נטלי דדון נולדה מחדש. זה קשה לצפייה כמו תמיד
מה הדבר שהכי פחות קרה ב"לא לריב"? למה אין סיבה להתרגש מהקמפיין הישראלי של גווינת' פאלטרו? ואיזו עוצמה יש ב"שישי נשי" של ערוץ 14? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ומסביר על מה באמת כדאי לכם לדבר
-
לא יפים ולא אמיצים
במדינה שבה מעטים יוצרי הטלוויזיה שהם טאלנטים, ארז דריגס בכל זאת הצליח להיות אחד כזה. תרמו לכך ההצלחה האדירה של "חזרות", העובדה שהוא שיחק בה בעצמו - וכן, גם פרשת ההודעות שלו שהעבירה אותו עוד יותר לפרונט. אבל דווקא עכשיו, אחרי ש"לא לריב" (כאן 11) סיימה את הקאמבק שלו לטלוויזיה, דריגס איננו. לא על המסך בתפקיד משחק (בניגוד לגור קורן, שותפו ליצירה), לא בטלוויזיה או ברדיו או בעיתונות לקידום שלה. אפשר לראות בכך תסריטאי שרוצה לתת ליצירה שלו לדבר בעד עצמה, אפשר לראות בכך אדם שמאמין שהכתם שדבק בו יפגע בסיכויי ההצלחה שלה. הפתרון לשאלה הזאת עובר דרך דריגס עצמו ומנהלי יחסי הציבור של התאגיד, ובקצה נמצאת אותה תשובה: עם דריגס או בלעדיו, "לא לריב" פשוט לא קרתה.
"לא לריב" לא קרתה כי המספרים, הביקורות הפושרות והבאזז המצומצם מדברים בעד עצמם. היא לא קרתה כי ההשוואה ל"חזרות" היא ממילא אתגר בלתי אפשרי, אלא אם קוראים לך "מקום שמח". היא לא קרתה כי למרות התפקיד יוצא הדופן של עופר שכטר, הופעת המשחק המצוינת שלו נקברה תחת שי אביבי ויעל שרוני שעשו את האביבי והשרוני הרגילים. היא לא קרתה כי אף דרמה קומית אנושית לא יכולה להגיע רחוק כשהדמויות שלה עושות מעשים אנטי-אנושיים. והיא בטח לא הייתה מתחילה לקרות אחרי פרק הסיום - עם טוויסט שלקח גיבורים לא יפים ולא אמיצים למחוזות "היפים והאמיצים". אבל אם היו אזורים שבהם "לא לריב" קרתה, אם היו רגעים שבהם היא כן הצדיקה את קיומה, אם בכל זאת היו אנשים שדיברו עליה: אף אחד מהם לא היה קשור לניסיון המתיש, המזיע, חסר המודעות, להפוך את "לך תאכל פתיתים" לקאצ'פרייז שיתפוס כאן. מרוב שהיא ניסתה לגרום לו לקרות, הסדרה של דריגס וקורן לא קרתה בעצמה.
מה לראות?
את "עשרים עשרים ושש" (יס וסלקום), כי חגיגת המונדיאל התחילה - אבל יש עוד זמן לשרוף עד המשחקים המעניינים. בין שלל הסדרות שחיכו על המדף לרגע הנכון נמצאת הקומדיה המוקומנטרית הזו של ה-BBC, על ההכנות בפיפ"א לקראת הטורניר. הקאץ': נסיבות משפטיות מונעות ממנה להגיד את שמה של פיפ"א, אז כל אזכור שלה מוחלף ב"ביפ". לביקורת המלאה.
-
דלתות מסתובבות
"יש סיבה שהבניינים האייקוניים ביותר בעולם הם ליד פארק", מסבירה זוכת האוסקר גווינת' פאלטרו בקמפיין החדש והישראלי שלה לחברת הנדל"ן אביב מליסרון - ועל אותו משקל, יש סיבה שטאלנטים הוליוודיים עושים פרסומות כחול-לבן: הם הגיעו לשלב בקריירה שבו לא נשאר להם מה להפסיד. כוכב "חברים" דיוויד שווימר הוא כבר הכל חוץ מפרזנטור נחשק, מורגן פרימן נטש את המזגנים והוחלף בראסל בלוג, אנונימי מוחלט. שיתוף פעולה עם ישראל עדיין נחשב רדיואקטיבי מבחינה תדמיתית, וזה מסביר למה ידידי האמת שצמחו לה מאז 7 באוקטובר הם או נובאדיז או אנשים די מפוקפקים. פאלטרו הייתה אמורה לפרוץ את הסכר הזה, לפחות לכאורה.
מאחר שישראל כבר הרבה זמן לא חלק מהכפר הגלובלי, קל למכור לתושביה כל שחקן אורח אוסטרלי מכמה פרקים של סדרות נוער כ"כוכב הלהיט של נטפליקס". בשנים האחרונות הישראלים אף נאלצו להעמיד פנים שהם יודעים מי זה מייקל רפפורט או שעדיין אכפת להם מדברה מסינג, שתי כינים שהתלבשו על הקרקפת הלאומית ושום מסרק עוד לא הצליח להוציא. גווינת' פאלטרו היא פרסונה יותר מוכרת, מוערכת ומעוטרת מכל אלה גם יחד - ועל פניו, העובדה שחברה מסחרית הצליחה לגרום לה להגיד מול המצלמות "הרצליה", ואז עוד להוסיף "ישראל", היא הישג ענק. אבל מי שמספיק בקיא בניואנסים יודע שפאלטרו היא הגרסה ההוליוודית של מיכל אנסקי טומנת את ראשה בחול. שחקנית מוכשרת ואשת עסקים ממולחת שהפכה עם השנים לשק חבטות ציבורי, בין היתר בגלל המחויבות שלה למעשים ביזאריים להפליא. לכן אין סיבה להתרגש מקמפיין כזה, מקסימום לחשוד. אם לא במניעיו של הסלב משתף הפעולה, אז לפחות לחשוד בהיותו סלב שעדיין רלוונטי. כי אם בפרסומת הישראלית שלה פאלטרו לא עושה משהו ביזארי באופן מופגן, סימן שאנחנו המשהו הביזארי.
פריים אחד למזכרת
אם רוצים לראות זריחה, אולי עדיף שהמבט של "חתונה ממבט ראשון" (קשת 12) דווקא לא יהיה לכיוון הים.
-
ימנית ואמונית
בחודש הבא ימלאו שנתיים לירידתו של ערוץ הקניות. בזמנו זה הרגיש כמו סוף עידן - אבל למעט המעבר לטיקטוק של עופר ברקן, חסרונו של אפיק 21 המיתולוגי לא מורגש על המסך. כי ברוחו, ערוץ הקניות עדיין איתנו. לא רק בסכיני השף הממוסחרות של ריאליטי הבישול, זה הכסף הגדול שהוא כסף קטן. אפילו בשעת הסלמה לוחות השידורים מלאים ברצועות תוכן שיווקי שכל מהותן היא למכור לנו משהו, וכמעט תמיד המשהו הזה הוא כלום ושום דבר. החל מהשבוע שעבר רשימת התוכניות-פרסומות הללו מונה גם את "שישי נשי" (ערוץ 14), רצועת הלייפסטייל החדשה של נטלי דדון. דדון נולדת מחדש כמגישה בערוץ מרכזי, ערוץ 14 נועץ עוד יתד בדרך להוכחה שהוא יותר מרצף בלתי נגמר של אולפנים. אם לאחרים יש "גלית ואילנית", להם יש ימנית ואמונית.
"שישי נשי" מצולמת מראש, אבל עדיין לא ערוכה מספיק. למעלה מ-60 שניות של זמן מסך בתוכנית הבכורה הוקדשו לפתיחת בקבוק יין, כשבאולפן דממה כמעט מוחלטת. אנשי התוכן הפרסומי של 14 היו יכולים לתפור לפחות עוד שתי חסויות בזמן הזה. מאחורי דדון ניצבים תמונה של הרבי מלובביץ' ומפת ארץ ישראל עשויה פרחים. על השולחן מונחים תוספות שיער ונוזל כביסה עם לוגו בולט, על מדף אחר יש משום מה ספר של מחבר "הסנדק". ברקע פועלת מוזיקת מעליות, אם המעלית הזאת הייתה לגיהינום, ופאנל המומחים (כלומר הלקוחות) המתחלף מוקדש ל"ניקיון של שישי וחיבור פנימי". אייריס זנדר, אישה שקשה לזהות שהייתה פעם ב"מעושרות", היא מומחית לפיגמנטציה ("גילוי נאות: גם בי את מטפלת"). אורחת נוספת היא מטפלת זוגית ואישית ("ועוד גילוי נאות: גם אני עברתי תהליך אצלך"). הכותרת "שיער זה כוח" מובילה לשיחה עם אישה שהחלימה מסרטן, ומסבירה בשפה נקייה מקלישאות שכאלה למה שיער זה אכן כוח. אין אפילו מראית עין של אורחים עם משהו אמיתי לספר עליו.
לדדון אין תפקיד ממשי בשידור של "שישי נשי", באמת שלא. אולי רק ליצור איזשהו חיבור טבעי בין אייטמים, וכמו תמיד היא מצליחה להיות קשה לצפייה גם בו. "אני עוברת לאייריס, אם כבר התחלנו בטיפוח ואנחנו עוברות ככה לטיפולי פנים, פיגמנטציה, אנחנו באמת גרים במדינה, ברוך השם, ש... עושה את שלה מבחינת לחצים, יו ניים איט". אפילו הרבי מהתמונה מאחורה היה עושה מעבר חלק מזה. ודדון לא שונה משמעותית מכל המנחות והמנחים האחרים של הרצועות המכורות האלה, פשוט יותר מפורסמת ויותר מפעילה. מדברת על "הבית לנשיות עם עומק, השראה ומשמעות", שזה אקרוסטיכון של "שמרנות"; חוזרת על המילה "עוצמה", למרות שהעוצמה היחידה שהיא מתרגלת היא עוצמה יהודית. את התוכנית דדון מסיימת עם מונולוג מיסיונרי על ספר התניא, ומסבירה בעקבותיו ש"בבינוניות מתקיימת עוצמה אמיתית, שקטה, רכה". אבל איזו עוצמה יש בתוכנית שמסתכלת על הבינוניות מלמטה?
בשבוע הבא
פרק הסיום של "הבת" (קשת 12, 15.6); החוזה הבלתי נגמר של הרלן קובן ונטפליקס מניב סדרה אמריקאית ראשונה, שנקראת "אני אמצא אותך" (נטפליקס, 18.6); וקולין פארל חוזר עם עונה נוספת של המותחן הבלשי שובר השגרה "שוגר" (אפל, 19.6).
צילום שי אביבי, יעל שרוני ועופר שכטר: מתוך "לא לריב", כאן 11 / צילום גווינת' פאלטרו: מתוך הקמפיין של אביב מליסרון / צילום אביתר דנגור ונוי איטח: מתוך "חתונה ממבט ראשון", קשת 12
מצאתם טעות לשון?