ההתחלה של "מפרץ האלמנות" מצוינת. ההמשך פחות

סיכום הולם לשילוב של "מפרץ האלמנות" (Widow's Bay) בין קומדיה לאימה מופיע בהסבר על "הערפל שגנב נשמות". לעיירת האי הבדיונית מניו אינגלנד יש פולקלור עשיר, ומלבד ציד מכשפות - וכנראה גם קניבליזם - הוא כולל את הקללה הזאת. "שלב ראשון, העיניים נעשות לבנות", מסביר אחד המקומיים לבני שיחו, "שלב שני, אובדן חמשת החושים והזיות. שלב שלישי, אובדן זקפה". זה השלב שבו קוטעת אותו הנמנעת, אחד מהעוגנים הקומיים הכי מובהקים בסדרה החדשה מבית אפל TV, ותוהה מי לעזאזל ניסה לבדוק את הזקפה של עצמו אחרי שאיבד את כל חושיו.

יש עוד הרבה קומדיה בקומדיית האימה שיצרה קייטי דיפולד (לשעבר תסריטאית ב"מחלקת גנים ונוף") וביים בחלקה הירו מוראי ("אטלנטה") - וכיאה לסדרה שמלכתחילה משלבת בין שני ז'אנרים זרים למדי, היא לא מתמסרת לתת-ז'אנר קומי אחד. גם בדיחות שנונות, גם קריצות לקלאסיקות אימה, גם הומור מבוסס דמויות. כי למרות שקשה להכריע בהתחלה אם "מפרץ האלמנות" אכן רדוף, התושבים שלו רדופים בוודאות. בראשם ראש העירייה טום לופטיס, בגילומם של מת'יו ריס ("האמריקאים", "החיה שבתוכי") וכישרונו שאין לו סוף.

כדי להחיות את העיירה המנומנמת, שבה אין קליטה סלולרית ויש ערפל 360 ימים בשנה, לופטיס מזמין עיתונאי מהניו יורק טיימס לביקור ב"ווידו'ז ביי" - תרגום עברי הולם יותר הוא "מפרץ האלמנה", אבל גרסת הרבות היא זו שהתקבעה כאן. כלפי חוץ הוא לא מאמין לכל השמועות והאגדות האורבניות שמפיצים המקומיים, בהן זו שטוענת כי אם נולדת באי לא תוכל לצאת ממנו בחיים. כלפי פנים הוא כנראה קצת כן, ולכן המקומיים מחליטים לשלוח אותו לבדוק על בשרו את האכסניה הרדופה-לכאורה. כל הזמן הזה לופטיס מוקף בשחקני חיזוק שמוכיחים למה היוצרת הגיעה מ"מחלקת גנים ונוף", עם דמויות משנה אקסצנטריות בגילומם של קייט או'פלין, דייל דיקי, סטיבן רוט ("בארי") וג'ף הילר ("מישהו איפשהו").

או'פלין, כפי שכבר צוין מעלה, היא גונבת הפוקוס העיקרית. המזכירה חסרת הטאקט פטרישיה כל כך מעורערת ומוזרה, אבל כל כך חדת מחשבה בדיוק כשצריך אותה. דמות מהסוג שנכנס ללב תוך רגע, ולא יוצא משם. וכמובן שאין באמור כדי להמעיט ולו לרגע מגדולתו של ריס בתפקיד הראשי: השחקן הגאון הזה עושה קומדיה בדיוק כמו שהוא עושה דרמה, עם ורסטיליות מעוררת השתאות שמזכירה את זו של ג'ייק ג'ילנהול (אולי בגלל שהשחקן שמגלם את בנו גילם לא מזמן את בנו של ג'ילנהול, ובאותו שירות סטרימינג). ההופעות המשובחות והחוש הקומי מסייעים ל"מפרץ האלמנות" לצלוח את השלבים שבהם האימה תופסת פיקוד, ורוב הזמן חוסר המיקוד שלה רק מועיל לה ומעשיר אותה. בזמנים אחרים, ספציפית בפרק השישי, חוסר המיקוד הזה דווקא מזיק לה. כי הפרקים הראשונים של "מפרץ האלמנות" מצוינים, הבאים כבר קצת פחות. מזל שהשחקנים שלה מצוינים כל הזמן.