למאמן מיבנה מגיע יותר מזה. וגם שנבקש ממנו סליחה
איך דווקא הגיל השלישי פורח אצל "סושרד הצעיר"? האם "קופה ראשית" באמת ניבאה את רצח ימנו זלקה? ולמה הציניות כלפי עמיחי יעקב נטולת הצדקה? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ושולח אתכם לסוף השבוע עם כמה המלצות
-
מצב כפית
ברמת הקונספט, "סושרד הצעיר" (כאן חינוכית) קצת מרגישה כמו ירידה מהאולימפוס. כי ליאור סושרד צמח בתור היורש של אורי גלר מהריאליטי ההוא, הנחה כאן שעשועון, פרץ מעבר לים, זכה שם להצלחות טלוויזיוניות אמיתיות, טס חזרה לישראל - כשהוא עצמו מוביל את סרטון הבטיחות - ועכשיו לא ממש מוצא את עצמו מבחינה סלבריטאית, אבל מנסה להנגיש את המנטליסטיות שלו לדור נוסף דרך סדרת ילדים. סושרד הוא כמובן אחד מיוצרי הקומדיה החדשה על גרסתו הצעירה (זה היה מאוד סוטה אם לא), מתחמק מצקצוקי השרלטנות באמצעות פרק על שרלטנית בדיונית. רק שיש ל"סושרד הצעיר" עוד יוצרים חוץ ממנו, וזה לא רק מורגש אלא גם משתלם מתמיד.
למרות שמה, בחלק גדול מהזמן "סושרד הצעיר" לא באמת עוסקת בסושרד הצעיר - אלא באנסמבל דמויות צבעוני ונוגע ללב על טהרת הליהוק התלת-דורי. הקטנים מקבלים כל מיני ילדי חינוכית קלאסיים, כולל אחד שבהחלט נראה כמו עלמה זהר; הבינוניים מקבלים את השלמות ההכנסה של רותם אבוהב וטל טירנגל (וגם ליהיא גרינר מתארחת, כיאה לסדרה שביימו אנשי "חאנשי"); ומבחינת הגדולים כבר מדובר בבליץ: אלי גורנשטיין, גילת אנקורי, ז'יל בן-דוד, נתן נתנזון, תחיה דנון, יגאל נאור ופאקינג צדי צרפתי, דיירי בית האבות "סוף הדרך" שפורחים בסדרה הזאת אחד אחרי השני. גורנשטיין חוגג בכל פעם שהוא מדקלם ציטוט מהעתיד, וצרפתי שמגלם קשיש אילם (כנראה כדי שלא יצטרך לזכור איזשהו טקסט) כל כך מצחיק ומסור לתפקיד כשבמקום כדורסל הוא משחק באולינג. בסדרה חכמה ומתחכמת, על אומן החושים שכל חייו הם חדר בריחה אחד נצחי, הדור השלישי והמתוק של "סושרד הצעיר" מתגלה בתור הקלף שחשבתם עליו ולא ידעתם שאתם צריכים.
מה לראות?
את "חצי אדם" (HBO מקס), יצירת המופת הבאה - ואולי הטובה יותר, צריך לחשוב על זה - של ריצ'רד גאד מ"אייל קטן". על מה היא? גבריות, אלימות, קצת מיניות. אבל על מה היא ספציפית? מורכב מדי להסביר, פשוט צפו בה וזהו. שום סיכוי שתתחרטו. לביקורת המלאה.
-
המדריך לרצח לילדים טובים
ערב יום העצמאות. נערים מטרידים בגלל ספריי קצף. מישהו מעיר לבריונים האלה, שבתגובה אורבים לו מחוץ לסניף ותוקפים אותו. טכנית, פרק הספיישל של "קופה ראשית" (כאן 11) שודר בשבוע שעבר - מהותית, הוא שודר השבוע. כמה שעות לפני הבכורה שלו במוצאי יום העצמאות, כשעל המדף כבר מוכן וערוך הפרק שנחתם עם תקיפת אמנון טיטינסקי בספריי קצף מחוץ ל"שפע יששכר", גורל דומה המתין בחיים האמיתיים לימנו זלקה. גורל דומה, והרבה יותר נורא. זה לא פיגוע השראה כי הוא בוצע לפני, וקשה אפילו לומר שמישהו פה היה נבואי במיוחד. כמו כל ה"תחזיות" המחורטטות של "משפחת סימפסון", מדובר פשוט במפגש בין צירוף מקרים מוחלט לכמות אדירה של עלילות שעוסקות בכאן ועכשיו. והכאן ועכשיו של ישראל אלים מאוד, ומעורר חלחלה.
בימים שחלפו מאז יום העצמאות, למעלה מ-700 אלף איש צפו בספיישל החג של "קופה ראשית". נתון משוגע. אבל אין מה להשוות בינו למספר האנשים שנחשפו לסרטון הרצח של זלקה - או לשלל סרטוני וסיפורי האלימות האחרים שתפסו השבוע את כותרות החדשות יותר מבעבר. שם אין בדיחות מצחיקות (טוב, גם בפרק של "קופה ראשית" לא ממש היו), ובטח שאין הופעת אורח כפויה ומאולצת של נועם בתן. אם כבר, כל ה-SSQ למיניהם שצמחו פה מהדהדים הפקות קשות בהרבה, על נוער מתבודד, פושע ולעתים אפילו רוצח. "התבגרות", "הפיט", "DTF סנט לואיס", "חצי אדם" החדשה שצוינה מעלה. הסדרות האלה הן נוף העידן שבו נוצרו, כשדורות שלמים של ילדים ניצלו מקורונה וטילים אך לא מלמידה מרחוק ובידוד חברתי. וכשאותם ילדים מחליטים לפגוע בילד אחר, סלוגן "המחיר זול" מ"קופה ראשית" חל גם על ערך החיים.
פריים אחד למזכרת
טיפ של ראשי ממשלה לנפתלי בנט: מי שבאמת רוצה להביס בבחירות צריך, בתור התחלה, להביס כבלים סוררים בראיונות איתו.
-
גלאט כושר
הבדיחות כותבות את עצמן: עמיחי יעקב, מאמן הכושר מפרשת הסרטונים ביבנה, מתראיין לראשונה בפנים גלויות ל"הצינור" (רשת 13), תוכנית שבגלגוליה הקודמים נקראה "הצנרת" ו"צינור לילה". מצד שני, כמעט כל בחירה שלו הייתה מביאה תוצאה דומה - מה עדיף, שיתראיין ל"אינטימי"? ל"חוצה ישראל"? לגיא פינס? אבל לבדיחות האלה יש נזק, והכוונה לא רק לקמפיינים קלישאתיים בניחוח "לשון הרע לא מדבר אליי". אותו הומור אנושי מתבקש, שמונח על הרצפה כמו משקולת שרק מחכה שירימו אותה, גם גורם לאנשים לשכוח את יחסי הכוחות בפרשה. וכשזו צפה מחדש, הישראלי הממוצע שוב יוצא מפרופורציה.
מרוב אקרוסטיכונים מסגירים ומופעי ציניות כמו "אייל גולן מנסה להיות מגדלור מוסרי", הציבור קצת התבלבל: מבחינת מה שנחשף בשנה ורבע מאז הערב ההוא, שבו כל המדינה צפתה באותם סרטוני זימה, גם "עמיחי פיטנס" הוא אחד מקורבנות האירוע. הוא לא כפה את עצמו על אף אישה, לא ניצל יחסי מרות, לא יזם את ההדלפה. אולי רק אפשר, ברשלנותו, את הגעתה לגורמים בעלי עניין. מדובר במרואיין כשר, שלא מצדיק את התלונות על התקרבנות מיותרת או על מתן הבמה. כי המבוכה מובנת, אבל אין מה לבלבל אותה עם בושה. יותר מזה - הבעת החרטה שלו בריאיון ל"הצינור" ראויה למילה טובה. אפילו כשנשאל על הפגיעה הספציפית בו, שכן הפצת הסרטונים ההיא מהווה אלימות מינית לכל דבר ועניין, עמיחי יעקב התעקש להכיר קודם כל בטראומה שנגרמה דווקא לנשים שהיו מעורבות באירוע. אם הריאיון הזה התקיים לאחר תדרוך כלשהו, הוא בחר יועץ תקשורת מצוין.
אבל למרות ההתייחסות למחיר הגבוה שנשים משלמות במקרים כאלה, וההחלטה המוצהרת לשים את עצמו בצד, אי אפשר להתעלם מהשיקולים שמלווים את הפרק הנוכחי בפרשה: האינטרס הקידומי של המרואיין ברור, כי הוא בדיוק פותח עסק חדש; כנ"ל לגבי האינטרס הקידומי של המראיינים, שבחרו לפצל את הכתבה לשני חצאים לא רצופים - כדי שישודרו בהכרח אחרי "האח הגדול", עם פרפורי השעמום של הכניסה השנייה. אגב, ספק אם הדרך של "הצינור" ללב הצופים עוברת דרך הבלטת העובדה שיעקב ירד 10 קילו (אדוני מאמן כושר) או הציטוט שלו על מחשבות אובדניות (וידוי שלמרבה הצער חווה שחיקה קשה בתקשורת הצהובה). אלו רק מתדלקים את הציניות כלפי כל הריאיון הזה, ועל אף שיש ממנה בערימות, היא נטולת הצדקה. כי במדינה אולטרה-שמרנית כמו ישראל, הדיון המורכב תמיד ייעצר בשלב הכי גולמי שלו, עם הנשים שפירקו בית והסגולות שבאימון בהפרדה. למאמן מיבנה מגיע יותר מזה, וגם מגיע לו שנבקש סליחה.
בשבוע הבא
בהנחה שנועה קולר סיימה לפנות מקום במדף, טקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה לא ייתן לה לצאת ממנו בידיים ריקות (כאן 11, 3.5); אחת משושלות הנשים הגדולות בתולדות התרבות הישראלית עומדת במוקד הדוקו "רובינא: היה רע לתפארת" (הוט, 6.5); וסטיב קוגן הבריטי, שבקרוב יהיה גם ב"הלוטוס הלבן", מוביל לבינתיים את מותחן הפשע "האגדות" (נטפליקס, 7.5).
צילום צדי צרפתי: מתוך "סושרד הצעיר", כאן חינוכית / צילום דב נבון: מתוך "קופה ראשית", כאן 11 / צילום נפתלי בנט: חדשות 12
מצאתם טעות לשון?