מגי אזרזר מסתירה את התעלומה הכי גדולה כרגע
למה "מטכליסטים" חייבת להמשיך, אבל לא לחזור? איך דווקא "הפיט" הפכה לפרופגנדה ציונית? והאם הניסוי של "מי זאת?" נועד לכישלון? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ושולח אתכם לסוף השבוע עם כמה המלצות
-
אושן 0
אם היצירה הישראלית הייתה צבא, "מטכליסטים" (יס) שהסתיימה השבוע לא הייתה מתברגת בסיירת נחשקת - אבל היא גם הייתה מתקבלת למקום הרבה יותר אטרקטיבי מהשק"ם שלה. תחושת האכזבה המסוימת מהקומדיה הצבאית של ערן זרחוביץ' נובעת בעיקר מכך שזו לא ההגדרה שלה: היא לחלוטין דרמה קומית, עם כאב לא קטן מבעד לכל השנינויות, עמוקה ועצובה בהרבה מ"הפרלמנט" או מערכוני הרדיו של הקומיקאי הכל כך מוכשר. רק שאפילו מעבר לתיאום הציפיות הלקוי, "מטכליסטים" נמצאת במקום נחמד באמצע. לא מיותרת מחד, לא חייבת לחזור לעונה נוספת מאידך. בטח כשיש פתרון כל כך נגיש ומתבקש עבורה.
לא משנה לאן הסתכלתם ב"מטכליסטים", הייתה שם תשתית לאינספור ספין-אופים מוכנים לאפייה. בעוד שקו העלילה המרכזי עם זרחו השחקן ובנו הטלוויזיוני די נסגר - ואמיר טסלר היה נהדר בתור השחיף שדורס בקלטת הווידאו את הקרוז של הוריו - זרחו היוצר ברא די והותר דמויות משנה שאי אפשר להיפרד מהן כבר עכשיו. אברהם ארנסון כבר שובח, טליה ברטפלד לקחה מעט חומר ועשתה ממנו את הטופ של הקריירה שלה, ליה אללוף השתלבה היטב בתפקיד הפאם פאטאל שהיא מאיישת כרגע גם ב"רצח בים המלח", בר ברימר ושחר חיון חצו את גבולות הדוגמנות ואסף יונש הדגים איך עושים הופעת אורח שאשכרה נחקקת בתודעה. כולם הצטיינו ב"מטכליסטים", באמת כולם. כולם חוץ מידין גלמן. וענת ריבלין, עורכת הקומדיה הוותיקה ובתו של הנשיא לשעבר? בשביל תפקיד כמו זה שזרחו כתב לה שווה להפוך לשחקנית בגיל מאוחר. עזבו את מבצעי ה"אושן 0", עזבו את משחקי המילים הזרחוביצ'יים (למרות ש"דוגי סטייל" במקום "דוגי בג" זו הברקה). תבחרו דמות מבריקה אחת, לא חסרות כאלה, ותנו לה את כל תשומת הלב שהיא ראויה לה.
מה לראות?
את "סאדה" (מכאן 33), הדרמה הישראלית החדשה בשפה הערבית - כן, יש דבר כזה - שלא חפה מבעיות אבל נהנית מתצוגת משחק מופלאה של ענת חדיד. לביקורת המלאה.
-
נקודת ציוֹן
בזמן שהעם היושב בציון רק מתחיל להתרגל לנוכחות של "הפיט" (HBO מקס) בחיים שלו, הדרמה הכי טובה בטלוויזיה נמצאת בעין הסערה בגלל אותו ציון - כך לפחות עולה מאלגוריתם מאוד ספציפי שאליו טורגט הח"מ. כי "הפיט", למקרה שלא עודכנתם, היא כבר לא רק הסדרה הרפואית שהמציאה מחדש את הז'אנר, אלא טינופת ציונית שכל מהותה היא להלבין את פשעי העם היהודי. נפרק ונרכיב: בעונה הראשונה הציגה "הפיט" את תפקיד הקאמבק של נואה וויילי, שחקן (ענק) ממוצא יהודי שנמצא יחסית בשוליים של הפעילות הפרו-ישראלית; שחקנית אחרת כבר יותר בוטה בציונות שלה, אם ב"ציונות" הכוונה ל"דאגה לאנשים שנמצאים תחת מתקפת טילים"; היו גם אזכורים של כבוד לציוד רפואה ישראלי ולקרב מגע; וניסיון כחול-לבן בהתמודדות עם מקרי קיצון שסייע בהפקת הסדרה; ואולי חשובה יותר מכל הסצינה בכיכובו של וויילי בסיום אותו אר"ן, כשד"ר רובינוביץ' שולף את תליון מגן הדוד שלו וקורא קריאת שמע. בנוסף לאלה היה אפילו תפקיד אורח של שני אטיאס, אבל אף אחד לא באמת שם לב אליו.
כל זה קרה כבר לפני שנה, ולא מנע מ"הפיט" להפוך למניה הכי רותחת בטקסי הפרסים וטבלאות הסטרימינג. עכשיו יש עונה שנייה - וישראל לא הופכת לדומיננטית יותר בעלילה, אפילו להפך, למעט אנקדוטה אחת ששודרה השבוע. שבע שנים לאחר הטבח בבית הכנסת באותה פיטסבורג, "הפיט" מצאה דרך מקורית ונוגעת ללב לחזור לאחת הטראומות הכי גדולות של פנסילבניה: ד"ר רובי מטפל באישה יהודייה, שנפצעה בעקבות פוסט-טראומה מהפיגוע ההוא שנכחה בו בעצמה. בהמשך מגיעה לסייע לה גם האחות עוטת החיג'אב פרלה, והשתיים מדברות על האופן שבו הקהילה המוסלמית המקומית תמכה בנפגעי הטבח. ציוץ עם צילומי מסך מאותה שיחה החל להתלקח ברשת, עד שנמחק מטעמי הוצאה מהקשר, אך עבור אותו פלח צופים מאוד ספציפי מדובר היה באקדח מעשן לכך שמדובר בפרופגנדה. העובדה שוויילי עצמו כתב את הפרק בטח לא סייעה. הפרשה הקטנה הזאת היא צוהר לכמות בלתי נתפסת של טינופת חסרת הצדקה, אבל הרמה הגבוהה של "הפיט" היא לא הסיבה היחיד שבגללה זה לא מגיע לה. הפרשנויות על סו-קולד מניעים ציוניים שלה הן קריאה צינית לחלוטין, והסדרה הזאת דווקא דורשת להשאיר את הציניות בחדר ההמתנה.
גיף אחד למזכרת
תודה ולא תודה ל"המירוץ למיליון" (קשת 12), שפתחה את העונה עם קיא כזה מפואר.
-
אנסמבל של אישה אחת
בסיום עונת הבכורה שלה, "מי זאת?" (כאן 11) יצאה לחופשה עם שיעורי בית: קשה ככל שיהיה לנשום בחלל שכבר מכיל את מגי אזרזר, תוכנית המערכונים הנשית זקוקה לעוד מאושרית סרוסי כמו לאוויר לנשימה. אם על הדרך היא גם תשכיל לפזר באופן שוויוני את השלל בין שתי החברות הנוספות בקוורטט, נעמה אמית וג'וי ריגר, בשמחה. אבל סרוסי הייתה החלק הקריטי - היחידה באנסמבל שמסוגלת להתקרב לרמות הטירוף של אזרזר, קונטרה שהיא למעשה עזר כנגדה. ובעיקר, בחסות "זאת וזאתי" ו"האחיין שלי בנץ", הגשר עבור התוכנית לעולמות הצעירים והטיקטוק שכל כך קריטיים עבורה. "מי זאת?" שמעה את הביקורות האלה, והשיבה להן ב"לא תודה".
עכשיו, כשהיא כבר בעונתה השנייה, "מי זאת?" עדיין לא מכירה בחוסר השוויוניות הזה שחור על גבי פתיח - אבל כתוביות הסיום שלה סוגרות את הפינה. בעונה החדשה סרוסי צומצמה לכדי תסריטאית ושחקנית אורחת, כשהקרדיט הראשי נותר בחזקתן של אזרזר, אמית וריגר בלבד. היא עדיין רבע מהפוסטר, וחלק מקידום התוכנית, ויש אפילו נדוניה בדמות זמן מסך לשותף המקצועי חן רוטמן. ובכל זאת: משהו השתנה דה פקטו באיזון של "מי זאת?", וסוגיית האיזון מלכתחילה הייתה הבעיה שלה. קחו לדוגמה את "הפאלשיות", סדרת המערכונים שלא בכדי "מי זאת?" נקראת על שמה. היא מבריקה, מצחיקה וקאלטית באופן מיידי, כשהפעם סרוסי זועקת "אובז'ז'ים" ואזרזר מוסיפה ר' למילים שמעולם לא היו זקוקות לה. עכשיו שימו מולה את הפרודיה של ריגר על נגה ארז, שלקרוא לה "פרודיה" יהיה מחמאה. השקיעו בהלבשה שלה והצליחו ליצור שירים שבאמת נשמעים כמו המקור, אחלה. ועכשיו מה? זה חיקוי? יש שם שתי מניירות וזהו. זו ביקורת על רמת הכתיבה בשירים של ארז? גבעה מוזרה לעלות עליה, ו"מי זאת?" לא בדיוק מפגינה שם כתיבה מופתית בעצמה.
לכן, כמו שקרה בעבר וכמו שקורה עכשיו וכמו שיקרה לנצח, סיבת הקיום היחידה של "מי זאת?" היא מגי אזרזר. פתאום היא קוסמטיקאית נבגדת, פתאום העיניים שלה כחולות, פתאום היא זקנה, פתאום היא נערת גומי, היא באמת יכולה לעשות הכל. באחד ממערכוני השבוע, כשאזרזר מגלמת גרסה מהעתיד-העתיד של ריגר, עצם הנוכחות שלה היא הפאנץ'. כי למה לטרוח לכתוב בדיחה טובה אם השחקנית ממילא עושה 150% מהעבודה ומסתירה את כל מה שקורה סביבה. ובשלב הנוכחי, כבר ברור שההפקה מבינה את זה בעצמה: במערכון הצוואה הוקצתה לריגר פאה אדומה שלא דומה לאף שיער של אף אישה, בעוד שאזרזר קיבלה לוק בוצ'י כל כך מתוקתק שכל צופה בקהל יכיר אישה שנראית בדיוק ככה. יש יחס ישיר בין המערכונים המצטיינים של "מי זאת?" למערכונים שבהם אזרזר משתתפת, והעובדה שסרוסי נדחקה ו/או דחקה את עצמה הצידה - התעלומה הטלוויזיונית הגדולה של הרגע - רק מחדדת את זה. ויכול להיות שכל הניסוי הזה נועד לכישלון מלכתחילה, כי איך תעשו קומדיית אנסמבל עם אישה שהיא עצמה האנסמבל.
בשבוע הבא
דרמת הספורט הקומית "כל האימהות משקרות" מחזירה למסך את השחקניות מאיה מרון ועדי עזרוני (כאן 11, 2.2); עולם הדרכות ההורים עומד במוקד הפורמט "הורים בטיפול" (כאן 11, כנ"ל); ופרק הסיום של "רצח בים המלח" (קשת 12, 6.2).
צילום טליה ברטפלד: מתוך "מטכליסטים", יס / צילום נואה וויילי: מתוך "הפיט", HBO מקס / צילום רון הורביץ: מתוך "המירוץ למיליון", קשת 12
מצאתם טעות לשון?