לפני כל דבר אחר, זה מה שברדוגו צריך ללמוד
למה "מלכת השכונה" לא הוגנת כלפי אף אחד? איזה חסד העניקה "האקס" בפרק האחרון שלה? ומה משותף לערוץ 14 ורביב דרוקר? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ושולח אתכם לסוף השבוע עם כמה המלצות
-
למלך יש כתר
"זה אמור להיות סדרה כמו 'סנדרלנד'?", תוהה מול המצלמות אחד ממשתתפי "מלכת השכונה" (כאן 11), הדוקו שליווה בשנה שעברה את קבוצת בני יהודה ותלאותיה בליגה הלאומית. "סדרה אדירה, אחרי הפסדים מראים לך שחקנים וזה", הוא מסביר לאחד מחבריו למגרש, ונענה ב"אנחנו כרגע ב'חראלנד'". באופן לא בלתי סמלי, זו פחות או יותר הפעם האחרונה שבה הסדרה תקדיש איזשהו זמן מסך לשני השחקנים האלה. במקום להראות גם "שחקנים וזה", הקבוצה מוצגת כמעט רק דרך הפריזמה העסקנית שלה - הבעלים, המנכ"ל, המנהל המקצועי, המאמן, המאמן המנטלי, אפילו האפסנאי והאוהד המפורסם ליאור דיין. ולמי לא נשאר?
לשחקנים, לשחקנים לא נשאר. באופן שחותר נגד כל מה שהתרגלנו לצפות לו מדוקו-כדורגל - ועושה זאת בלי הצדקה ובלי תועלת - "מלכת השכונה" בקושי מתעכבת על הכדורגלנים שמרכיבים את בני יהודה. מדי פעם מציץ על המסך בלם צעיר, בן למהגרי עבודה, אך מעבר אליו הסדרה מהווה פולחן אישיות רק של אלירן עטר: ילד הפלא שחזר לשכונת התקווה, חמוש בקעקוע גב אימתני. עטר קיבל בבני יהודה מעמד גבוה משמעותית מזה של חבריו, כולל כרטיס כניסה לדיוני הקבינט המצומצם של המאמנים והזמנה מיוחדת כשכל השחקנים מתכנסים לשיחה בחדר ההלבשה. גם הסדרה נוהגת בו ככה, ונכון לפרקים שנמסרו מראש לביקורת הוא הכדורגלן היחיד בקרב משתתפיה שהיא ממש נכנסת אליו הביתה. כמו הסגל המקצועי של בני יהודה, "מלכת השכונה" בחרה את הפייבוריט שלה. ויותר משזה לא הוגן כלפי הקולגות שלו, זה לא הוגן כלפי הקהל. אף סדרה, דוקומנטרית או עלילתית, לא יכולה להחזיק מעמד כשיש בה רק דמות אמיתית אחת.
מה לראות?
את העונה החדשה של "ארבע העונות" (נטפליקס), סדרת הפיל-גוד מבית טינה פיי שכפי ששמה מרמז - כל עונה שלה היא בעצם ארבע. אפשר וצריך לתהות אם באמת היה טעם בסיבוב הנוסף הזה, אבל עדיין מדובר בסדרה המושלמת להתכרבל איתה. לביקורת המלאה.
-
כולנו אווה
הפרק האחרון בהחלט של קומדיות הוא בדרך כלל השלב שבו הן מפסיקות להיות מצחיקות. הבדיחות מפנות את מקומן לסנטימנטליות, הקצב המהיר מומר בהרהורי סיום מתובלים בדמעות. אחרי חמש שנים וחמש עונות, היה ברור שזה מה שיקרה גם עם "האקס" (יס והוט) - שסיבוב הפרידה שלה ממילא היה מרגש מקודמיו - והשאלה היחידה שנותרה הייתה איך זה בדיוק עומד להתנהל. בטח בהתחשב בזה שהפרק התשיעי היה יכול לסגור בכוחות עצמו את הבאסטה: הכל הסתדר בו, לרוב יותר מדי בקלות, החל מניסי הבירוקרטיה של דברה (ג'ין סמארט) בדרך לסנטרל פארק ועד להזמנת הפיילוט של אווה (האנה איינבינדר). הקצוות טופלו במלואם. אבל "האקס" התמחתה לאורך השנים ברק-עוד-טוויסט-אחד, למשל תביעה אכזרית או דיווח על מוות שלא קרה, והפעם היא שמרה לו פרק שלם ומוגדל. ספוילרים טריים, אם כי לא מפורשים, מכאן ואילך.
בעודה חוזרת לרמזים שפיזרה לאורך עונת הסיום, וגם ככה תמיד ארבו לה מעבר לפינה, "האקס" בחרה להעניק מוות מלא בחסד לקורותיהן הבדיוניות של שתי הגיבורות שלה. והמוות המטפורי הזה חשוב יותר מגורלה של דמות ספציפית - כי הוא זיקק את התחושה שכל צופי "האקס" חלקו לאורך הצפייה. 45 דקות שבהן כולנו אווה, מתפללים שאם נישאר לצדה מספיק זמן "האקס" תודיע שהיא מתחרטת. שהיא לא יורדת עכשיו מהבמה. שתהיה עוד עונה, לפחות ספין-אוף, שמן הסתם יתמקד בקריירות המחודשות של ג'ימי (פול וו. דאונס) וקיילה (מג סטלטר) אחרי שסחטו את אבא שלה לפרוש בשיא, הליך כל כך דומה וכל כך שונה מזה שדברה ואנס ו"האקס" עברו לאורך העונה. אולי בספין-אוף הזה קיילה אפילו תקבל הזדמנות לעשות את הקראוד-סרפינג שרצתה. אבל "האקס" עומדת מאחורי ההחלטה שלה, ואי אפשר לומר שהיא לא נימקה אותה. כי 47 פרקים מופתיים חלפו, ודברה סוף סוף קיבלה את אווה בתור הבת שמעולם לא הייתה לה (למרות שיש לה), ולהפך (כנ"ל). אמא שכפי שמתברר עכשיו, הסתירה במשך שנים את זה שכפות הידיים שלה גדולות משל הבת.
פריים אחד למזכרת
"תרגישי בנוח", הציע תומר גרינברג לכלה ששודכה לו ב"חתונה ממבט ראשון" (קשת 12), רגע לפני שהקדיש לה נאמבר אקפלה. לא עזר.
-
לא קלטת, לא לוהטת
לפעמים קורים אירועים כל כך משמעותיים, כל כך היסטוריים, שהם יכולים לפרנס שבועות שלמים של אולפנים. מלחמות, אסונות, תחקירים מטלטלים, ראיונות הישגיים - וגם, תאמינו או לא, הרצאה של גיא פלג בבית "יד לבנים". יהודה שלזינגר ויעקב ברדוגו חתמו השבוע את אחת מרצועות "שבע" (ערוץ 14) שלהם עם תיעוד של בדיחה שנשא פלג על חשבון שרה נתניהו. הפאנץ', אם יש אחד, הוא שבעיני ראש הממשלה לאשתו יש "בעיית סדר וניקיון" בעוד שבעיני פלג אשתו מושלמת. "עלוב", חרץ שלזינגר, בעוד שהפרשן נועם אמיר קבע "תת רמה" וברדוגו תהה "למה הבאת את החר... השיט הזה". כל זה אחרי שבוע שידורים מיוחד על השמאלנים שלא הבינו את ההומור בסרטון חג ליכודי, שבו בקושי היה כזה. אבל עזבו אם הבדיחה הזאת מצחיקה, מגעילה, צודקת, פוגענית, ראויה או הוגנת: היא מלפני חודש. איך יודעים את זה? צופים בערוץ 14.
ההרצאה של פלג - שסוקרה גם במקומות נוספים בגלל האבטחה החריגה בה - הייתה אירוע שנערך בסוף אפריל. לא סתם נערך, אלא נערך באופן פומבי. זה לא מנע משלזינגר וברדוגו להציג כבר למחרת "הקלטות בלעדיות" מתוכה, שבהן פלג מספר כי ההדלפה משדה תימן הגיעה אליו מהפצ"רית. אגב: פלג בהחלט רק "סיפר" על כך, אפילו לא "גילה" או "חשף". ציטוטים דומים שלו צולמו בהרצאה אחרת חצי שנה קודם לכן, ואף הועברו בשידור ישיר. אבל כשלערוץ 14 מגיע תיעוד כזה, הרצאה פתוחה לקהל מול מאות אנשים היא לפתע "הקלטה בלעדית". כזו שצורבים עליה את הלוגו של התוכנית לפני שמישהו יגנוב, ואז ממחזרים קטע אחר ממנה חודש אחר כך כאילו מדובר בחדשות. שלזינגר וברדוגו מהווים יחד ארבע עיניים, על כולן אף מורכבות משקפיים. לא צריך יותר מעין אחת בשביל להבחין שתיעוד חודש מאי ותיעוד חודש אפריל של פלג הם מאותו אירוע, על אותה במה ועם אותם חולצת טוניקה. דווקא ברדוגו, בוגר פרשת "הקלטת הלוהטת", אמור היה לזהות הקלטה שאין בה שום דבר.
למרות הליקויים הרבים שיש בערוץ 14, בלי שילמדו שם את הסמנטיקה הכי בסיסית אין לו לאן להתקדם. כמעט כל שבוע מובאת במהדורה "חשיפה", כמובן "בלעדית", שבה אדם מסוג שמאלני אומר משהו מעצבן. לרוב - למשל בפרשת עמוס שוקן ו"לוחמי החופש" - כתב התחקירים של הערוץ יציג בגאווה תיעוד שכזה, כשבאותו זמן מופיע עליו קרדיט לערוץ היוטיוב שממנו נלקח. ממתי גלילה ביוטיוב היא תחקיר שמניב חומרים בלעדיים? אל תשאלו אותו, וגם לא את כתבת הבריאות של 14, שהציגה השבוע "פרסום ראשון" המבוסס כולו על הזמנה לכנס שנשלחה במייל לנמעני איזושהי תפוצה. אם אוהדי הערוץ יכולים להתנחם במשהו, זה שהבעיה ממש לא ייחודית להם: רק השבוע הוכיח רביב דרוקר איך הריאיון עם יובל וילנר הוא לא יותר מריאיון, לא משנה כמה פעמים העיתונאי והפרומו יצעקו שזה "התחקיר שכל המדינה מדברת עליו". כשכתב אחד גונב סקופ לקולגה, בעל הקרדיט תמיד יידע לדרוש אותו בחזרה. אבל מי יילחם למען התחקירים שהם בסך הכל סרטים? מי יבוא חשבון עם הפרסומים שאינם פרסומים? ומי, הו מי, יגמול עיתונאים מהאובססיה לעיתונאים אחרים?
בשבוע הבא
פרק סיום העונה - ובתקווה שגם הסדרה - של "אופוריה" (HBO מקס, 1.6); היוצרת מינדי קיילינג מנפיקה קומדיית צעירים נוספת ב"בלתי כשירים לעבודה" (דיסני+, 2.6); הדוקו "מייקל ג'קסון: פסק הדין" מזכיר את מה שנשאר מחוץ לסרט על חייו (נטפליקס, 3.6); וחוויאר ברדם ואיימי אדמס מובילים עוד עיבוד מלחיץ של "פסגת הפחד" (אפל, 5.6).
צילום אלירן עטר: מתוך "מלכת השכונה", כאן 11 / צילום ג'ין סמארט: מתוך "האקס", יס והוט / צילום תומר גרינברג: מתוך "חתונה ממבט ראשון", קשת 12
מצאתם טעות לשון?