כשם שהיא הייתה אמביציוזית. היא גרמה לקנדי ג'וניור לחזר אחריה כאילו הוא לא יורש העצר במשפחת המלוכה המקומית, וכאילו היא לא תהפוך לימים לנסיכה דיאנה חליפית. הצפייה בסיפור האהבה שלהם קולחת, גם אם דלה קלורית.

למרות שב"סיפור אהבה" מרפי הוא בגדר מפיק בלבד, היוצר קונור היינס לחלוטין הולך בדרכו - ומשלב אינספור אלמנטים מתרבות הפופ של התקופה. שמונת הפרקים (מתוך תשעה) שנמסרו מראש לביקורת כוללים את כל אסוציאציה ניינטיזית אפשרית, בין אם אלה המותגים, הפלייליסט, הסיגריות, הפפראצי או העיסוק באסטרולוגיה. ויש גם שלל דמויות משנה אמיתיות מעולמות התרבות, האופנה והחברה הגבוהה של אותה תקופה: ג'קי קנדי (נעמי ווטס, שממשיכה את הצניחה החופשית שהיא הקריירה שלה), קלווין קליין, דריל האנה, אפילו אנט בנינג. לפני שני עשורים בנינג כיכבה בסרט של מרפי, לפני עשור היא לוהקה לסדרה שלו שלא יצאה לפועל, בקרוב הבת שלה תגלם את הרוצחת הבאה של "מפלצת". כעת השחקנית מגולמת על ידי שחקנית אחרת, ומקריסה לתוך עצמו את היקום הטלוויזיוני הזה.

ואפילו אם היא לא פורצת דרך באיזושהי צורה, ומציגה למשל את הכניסה המאתגרת למשפחה כמו בכל "יורשים" אחרת, אין ספק שמרפי תפס ב"סיפור אהבה" שני סופרסטארים בנסיקה. קלי הוא נובאדי מוחלט, פידג'ן לא שיחקה עד כה במשהו שבאמת מוכר בעולם - אבל הפריצה של שניהם מובטחת וקורית ממש עכשיו. ההשוואה לכוכבי "יריבות לוהטת", שהייתה הרבה יותר לוהטת והרבה פחות כבדה, בלתי נמנעת. איזה כיף לקבל תגליות כאלה, שני כוכבים חדשים שיכולים לגדול לממדי האנשים שהם מגלמים. כי מרפי, שלרוב אוהב למתוח את גבולות ה"מבוסס על סיפור אמיתי" עד שהם נקרעים, יוצר כאן תמונת מראה שכדאי מאוד שלא תתגלה כנבואית. תמיד ידענו שיש לו כישרון לזיהוי, מינוף והפשטת טאלנטים צעירים.