שומעים את זה? "פאוור קאפל" היא אזעקת אמת
איך מסי הפך לגיבור הכי הוליוודי של הקיץ? מה השתנה אצל תום יער, ומה נשאר אותו הדבר? ולמה מול כל כך הרבה מבוגרים, דווקא אודיה פינטו היא השמרנית בחבורה? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ומסביר על מה באמת כדאי לכם לדבר
-
מאקרו-דרמה
לא צריך לחכות לגמר מונדיאל 2026 (כאן 11) בשביל להחליט אם מדובר במונדיאל הטוב בהיסטוריה - הדיון יותר מדי סובייקטיבי, מורכב ותלוי גיל בשביל שאי פעם יוכרע, ולכן הוא עקר מלכתחילה. אבל על מה כן אפשר להסכים? אולי על זה שזה לא רק המונדיאל הכי גדול שהיה מבחינה טכנית, אלא גם הכי אמריקאי. הדרמות, האקשן, ההפתעות, הריכוז של כוכבים אהובים בשיא הכושר שלהם: לא בכדי רוב הסיפורים התרבותיים המסעירים של הקיץ הגיעו, כהרגלם, מהציר שבין ניו יורק ללוס אנג'לס. במשך חודשים ארוכים של בילדאפ שירותי הסטרימינג הופגזו בתכנים דוקומנטריים ועלילתיים על רגעי מונדיאל אגדיים מהעבר, ובתוך שבועות אחדים נרשמו על המגרש די והותר כאלה שיפרנסו אותם שנים קדימה. בהתחשב בנתוני הצפייה בארץ ובעולם, אף תסריט או דרקון ממוחשב לא יצליחו להגיע בעתיד הנראה לעין לכאלה רמות עניין.
ואם בשלב הבתים עוד היו למונדיאל הזה גיבורים פרובינציאליים מסוג שימי ששון, שלבי ההכרעה סיפקו לטלוויזיה כמה מהגיבורים הכי מרגשים, מלהיבים, לעתים טרגיים, שהיו לה בשנים האחרונות. התבייתות על אחד מהם בהכרח תהיה נגועה בהימור מסוכן או נאחס - אבל אחרי השבוע הזה אי אפשר שלא לסמן את ליונל מסי בתור הדמות הראשית, לפחות בינתיים, של הסדרה. פשוט כי התסריטאים הלא-קיימים של מונדיאל, והתסריטאים הקצת-קיימים של פיפ"א, הכי השקיעו בה: האיש שלא היו בטוחים שיגיע, ובוודאי לא הימרו ששוב יוביל את הטבלה, ואז הגיע והוביל ושבר כמעט כל שיא העולה על דעת; האיש שבאותה נשימה הצליח גם לשבור שיאים שליליים, למשל הראשון בהיסטוריה שמחמיץ שני פנדלים באותו מונדיאל, ושהוספד בדקה ה-78 של שמינית הגמר רק בשביל להביא את הנבחרת שלו לקאמבק בלתי נתפס. וכיאה לגיבור ראשי, מסי הוא הציר שדרך הרגליים שלו עברו כמה מדמויות המשנה החשובות של העונה. כף ורדה שהצליחה להדהים אפילו אותו, מצרים שכמעט ירשה אותה בתור הסינדרלה. העניין הוא שזו דרמת אנסמבל, עם גיבורים רבים ודינמיים, והנבל היחיד בה הוא כנראה טראמפ. טיפוסים הוליוודיים כמו רונאלדו וניימאר כבר נשלחו הביתה, אחרים כמו האלנד וקיין עשויים לבשל את הטוויסט הגדול הבא.
מה לראות?
את העונה החדשה של "שוגר" (אפל TV), הסדרה הפילם-נוארית שחוץ מזה שהיא בכיכובו של קולין פארל - אי אפשר לספר עליה כלום, בגלל ספוילר מוטרף מסוף העונה הקודמת. הפעם היא מאבדת מהעוקץ שלה, אבל קולין פארל הוא אותו קולין פארל. לביקורת המלאה.
-
אמאמא של האמא
למעט, נניח, "דה וויס" - קיץ של מונדיאל הוא לא זמן להשקות טלוויזיוניות גדולות, ולכן לוח השידורים מתמלא במה שמכונה בעגה המקצועית פילרים: משדרים של ערב אחד לסתימת החור מול משחק חשוב, או לחלופין בהיעדרו. כך יצא שקיץ של מונדיאל הוא גם קיץ של סטנדאפ, ואחרי ספיישלים של אלי חביב וליטל שוורץ שודר השבוע מופע של תום יער, תחת השם הפשוט "תום יער עושה סטנדאפ" (כאן 11). בסוף העשור הרביעי לחייה ועם ילד אחד בבית, תום יער הנוכחית בהכרח שונה מזו שהכרנו כשפרצה לראשונה. ההומור הגס שלה, לפעמים וולגרי, לא אמור להסתדר עם בדיחות על כביסה. בטח כשבהפסקת הפרסומות אותה יער מובילה קמפיין למרכך כביסה מוכר. אבל דווקא בזכות הקמפיין ההוא, קל להסביר מה יער עושה כל כך נכון עכשיו.
כשהילד הבדיוני מהפרסומת שואל אותה מה היא הכי אוהבת בו, היא עונה "אותך, אבל גם את הריח"; במופע, כשהיא מדברת על הילד האמיתי שלה, היא מספרת איך אמר לה שמה שהוא אוהב בה זה שהיא "גם שמנה וגם תמיד בבית". ההומור לא השתנה, רק החומרים התחלפו - ואלו מאפשרים ליער להתבדח על שמות דומים לילדים באמצעות "כוס אמאמא שלך אוֹרי, כוס אמאמא שלך אוֹריקי, גם". יער היא עדיין מהבודדים שיכולים לתאר באופן הכי מצחיק ואמין שיש ארוחה של שתי משפחות במסעדת בשרים, והמופע הקצבי והמהודק שלה הוא מיקס מפתיע ומרענן בין אותן בדיחות כביסה לחומרים הבוטים המוכרים. אמהות מצליחות ללהטט בין משימות בלתי אפשריות, ובמקרה שלה המשימה היא להנחית פאנץ' באמצעות המילה "נוח'בות" ולצאת מזה בחיים.
פריים אחד למזכרת
אפשר למצוא הכל בהום סנטר - הכל חוץ מ-AI בטעם טוב.
-
המחנה הלאומי
כל צופה ריאליטי מנוסה יודע שפרק פתיחת העונה תמיד יהיה חזק מאוד, לרוב אף חזק יותר מכל מה שיבוא אחריו. אבל במקרה של "פאוור קאפל" (רשת 13) הפרק הזה לא רק היה חזק - אלא גם סיפק את הרגע המכונן של העונה, ולפני שזו החלה בפועל. עם טיקות מנכסות תרבותית על מצחיהם, אחד-אחד הגיעו שמונה זוגות מפורסמים למינגלינג בחצר הווילה ההודית. שרון חזיז הכירה אישית את חני נחמיאס מהעבודה הצמודה בתיאטרון, ואת אורי בנאי מנעורים משותפים ומ"עניין של זמן". גווארדיה של תל אביב הוותיקה, שהדרך קצרה ממנה ליוצרי התוכן הצעירים שיר טרן והנפו-עצמון אלעד תורג'מן. מולם, פיזית מולם, התהווה מחנה נוסף: אסי ועדי בוזגלו מכירים מהבית את המפיק המוזיקלי רון ביטון ואשתו בוגרת "היפה והחנון", ואת כדורגלן העבר עומרי קנדה מהמגרש. בשלב הזה עוד היה בין הצדדים האלה כבוד בסיסי, בעיקר כי חזיז עוקבת בטיקטוק אחרי כולם. ניצנים ראשונים של מתח דורי-עדתי צצו כשבנאי קרא לבעלה של אודיה פינטו "אביאל" במקום אליאור, והעביר את הסאבטקסט באופן מושלם.
מתוך 22 זוגות שהשתתפו בעונות הקודמות של "פאוור קאפל", יותר משליש נפרדו לאחר הצילומים. הסטטיסטיקה המקוללת מסבירה למה התוכנית עברה מתיחת פנים מהמיתוג הקודם כ"זוג מנצח VIP", במעין החלפת מזוזות טלוויזיונית. המנחה החדש רון שחר עושה עבודה מצוינת כהרגלו, אבל ההנחיה האמיתית העונה נעשית לא באמצעות מגיש - אלא באמצעות סוגיות. ודרך אותן סוגיות מתגלה שוב ושוב: דווקא הזוגות הצעירים של "פאוור קאפל" הם השמרנים בחבורה, בעוד שהמבוגרים הם מופת של ליברליות. נחמיאס, חזיז ובני הזוג לא מסתבכים כשהם נאלצים לחלוק חדר שינה, בעוד שהבעל של פינטו לא מבין למה היא נשארת עם שם המשפחה המקורי שלה. בנאי מספר על ביקור זוגי ב"קיטקט", בעוד שקנדה ננזף על ידי אשתו כשהוא אומר שהוא "בן אדם של נשים", ברבים. ובזמן שהזוגות הצעירים תמימי דעים לגבי דימוי גוף חיובי, יהיו מידותיו אשר יהיו, באותו פרק פתיחה מכונן הם סערו סביב השאלה הקדמונית על מי אמור לעשות כלים. למעט הבוזגלוס, שהיו אלה ששכנעו את נחמיאס שלא להתבייש בלקות השמיעה שלה, בני ה-40 ומטה בקאסט תמיד אוחזים בצד השמרני, העתיק, של סוגיית השעה. אלה שמפגינים פתיחות מחשבתית הם מי שמגיעים מדור, אפילו שניים, אחורה.
וכשהגיע הרגע להדיח אחד את השני, דווקא הזוגות המבוגרים של "פאוור קאפל" פעלו מהראש, בעוד שאלה הצעירים פעלו מהלב וטענו את הבריתות ביניהם ברגשות מיותרים. ההיגיון אמר שזה יהיה הפוך, אבל ישראל של ימינו לא פועלת לפי היגיון סביר. בן הזוג כסוף השיער של חזיז ניגש לטרן ותורג'מן, הפאולה וליאון של דור ה-Z, והסביר להם את הסכנה בהצבעה עם המחנה השני. הוא הצליח לגרום להם לעבור צד - הם הרי בכל זאת קרובים לגוש התל אביבי - ואז סיבך אותם עם שותפיהם הטבעיים. ובכך "פאוור קאפל" עשתה את מה שמעט מאוד תוכניות ריאליטי הצליחו: שיקפה נאמנה את הפיצול שמפרק את המדינה מבפנים, בלי ייצוג יתר או חסר למי מהמחנות היריבים. לא עניין של גבולות או דמוגרפיה, אלא של תפיסת העולם הכי בסיסית. ובלתי נמנע למתוח קו בינה לבחירות הקרובות, שכבר עכשיו מבהירות ששני חלקי העם אינם פאוור קאפל אמיתי. אם לריאליטי הרדוד-אך-ממכר היו השלכות מוחשיות, היה מפתה לפעול כמו זוכי העבר דנית ואליאב, ולהיפרד לפני שהקשר הזה מסלים. האופציה האחרת היא לראות בצרחות של פינטו את האזעקה שלפני מלחמת האזרחים.
בשבוע הבא
ג'ניפר גארנר מובילה קאסט נשי מבטיח ב"סופ"ש חמישה כוכבים", דרמה מסוג "מבוססת על רב-מכר" (יס, הוט וסלקום (12.7); פרק סיום העונה של "פאודה" (יס, 13.7); כוכבת "גמביט המלכה" אניה טיילור-ג'וי חוזרת לטלוויזיה במותחן הפשע "לאקי" (אפל, 15.7); ו-וויל פרל, מהאנשים המצחיקים ביותר שיש לאמריקה להציע, מככב בקומדיית הגולף "הנץ" (נטפליקס, 16.7).
צילום ליונל מסי: Chris Brunskill/Fantasista/Getty Images / צילום תום יער: מתוך "תום יער עושה סטנדאפ", כאן 11 / צילום AI מהסיוטים: מתוך הקמפיין של הום סנטר
מצאתם טעות לשון?