אחרי שכבש מחדש את המסך, הכוכב מודה: "לא יכול להגיד שלא פחדתי"

זה היה הלילה של נואה וויילי. בטקס גלובוס הזהב שנערך הלילה קטף כוכב הסדרה "הפיט" את פרס השחקן הראשי הטוב ביותר בסדרת דרמה, והסדרה עצמה נבחרה לסדרת הדרמה הטובה ביותר (כצפוי); שלושה עשורים אחרי הופעתו הראשונה כמתמחה צעיר ב-ER עטורת השבחים, וויילי חזר לחדר המיון - הפעם בתפקיד הראשי בסדרה המדוברת, שכבר זכתה השנה גם בפרס האמי ובפרס איגוד מבקרי הטלוויזיה האמריקאים, ואין ספק: החזרה לחלוק הלבן השתלמה.

"הפיט", שעלתה בארה"ב לפני שנה והחל ממחר (שלישי) תהיה זמינה גם בישראל בשירות HBO מקס, עוקבת אחרי עובדי ומטופלי חדר מיון בבית חולים. הסדרה מזכירה במידה מסוימת את ER, אך מוסיפה טוויסט ייחודי - כמו ב-"24", כל עונה מתרחשת ביום אחד וכל פרק מייצג שעה אחת, מה שמעניק לסדרה תחושת זמן אמיתית. וויילי מגלם את ד"ר מייקל רובינוביץ', המכונה רוֹבִּי, שמנהל את חדר המיון בעודו מתמודד עם חוויות טראומטיות מהתקופה של מגפת הקורונה, אילוצים בירוקרטיים מאתגרים במערכת הבריאות האמריקאית, ועם הדרמות בחיי הקולגות שלו.

"זהו סיפוק אישי אדיר עבורי, והזדמנות נדירה עבור כל שחקן לחזור למחוזות הללו - סוג הפרויקט שהעניק לי את דריסת הרגל הראשונה בקריירה", אומר וויילי בריאיון בלעדי ל-mako, שמתקיים על סט צילומי העונה השנייה של "הפיט" בלוס אנג'לס. "כבר ביום הראשון לצילומי העונה הראשונה, כשענדתי את הסטטוסקופ לצווארי, הכל הרגיש פשוט נכון. להיות שוב בזירת התרחשות כה מוכרת אך בתקופה שונה ונסיבות אחרות, גורם לי להעריך יותר את מה שיש לי ביד ומה שעשו השנים".

וויילי (55) נמנה בין מפיקי "הפיט" לצד התסריטאים ג'ון וולס והיוצר ר. סקוט גמיל, שעבדו בעבר על ER. כבר במהלך פיתוחה לפני כשנה וחצי, גררה הסדרה תביעה מצד עזבונו של מייקל קרייטון, יוצר ER המנוח, בטענה שהסדרה החדשה היא רימייק לא רשמי ולא מאושר של ER. ואכן, לאורך זמן ניסה וויילי לפתח עם וולס וגמיל סדרת בת לדמות שגילם בסדרה המקורית, ד"ר ג'ון קרטר, אך אלמנתו של קרייטון התנגדה לכך בתוקף - והשלושה יצרו לבסוף את "הפיט" בהשראת המצוקות העכשוויות של צוותי רפואה לאחר מגפת הקורונה.

"מאכזב שיש מי שמכתים את הסדרה שהתחילה את הכל, ומונע מבעדנו לחגוג את אותה מורשת מהוללת שהגענו ממנה", אומר וויילי כיום. "בסופו של דבר, הסיפור שונה. 'הפיט' היא סיר לחץ - שעה אחר שעה, עם מרכיבים נוספים שנכנס למשוואה אחד אחרי השני. זה בית ספר למשחק בפני עצמו וסוג של מחקר פסיכולוגי של אדם אחד ביום אינטנסיבי ונוראי שעובר עליו, תוך כדי כל מה שמתחולל בחדר המיון. הדבר הכי משמעותי שהשתנה אחרי כל השנים הוא עד כמה קהל הצופים הפך חכם ומתוחכם, וזה דוחף אותנו למצוינות - לפחות כדי שנכבד אותם".

האם הביקורות החמות והפרסים מוכיחים שהסדרה עומדת בזכות עצמה?
"אני הרגשתי ככה מהרגע הראשון שהתחלנו לצלם את הסדרה. אפילו בלי הרעש הזה מסביב, אי-אפשר שלא לצפות בסדרה מבלי להיכנס להשוואות, אבל מה שיצרנו זה משהו עצמאי ונפרד. העובדה שכל כך הרבה אנשים הגיבו בצורה חיובית נתן לנו את האישור היחידי שהיינו זקוקים לו.

"בתור שחקן, הכל התגלגל בצורה שונה ממה שאני רגיל אליו - זה לא שפשוט הציעו לי תפקיד, אלא פרויקט ויוצרים שהכרתי מהגלגול הקודם שלי. השיחות החלו כבר בשנת 2020, לחזור לז'אנר של דרמה רפואית, בתקופה שונה לחלוטין מבחינת המצב בארה"ב והפער בין אלו שיכולים להרשות לעצמם ביטוח רפואי לבין אלה שלא. באופן טבעי, עלו גם חששות שאולי על ידי הפרויקט הזה אני עלול להחריב את המוניטין שבניתי בזכות התפקיד שהקפיץ את הקריירה שלי. זה דרש ממני מחשבה מעמיקה איך וכיצד לעשות זאת - עד שהגיעה הנקודה שבה כבר הרעיון הזה בער ולבסוף יצא לפועל".

כמה חששת שזה הימור מסוכן עבורך?
"שמע, אני לא אשקר ואגיד שלא פחדתי. אנחנו בעידן שבו הרבה מאוד סדרות מוכרות ואהובות מהעבר מנסות שוב את מזלן. בגלל שיש רעב לתוכן, הקהל משווע לנוסטלגיה, ויש שחקנים בשוק שמוכנים להשקיע במה שעל פניו הוא מניה בטוחה. זאת המציאות התחרותית כיום. אני מעולם לא רציתי לשחזר מה שכבר עשיתי, אלא רק להביא סיפור חדש ולהבין מהי הצורה הנכונה לספר אותו. ודווקא אותו אתגר שניקרה בדרכנו איפשר לשנות כיוון לסיטואציה שבה באמת יכולנו להביא מוצר רענן וחדש. זה מה שכל הזמן קיוויתי שיקרה.

"אנחנו עוסקים במצב של מערכת הבריאות שלא בצורה פוליטית או מליצית, אלא חד וחלק מייצגים את מה שמתרחש בחוץ. הכל דרך עיניהם של אלו העוסקים בתחום - איך המקרים הרפואיים שמגיעים לחדר מיון בפיטסבורג משקפים מציאות בשטח, מבלי להטיף או לפרשן בכוח כדי לדחוף אג'נדה מסוימת. אנחנו משתדלים שהעלילה תמיד תרגיש אותנטית וכנה, והתחקיר שעושים הכותבים כולו נטוע בעובדות אמיתיות, על בסיס מקרים של פציינטים ואיך הכל נראה באמת. המטרה איננה לגרום לביקורות חיוביות או שליליות על המערכת כולה, אלא פשוט לשים לב לאיך הדברים נראים".

ואכן, "הפיט" הרבה יותר גרפית מאשר ER.
"נכון, רואים הרבה יותר דברים כי אנחנו בשירות סטרימינג - אפשר להראות חלקי גוף והליכים רפואיים הרבה יותר לעומק. אבל המבחן האמיתי הוא שהסיפור עובר בין אם זה גרפי יותר או לא. אחד התמריצים ביצירת הסדרה היא שנוכל להראות הכל בלי צנזורה, גם אם מישהו ירגיש שזה לא הכי פוטוגני או נעים לעין, זאת האמת כפי שהיא.

"אז נכון שבהתחלה התלהבנו שאפשר לקלל ולהגיד 'פאק' כמה שאנחנו רוצים, אבל מעל הכל הצופה יקבל את החוויה גם אם יעצום את העיניים בסצנות גרפיות עם צילומי תקריב במהלך סצנה של ניתוח. העיקר שיהיה אותנטי. יש בעונה הראשונה סצנה מפורטת עם אישה יולדת שהעיפה לאנשים את הראש, זה משהו שלא רגילים לראות. בסופו של דבר שני הדברים שכל אדם עובר בחיים הם לידה ומוות, ועלינו להיות מודעים איך זה נראה אנטומית".

לא נחים על זרי הדפנה

אין ספק שוויילי יישאר מזוהה עם חלוק הרופא בזכות הצלחתה של ER. השחקן יליד לוס אנג'לס וממוצא יהודי הופיע גם בסדרות כמו "השמיים נופלים" ו"שומרי האוצרות", אך אחרי שכיכב בסדרה האייקונית שממנה פרץ ג'ורג' קלוני - קשה היה להגיע לאותו הרף. מזלו של וויילי דבק גם בזוגתו הטלוויזיונית, ג'וליאנה מרגוליס, שגילמה את האחות קרול האת'אוויי; מרגוליס עזבה בסוף העונה השישית והמשיכה בקריירה מצליחה בסדרות כמו "הסופרנוס" ו"האישה הטובה", תפקידים שזיכו אותה בשני פרסי אמי וגלובוס הזהב.

במהלך הריאיון מבהיר וויילי כי הדלת פתוחה לחבריו משכבר הימים לעשות מילואים גם בבית החולים של "הפיט", בין אם בתפקידי אורח או אפילו לביים איזה פרק שניים. "כשהתחלנו בשנה שעברה, התעלמתי במודע מכל הבקשות ממעריצים ברשתות החברתיות שמישהו מ-ER יגיע להופעת אורח, מתוך מחשבה שקריצות כאלו יפריעו לסדרה החדשה לעמוד על רגליה. ומה גם שאנחנו באופן כללי נמנעים מגימיקים בליהוקים", הוא מודה. "היום אני כבר יכול לומר שזאת אופציה. אנחנו לא חושבים על רעיון מסוים כזה באופן פעיל, אבל הכל אפשרי".

ואיך התחושה לחזור לעונה שנייה?
"אף אחד לא ציפה שהסדרה תצליח כל כך - היא אהודה בקרב המבקרים ופופולרית אצל הצופים, והתברגה מיד בין חמשת התכנים הנצפים ביותר בשירות הסטרימינג כבר אחרי פרק הבכורה. 'הפיט' הפכה למעין מגדלור של מוסר ואנושיות עבור אנשים, דווקא בתקופה מורכבת ואפלה עבור רבים מאיתנו בעולם. בחזרה לעונה נוספת, הגענו עם התובנה שלא מדובר בסדרה שאנחנו מתגלגלים איתה, אלא במשהו מוכר ומנחם.

"בכל מקרה, אסור לנו לנוח על זרי הדפנה של השבחים - רק להמשיך במלוא המרץ ויותר מבעבר, לא כדי להתעלות על עצמנו, אלא כדי לוודא שאנחנו לא יורדים ברמה ומעניקים לקהל בדיוק מה שהוא למד לצפות לו. לא צריך לחפש להיות חדים או מבדרים יותר, פשוט להיות נאמנים לעצמנו ולסיטואציה של הדמויות, עשרה חודשים אחרי אירועי העונה הראשונה".

בעונה הראשונה מופיעה בתפקיד אורח השחקנית הישראלית שני אטיאס, שמגלמת אישה הריונית מסתורית המגיעה לחדר המיון כמלווה של נערה צעירה שאינה מרגישה בטוב. נוכחותה מעוררת חשד בקרב צוות בית החולים, במיוחד נוכח הקשר המסתורי בין השתיים. "אני זוכר אותה היטב כשהיא הגיעה לצילומים, שני הייתה נהדרת - היא כבר הספיקה ללדת מאז, אני מתאר לעצמי?", נזכר וויילי, ואני מספר לו שנולד לה בן זמן לא רב אחרי הצילומים. "אחד הכוחות המשחקים לטובת הסדרה היא המלהקת שלנו שזכתה באמי ומצליחה להביא שחקנים שמרגישים אנשים אמיתיים בעלי רקע וניסיון מגוונים.

"לא הצטלמתי עם שני בסצנות שלה, אבל אני אתוודה שבתחילת יום הצילומים - כשאנחנו מציגים כל אחד מבין השחקנים האורחים - קלטתי אותה מיד בעין ושאלתי את מי היא מגלמת. אחרי שאמרו לי, לא הבנתי למה היא בהיריון - כי הרי לא כתבנו את הדמות בתור אישה הריונית. היא לוהקה ואז גילינו שהיא בהיריון, ויוצר הסדרה החליט שזה רעיון לא רע בכלל שהדמות תהיה בהיריון, שהצופים לא בהכרח יוכלו להבין לגמרי מה עומד מאחורי הסיפור שלה, וזה השתלב נהדר. אני זוכר שעד שהיא סיימה לצלם את הפרקים שלה היא כבר הייתה בשלב די מתקדם ואפילו נערכנו למקרה שפתאום יהיו לה צירים. ואתה יודע מה, כשסדרה נמשכת כמה וכמה שנים, קורה שאנחנו חוזרים לדמויות שהופיעו בעבר, ואין לדעת אם היא תצוץ שוב".

ואם כבר בשחקנית ישראלית עסקינן - זו גם הזדמנות לציין שוויילי והסדרה סופגים לאחרונה לא מעט הייט ברשתות החברתיות, בעקבות העובדה ששלב התחקיר כלל ביקור בחדר מיון בישראל. בריאיון לכלי תקשורת אחר סיפר וויילי כי רופא ששימש השראה לכתיבת התסריט תיאר בפניו כיצד יום אחד הבין שבית החולים שבו הוא עובד אינו ערוך להתמודדות עם אירוע רב-נפגעים. בעקבות זאת הוא הגיע לישראל, שם, לדבריו, "למד איך פועלים כשמתמודדים עם פיגוע טרור".

איך הרגשת לזכות בכל הפרסים האלה?
"זאת הייתה תחושה נעימה של הערכה והוקרה מהקולגות שלי, אבל לא בהכרח הצהרה שזוהי הופעת המשחק הכי מושלמת של חיי. אני חושב שעשיתי עבודה טובה גם בתפקידים מהעבר, וזה נכון גם לגבי מי שאני מתמודד מולם בקטגוריה. הזכיות הללו יכולות ללכת לכל כיוון, אי-אפשר באמת לדעת. מצד שני, אני כן יכול להעיד על עצמי שלאורך 30 שנות קריירה השתפרתי ביכולות שלי, התאמצתי וצברתי ניסיון.

"אני יודע לשחק גם אם יעירו אותי מתוך שינה ולא משנה איפה אהיה בעולם, אם יורד עליי גשם, אם אני באמצע מסיבת יום ההולדת שלי. כל עוד יש כוס קפה שחור וכיסא לשבת עליו בין סצנה לסצנה, אני ערוך למשימה. זה כמו מוזיקאי מנוסה ומלא ביטחון, כשהוא עולה לבמה הוא לא מחפש דפי תווים וחושב איך לבצע שיר, הוא פשוט תוהה לעצמו איך הביצוע יישמע הפעם. זאת לא המכניקה, כי אם הפרשנות. זאת תחושה נהדרת. יש לי משחק כזה, כשאני נכנס לחדר האיפור אני שואל בקול 'כמה שנים אתם רוצים עם הסדרה?' והצוות עונה לי 'עוד 20 שנה' ואני אומר מיד 'לא, לא, בואו נתפשר על 12'.

"התעשייה היא רכבת הרים. גדלתי בעיר הזאת, אמי הייתה אחות ואבי החורג היה מפיק קולנוע וחלק רב מהפרנסה הייתה על כתפיו, בין אם זה סעודת מלכים או שאריות, חיים מפרויקט לפרויקט ומקווים לטוב. הסדרה החדשה היא תשובה לתפילותיי, כי לא חלמתי שעוד פעם אוביל קאסט ועוד בסדרה מוערכת של HBO. זה מדהים".