ארז איסקוב הוא נער הפוסטר של ההתפרקות הישראלית
מי קיבלו מועמדות מבורכת, ומי הוגלו בלי שום הצדקה? איך סדרה על בחור אוטיסט מנרמלת את הנרמול? ולמה למעמדות הסלבס אין שום משמעות בערוץ 24? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ומסביר על מה באמת כדאי לכם לדבר
-
לא תודה לאקדמיה
עם פרסום מחזור 2025 של המועמדים לפרסי האקדמיה לטלוויזיה, מגיעה מילה טובה למצביעים (והנה גם גילוי נאות על חלקו של הח"מ): רשימת המועמדויות, בטח בקטגוריות המשחק, סטתה בחלקה מהטריטוריות הצפויות והשכילה לתגמל כמה מההופעות הקטנות - והכל כך טובות - של השנה. כנרת לימוני של "הורסת", סנא להב של "נוטוק", אנטולי בליי של "מגרש הרוסים", דניאל מנוחין רודוי של "חוליגנים", כלום מזה לא מובן מאליו והכל ממש משמח. אבל עכשיו, כי אין ברירה אחרת, הלאה לחלק המקומם באירוע.
שיא המועמדויות של "מקום שמח" (כאן 11) מתבקש ולגמרי מוצדק. אבל העובדה שלא רחוק ממנה ניצבת "יקומות" (כאן 11) - סדרה שלמרות מעלותיה הטכניות לא הייתה מספיק נגישה, מעניינת או פשוט מצחיקה - מוכיחה שהנטייה האוטומטית לכל מה שתל אביבי עדיין כאן. כנ"ל לגבי המועמדויות לשחקנים מוכרים מאוד שנתנו הופעות חלשות מאוד, למשל נעמי לבוב של "בלאדי מורי" או ששון גבאי של "טהרן". מנגד לא ברור לאן נעלמה "אור ראשון" (קשת 12), שמבעד לדיון העקרוני לגביה סיפקה הופעות משחק מצוינות שכמעט כולן הוגלו החוצה, בייחוד זו של שרה וינו-אלעד שיוצאת עם ידיים ריקות מאחת השנים הכי טובות בקריירה שלה. יש גם משהו דפוק בהעמדת כל שחקני "ילדחרא" (יס) המרירה למעט שמואלי דקטור, הכוכב הראשי והעצום שלה, או מתן הגיבוי לתכני התאגיד בערבית למעט הפנינה שהיא הריאליטי המוזיקלי "אל מייק אילכ" (מכאן 33). מי שלא רוצה להסתבך בשנה הבאה מוזמן לעשות בשכל, ולהעמיד את "זגורי אימפריה" בכל הקטגוריות כבר מעכשיו.
מה לראות?
את "קרקע המציאות: מאחורי 'הטופ מודל הבאה של אמריקה'" (נטפליקס), הדוקו התורן שבוחן ריאליטי מתחילת המילניום שהתיישן לא טוב בכלל - למרות שכאן, עם הזוועות שקרו מאחורי הקלעים וההתנהגות הכללית של טיירה בנקס, לא ברור איך בזמן אמת אף לא הבין שהכל שם מעוות. לקריאה נוספת: הביקורת המלאה, וגם ריאיון עם היוצרים (הישראלים!) של הסדרה.
-
משחק האולסטאר
הודעה לציבור הקוראים הנשי והלהט"בי: אין שום קשר בין "גיים ציינג'ר" (כאן 11) לסדרה הספרים באותו השם שעליה מבוססת "יריבות לוהטת", שלא תהיו מופתעים. אבל למען הסר ספק, היא לא פחות ממכרת. עשרה ימים אחרי התאריך שבו ארז מ"על הספקטרום" עובר לדירה משלו, עלתה בתאגיד הסדרה התיעודית של ועל נבט מזור - קולנוען וגיימר אוטיסט, שפוגש אנשים נוספים וכוכבים אחד-אחד שמצאו מפלט במשחקי וידאו. תוך שימוש בשפה גרפית מותאמת, שבה כל מרואיין הוא דמות וכל אתגר הוא משחק, נבט קודם כל מספק תיקון לפלח האוכלוסייה הזה, שיוצג באופן לא מאוד משכנע ב"טיפול לילי" על ידי שירה האס.
ובמקום שהיא רק תעקוב אחריו, "גיים צ'יינג'ר" מתעלת את הסקרנות של הגיבור שלה לעבודה עיתונאית באווירת "ריאיון מיוחד". נבט מראיין טרנסית שעזרה לחסל את בן לאדן, וגבר שהתמודד עם לידה שקטה באמצעות משחק על אובדן ילד, ובפרק שישודר בהמשך אף עובר מטייס בחיל האוויר לבחור ערבי, שניהם חולקים תחביב זהה. בכל פרק של "גיים צ'יינג'ר" יש שניים-שלושה פיקים דרמטיים, לפחות אחד מהם עם הפוגת טלפון לסבתא, והדרמות שקורות בינתיים בחייו הפרטים של נבט מטלטלות בדרכן. ויותר מכל דבר אחר, הסדרה הנפלאה הזאת מהדהדת את המילה הכי מאוסה ברשתות כרגע: נרמול. רק שמול כל הסיפורים שהיא מביאה, קשים וייחודיים ולרוב אף זרים לצופה הממוצע, אין עוד דרך להגדיר את האפקט שלה. היא מנרמלת את הנרמול, ממש ככה. "זה בסדר שאין לי מושג איך להביע אמפתיה?", שואל נבט את אותו אבא. "לפחות אתה אומר את זה", הוא מסביר לו, "במצבים כאלה אף אחד לא יודע איך להביע אמפתיה".
פריים אחד למזכרת
דמיינו לעשות קעקוע, באנגלית, שאותו אתה בכלל לא מצליח לקרוא כמו שצריך, להציג אותו לראווה ב"אהבה חדשה" (רשת 13) - ואז עוד לספר שלקחת אותו מסטורי של שחר חיון.
-
תקלה 24
סלבס זה מתמטיקה. המעמדות שלהם, האנשים שמקיפים אותם, הפרויקטים שהם בוחרים - את הכל אפשר לנתח באמצעים אמפיריים, בהנחה שאתם משועממים מספיק. ליהוקי הכוכבים של "רוקדים עם כוכבים", ליהוקי השופטים של "דה וויס". בר רפאלי מצטרפת ל"הזמר במסכה", אבל לא כמתמודדת. אפילו סתם קומוניקט פשוט על חזרת תוכנית המלצות הספרים של התאגיד, והצירוף לשורותיה של סלבס התאגיד הקלאסיים יובל מנדלסון, נטע רוט וכוכב מסמכי אפשטיין דן אריאלי. אלה הפלטפורמות המסורתיות יחסית, שבהן כללי הבידור המקומיים עדיין נוהגים כמנהגם. רק שכמו אחרוני הבאגים האינטרנטיים, הקוד של הסלבס הישראלים חוזר לאחרונה ושוב ושוב עם תקלה 404. או ליתר דיוק, תקלה 24: ערוץ 24, שנקרא ככה בגלל כמות הפעמים שניסו להשיק אותו מחדש, מתקיים בימים אלה באקס-טריטוריה שבה אין כל משמעות למעמדך הסלבריטאי או להיותך סלבריטאי בכלל. ודווקא בו אפשר למצוא את הביטוי הטוב ביותר לרוח התקופה.
את רשימת הסיבות לבלבול הסלבריטאי של ישראל מוביל מוסד הפודקאסט. מושג שכל כך איבד ממשמעותו, שבאותה מידה באמת אפשר לקרוא לו פוסקאס. לכולם יש אחד, כולם מתארחים ביותר מאחד, ומהירות ההקמה של בתי פודקאסטים מקומיים מתחרה רק במהירות הקריסה של חלקם. נראה שזה הכיוון הנוכחי שאליו ערוץ 24 פונה כרגע - אבל ההגדרות שם של פורמטים שרירותיות מדי בשביל שמישהו יוכל להתחייב על כך. אין שום הבדל, נניח, בין פודקאסט מצולם שמשודר בערוץ לתוכנית האירוח הרשמית והמסודרת של אסי ועדי בוזגלו. שניהם לא מסודרים בדיוק באותה המידה, ומערערים את הסדר הסלבריטאי הקיים, זה שבו כל ידוען שייך לדרג מסוים ומשתף פעולה עם מקומות מסוימים בלבד. בשיאה של סערת יעל פוליאקוב, למשל, עלה בערוץ 24 ריאיון נרחב עם השחקנית בעלת פה הג'ורה שכל כלי תקשורת רצה לתפוס. אומנם הוא צולם מראש ולא היה קשור לפרשה, אך הפרט המטלטל ממילא היה זהות המראיינת: שרון אדם, אמא של עומר. אם ההיגיון הסלבריטאי של ישראל היה הטיטניק, הקרחון הוא מפגשים כאלה.
עוד במגדל בבל של פודקאסטי 24 המצולמים: אותה שרון אדם מארחת ברצועה הרוחנית-מיסיונרית שלה גם סלבס מדרג נמוך כאודיה פינטו ונטלי דדון וגם איי-ליסטים כאביב גפן וערן זהבי; ארז איסקוב מארח את טובהל'ה חסין, זוג מנצח VIP עם חפיפה מושלמת של טירוף וכיסוי הגוף על ידי קעקועים; העיתונאי גלעד שלמור מתראיין אצל בחור שמצייר אותו תוך כדי שיחה (הרי מה מאפיין פודקאסט, שנקרא ככה בגלל המיקוד באודיו, יותר מפורמט שמחייב צפייה); ובאופן כללי, ארסנל הטאלנטים של הערוץ נע בין ג'ניפר קים וראובן המלאך, דרך שורדי השבי מיה ואיתי רגב ומשם לרותם אבוהב. אבל כאמור, תקלה 24 היא רק ביטוי אחד להתפרקות הסלבריטאית של ישראל. אלה לא נערי הפוסטר היחידים שלה. הגרפולוג אילון בן-יוסף אירח לא מזמן את האב השכול ברוך בן-יגאל, ומתהלך בקרבנו פודקאסט שאירח ברצינות גמורה וברצף מסחרר את קטי שטרית, אבישי רביב וליאת בנאי. הכל הזוי, אקראי ובעיקר מטומטם.
למען הסר ספק ולמעט סערות פוליאקוב מזדמנות, באף אחת מהרצועות שצוינו מעלה אין כותרת, הפתעה או עניין בסיסי. לפעמים אפילו נדמה שכל הענף הזה קם רק בשביל לערער על הסדר הקיים, תגובה די מתבקשת כשמשקללים את ידועני המלחמה, את עליית המשפיענים, את העיתונאים שהפכו לבדרנים. במשך שנים סלבריטאי ישראל הפכו את הסביר ללא סביר, ואולי האשמה היא על מי שעדיין מחפשים שם כל מיני חוקים. מי שחושבים שיש היגיון שלפיו עדיין אפשר לדרג אותם, להבדיל ביניהם, לנתח את צעדיהם הבאים. בפועל המבנה העדין הזה כבר נפרץ, הגבולות היטשטשו, המעמדות המסורתיים הושטחו והתערבבו. וניתוץ השכבות הזה יכול היה לרגש, להביא איזו בשורה על הקומפלקס הסלבריטאי החדש, אלמלא היה כזה חלול.
בשבוע הבא
טרייסי מורגן חוזר לשתף פעולה עם טינה פיי ואנשי "רוק 30" בקומדיית הספורט "נפילתו ועלייתו של רג'י דינקינס" (יס, הוט וסלקום, 24.2); טאלנטי התאגיד חוזרים לשתף פעולה עם בית אריאלה בפורמט המלצות הספרים "אתה חייב לקרוא את זה!" (כאן 11, כנ"ל); נס רפואי: "סקראבס" קמה לתחייה וחוזרת בעונה עשירית (דיסני+, 26.2); פרקי סיום העונה של "ברידג'רטון" (נטפליקס, כנ"ל); והעונה ה-50 - כן, 50 - של "הישרדות" האמריקאית יוצאת לדרך עם מיטב מתמודדי העבר (יס, 27.2).
צילום שרה וינו-אלעד: רן מנדלסון, מתוך "אור ראשון", קשת 12 / נבט מזור: מתוך "גיים צ'יינג'ר", כאן 11 / צילום עמית מלול: מתוך "אהבה חדשה", רשת 13 / צילום גלעד שלמור, טובהל'ה חסין ויעל פוליאקוב: ערוץ 24
מצאתם טעות לשון?