"קרקע המציאות" חושפת עוד קורבנות של "הטופ מודל הבאה"

את השערוריות שצצו סביב "הטופ מודל הבאה" בשנים האחרונות אין ממש צורך להציג, ובכל זאת נתזכר: בימי הקורונה דור חדש של צופות וצופים חזר לריאליטי הסוער, ונדהם לגלות קפסולת זמן מטלטלת, קאמפית וכיפית אבל גם אפלה. הרבה מהביקורות כלפי "הטופ מודל הבאה" נשמעו בזמן אמת, בעיקר בכל הנוגע לאופן שבו התוכנית - כמו תוכניות ריאליטי רבות אחרות, בעיקר משנות האלפיים המוקדמות - דחפה את המתמודדות הצעירות שלה לקצה, ושמה אותן במצבים לא נעימים עד מזעזעים בשביל קו עלילה סוחף.

עכשיו עלתה בנטפליקס סדרת הדוקו הקצרה "קרקע המציאות: מאחורי 'הטופ מודל הבאה של אמריקה'" (Reality Check: Inside America's Next Top Model), והיא לא מבזבזת אפילו שנייה כדי להבהיר שהיא הולכת לדבר על הכל. מונטאז' הפתיחה שלה מתחיל בסצנה האייקונית שבה המנחה טיירה בנקס צורחת על מתמודדת, וממשיך עם שלל התגובות הוויראליות על הסצנה, החל מ"איש משפחה" ועד לימי הליפסינק בטיקטוק.

אבל מה שבאמת הופך את "קרקע המציאות" לטקסט הכי משמעותי שעסק ב"טופ מודל" בשנים האחרונות הוא כמות - וזהות! - המרואיינים המרואיינות שלה. לא רק מתמודדות בולטות שחוו כמה מהטראומות הגדולות ביותר על המסך, אלא גם בנקס עצמה והמפיק השותף שלה קן מוק. זה לא מובן מאליו שהשניים הסכימו להתראיין, בהתחשב בעובדה ששאר המרואיינים שנאספו הם לא בדיוק המעריצים הכי גדולים שלהם. המנטורים ג'יי מנואל, מיס ג'יי ונייג'ל ברקר, מי שהיו צמודים לטיירה על המסך ומחוצה לו, לא רק מתראיינים כאן: הם חתומים על הסדרה כיועצים. הקרדיט הזה מטה את המאזניים של העריכה לטובתם, בעוד שבנקס יוצאת... קצת פחות טוב.

זוג הישראלים מור לושי ודניאל סיון ("קלף מלוכלך", "הלובי", "יומני אוסלו") מביימים ומפיקים את "קרקע המציאות", ולמרות שמדובר בהפקה די פשוטה של ראשים מדברים וחומרי ארכיון, הם מצליחים להביא את כל הצדדים - הטובים והרעים - של "טופ מודל" (וטיירה עצמה), ולהוציא מהמרואיינות שהתמודדו בתוכנית כמה אמירות חזקות וקשות, שמוצבות בעריכה מול התגובות הקרירות של בנקס.

לא הכל טוב כאן: הפרק הראשון מתעכב קצת יותר מדי על ההיסטוריה של "טופ מודל" והפרק השלישי ארוך מדי, וברובו לא מעניין כמו כל מה שהגיע לפניו. סביר להניח שסרט, עם התמקדות בעיקר בשערוריות, היה עובד טוב יותר. ובכל זאת, כשמנקים את השומן ונשארים עם הבשר, מדובר בדיון מעניין - אם כי לא חדש - במתחים שעולים כשחיים של אנשים הופכים להיות מוצר צריכה בתעשיית הבידור.

הסיפור של "טופ מודל", כפי שהוא נפרש ב"קרקע המציאות", משמש כדוגמה טובה לכך שאפילו בהפקה שמובלת על ידי אישה שחורה שמנסה לשנות את התעשייה - יכולים להופיע נרטיבים וסטריאוטיפים גזעניים וסקסיסטיים. הסדרה גם מציירת דפוס מאוד ברור של פגיעה ספציפית בנשים שחורות, שחלקן חושפות גם את השיחות האישיות והמאכזבות שלהן עם טיירה לאחר צילומי הסדרה.

למרות שהמתמודדות הצעירות הן מעל לכל ספק הקורבנות המרכזיות של "טופ מודל", הקולגות והחברים לשעבר של בנקס מתארים חוויה אנושית די נפוצה בעידן המודרני-קפיטליסטי, שלרוב הצופים יהיה קל להזדהות איתה. אם לצטט את ג'יי מנואל, הדילמות המוסריות בשילוב עם איום אובדן הפרנסה, הוביל אותו למצב ש"לאט לאט רוקן וכרסם לי בנשמה". "קרקע המציאות" הוא ממש לא הדוקו הראשון שמתמודד עם הסוגיות האלה, אבל אולי כדאי לנצל אותו כדי לאתגר את השאלה הפופולרית "האם יכולה להיות צריכה מוסרית תחת קפיטליזם?" - ולהפוך אותה ל"האם יכול להיות ייצור מוסרי תחת קפיטליזם?".