mako
פרסומת

ההישג של עמרי אסנהיים התגלה כנקודת השפל שלו

מה כל כך מעצבן בקמפיין של יעל אלקנה? איזה 12 סדרות עשו את השנה? ולמה פרשת אלי פלדשטיין היא גם פרשת עיתונאי אחד? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ושולח אתכם לסוף השבוע עם כמה המלצות

רועי אבן
פורסם:
עמרי אסנהיים, "יהיה טוב"
מאכער שפוגש מאכער ומציב באמצע מצלמה. עמרי אסנהיים ב"יהיה טוב" | צילום: כאן 11; עיצוב: סטודיו Keshet Digital
הקישור הועתק
  1. של מי הסיפור הזה

    "למה אנחנו כל כך אוהבים קולנוע ישראלי?", שואלת יעל אלקנה, ישובה על ספה ב"בית" שלה, בקמפיין החדש של סלקום. תכף היא תתגלגל מצחוק על אותה ספה, כל כך תתגלגל שהיא ממש תיפול ממנה - תגובה בכלל לא מוגזמת לקולנוע הישראלי, ובפרט לקומדיה כחול-לבן. ואז היא תבכה, ותגיד ש"קולנוע ישראלי נוגע בנו במקומות לא צפויים", ותתמוגג מול המסך בעודה מחבקת כרית בצבע סגול-סלקום, ותחתום את כל הביזאר הזה בקלישאת "קולנוע ישראלי זה הסיפור שלנו". וזה נכון, קולנוע ישראלי הוא מתוקף הגדרתו הסיפור שלנו. אבל יודעים מה הוא לא? הסיפור של סלקום.

    מעבר לקריאייטיב העבש וההצעה הלא באמת אטרקטיבית - הרי כל ספק טלוויזיה מקומי מציע בחינם איזושהי ספריית קולנוע ישראלי - הקמפיין של סלקום הוא בעיקר סיבוב ציני על תעשייה בקשיים. בניגוד לערוצים המסחריים וחברות הכבלים והלוויין, שירות הטלוויזיה של סלקום משודר על גבי האינטרנט ולכן לא מחויב על פי חוק להשקיע ביצירה מקומית. אף אחד לא אוסר עליו לעשות את זה, ולפני כמעט עשור כן היה בו את "משיח" (שאפילו לא הופקה רק עבורו), אבל מנהליו ויתרו לחלוטין על דרמות מקוריות ומעולם לא שמו אגורה על הפקות קולנוע. אותו קולנוע ישראלי שהם כל כך אוהבים. בשבוע שבו התעשייה המקומית צופפה שורות מול מיזם פוליטי שעוד רגע קורס, חבל שחלק מהכוח הזה לא הופנה גם נגד מסע יחסי הציבור השפל הזה. מצד שני, אם זו רמת הכתיבה בקמפיינים, אולי כבר עדיף שיתרחקו מהתחום לגמרי. העיקר שלא יצאו לעוד מהלך שהיה יכול להצחיק, להצחיק עד לכדי התגלגלות מהספה, אלמלא היה כזה מעצבן.


    מה לראות?

    את העונה החדשה של "זגורי אימפריה" (הוט), שלמרבה הפלא לא נתנה לעיכוב בלתי נתפס של 11 שנים לפגוע בה - אלא אפילו התחזקה, לפחות לפי פרק הבכורה שלה. ואם במקרה חששתם שהיא תרגיש חסרה בלי משה איבגי, אז אל. לביקורת המלאה.

  2. 12 סדרות, שלוש ספריות, שנה אחת

    חודש דצמבר הוא חודש סיכומי השנה, והשבוע האחרון שלו הוא השלב שבו לכולם כבר נמאס לקרוא אותם. לכן נעשה את זה קצר ממש - אלה 12 הסדרות הבינלאומיות הטובות של השנה: הראשונות להתמקם בצמרת הן הזוכות המוצדקות של טקס האמי האחרון, קרי "התבגרות" (נטפליקס), "הסטודיו" (אפל TV) ובעיקר "דה פיט" (HBO מקס), שתכף חוזרת לעונה שנייה ומצוינת אף היא אבל עדיין לא משודרת כאן. רצה הגורל וההמתנה לעליית שירות הסטרימינג הצעיר, שתופס מקום בטופ 12 גם עם העונה הרביעית של "האקס" (הוט ופרטנר), מגיעה בסיומה של עוד שנה בינונית בלבד עבור רשת HBO הגדולה. חוץ מ"חזרה גנרלית" (הוט וסלקום) אף אחת לא באמת מצדיקה מקום בפסגה, לא "האחרונים מבינינו" ולא "הלוטוס הלבן".
    אחרי בטן קלה סביב נקודת האמצע, סיום העונה הטרי של "פלוריבוס" (אפל TV) - כלומר, ממש צמד המילים האחרון שנאמר בו - מקפיץ אותה חזרה למעלה. לצדה אין ברירה אלא להעניק צל"ש גם ל"דברים מוזרים" (נטפליקס), עם עונת פרידה שממשיכה בסוף השבוע הזה ומזכירה למה כל העולם התאהב בה בעשור שעבר. הענקית בעלת ה-N האדומה זוכה לייצוג נוסף ברשימת ה-12 עם "מוגזמת" (נטפליקס) הדנהאמית ו"אז בקיצור" (נטפליקס) המונפשת, למרות שבתכלס הסדרה הכי נטפליקסית כאן היא בכלל "החברים והשכנים שלך" (אפל TV) של המתחרים בהובלת ג'ון האם. ואגב אפל TV, בוטיק הסטרימינג הוא שוב שיאן הנציגויות בקרב תריסר הסדרות הטובות ביותר: לאלו שכבר צוינו מעלה חובה להוסיף את עונת ההמשך של "ניתוק" (אפל TV) ואת הדוקו "מר סקורסזה" (אפל TV). אז בקיצור, המינוי על אפל הכי משתלם, המינוי על נטפליקס עדיין מוצדק וצריך רק לחכות למינוי על HBO מקס. לתשומת לבם של המתחרים בדיסני, אמזון והספקיות הישראליות שמתרוקנת להן הספרייה.

    פריים אחד למזכרת

    אף אחד לא שיער שהמוות של אלון אבוטבול ב"יקומות" (כאן 11) ישודר אחרי מותו שלו - ומי היה מאמין שדווקא סדרת המערכונים של רועי כפרי תספק את הפרידה הכי ראויה ממנו.


  3. הכל נגוע

    ברכות לפרשת הרפז: את כבר לא הפרשה שהכי מרתיעה את הציבור מרוב שאת מסובכת להבנה. למשבצת הזו נכנסו יד ביד פרשת הבילד וקטרגייט - כוכבות האולפנים, הפאנלים, הטוויטר והריאיון של עמרי אסנהיים עם אלי פלדשטיין. הפרויקט בן שלושת החלקים מבית "יהיה טוב" (כאן 11), שאם לא ידעתם שהוא בלעדי סימן שפספסתם את 37 הפעמים שבהן טלי מורנו ציינה את זה במהלך הקידומים במהדורה, דווקא הצליח לעשות סדר באירוע מסואב והיה די פשוט להכלה. אבל למה שמישהו בכלל יסתבך עם ההבנה של מסמך כה חד-צדדי, כזה שהוא לא ריאיון כמו שהוא פשוט כתב הגנה.

    כמעט כל תשומת הלב החדשותית הופנתה מן הסתם לפלדשטיין. דמות לא מאוד אמינה וכן מאוד מרתקת, שאומנם עושה הכל כדי להגן על עצמה אך לפחות לא מפגינה התנהגויות אוטומטיות כלשהן: הוא התעצבן בתזמונים תמוהים, התעקש שהדיונים האמיתיים צריכים להיות לא על ההדלפה אלא על תוכן המסמך המודלף, סיפר על רצונו להיות הדובר המדיני של נתניהו למרות שהוא לא יודע אנגלית, ובעיקר לא נתן לזעם שלו כלפי לשכת ראש הממשלה לטשטש את הזעם שלו כלפי גורמים אחרים. בסופו של יום קטרגייט היא עוד עדות לעוצמה שבה האגו מניע את האנשים הכי חשובים כאן - בין אם מדובר בפוליטיקאים, בקצינים או אפילו בעיתונאים. זו פרשה גדולה מספיק בשביל לשרוף קריירה של עיתונאי אחד, וחמורה מספיק בשביל להצדיק בעיטה בעיתונאים נוספים. אבל במקום להביא אקדח מעשן, פלדשטיין הביאו רק עשן ל"יהיה טוב". וכפי שאסנהיים ההישגי והחרוץ אומר באחת הקלישאות הכי גדולות שלו, "כדי להבין את זה צריך לחזור לאחור".

    תחילה ישנו חטא היוהרה. השאפתנות של התאגיד במהלך קידום הסרט המשולש הזה, עם פיצול ערבי השידור, קרסה מול מציאות שבה מערב לערב הגרסה של פלדשטיין רק נסדקת - ועיתונאים אחרים, בראשם אבישי גרינצייג, מציגים את כל הסתירות וההטעיות שהוא חוטא בהן. אבל מילא זה, בכל זאת נאשם חלקלק שמקבל פתחון פה. בהרבה מאוד מקרים האירוע הרגיש כמו פרשת אסנהיים, לא פרשת פלדשטיין. בראיונות לקידום הסרט העיתונאי נתן גילוי נאות, וסיפר שהוא ופלדשטיין מכירים מזה 13 שנה. עד כמה הם קרובים? הוא היה הטלפון האחרון שלו לפני שנלקח על ידי השב"כ. האם זה לא פוסל אותו כמראיין אובייקטיבי? שאלה הבאה. בדרך אסנהיים אף היה מעורב בעצמו בפרשה, כשתיווך בין דובר מטעם ראש הממשלה לעורך בכיר, למרות שלפלדשטיין מן הסתם היה את המספר של אותו עורך. הרושם הוא של מאכער שפוגש מאכער ומציב באמצע מצלמה.

    השד יודע למה אסנהיים לא זומן למסור בזמן אמת, והשד יודע למה בתאגיד החליטו שמכל העיתונאים בעולם ראוי שדווקא המקורב לפלדשטיין יקיים את הריאיון הזה. עזבו את כל המתחרים שכנראה לא קיבלו הצעה בדיוק בגלל אותה סיבה - "יהיה טוב", למקרה שמישהו שכח, היא תוכנית שעד השבוע אסנהיים הוביל במשותף עם רוני קובן ואף ראיין בה לצדו את הוריו של הדובר לשעבר. היותו שואל השאלות היחיד אפשרה לאסנהיים להתחמק מהשאלות שהוא צריך לענות עליהן, והדבר האחרון שאפשר לטעון בדיעבד זה שהריאיון דיבר בעד עצמו. מעבר לכך שהוא פשוט לא היה מספיק ענייני או יסודי, אפילו ברגעים שבהם אסנהיים הקשה על חברו, פרויקט פלדשטיין של "יהיה טוב" הוא על פרשה שעוסקת כולה במראית עין. בתחושה שהכל נגוע פה. ההחלטה של אסנהיים ליצור סרט כזה, בתנאים כאלה, היא לא פחות מנקודת שפל שלו.

    בשבוע הבא

    ניב סולטן מובילה תעלומת רצח במלונית קורונה ב"רצח בים המלח" (קשת 12, 29.12); שחר חסון מוביל עונה נוספת של השעשועון "האחוזון העליון" (כאן 11, 1.1); הפרק האחרון בהחלט והארוך מאוד של "דברים מוזרים" (נטפליקס, כנ"ל); ועוד תעלומת רצח, הפעם מבית אשף רבי המכר וסדרות הזבל, בשם "הרלן קובן: הבריחה" (נטפליקס, כנ"ל).

    צילום יעל אלקנה: מתוך הקמפיין של סלקום / צילום 12 הסדרות של השנה: אפל TV, נטפליקס, HBO מקס, הוט, סלקום ופרטנר / צילום אלון אבוטבול: מתוך "יקומות", כאן 11 / צילום אלי פלדשטיין: מתוך "יהיה טוב", כאן 11