"דוגמניות הושפלו מול מיליוני בתי אב שצפו בהן סוחבות טראומה"

סגרי הקורונה של 2020 העניקו לנו שעות רבות של צפייה ביתית בתוכן מנחם, בצל אי-הוודאות בעולם, ובמקרים מסוימים אף הזדמנות לבחון אותו בעיניים חדשות. כך, במבט לאחור, "הטופ מודל הבאה" התגלתה כתוכנית ריאליטי רעילה - מיזוגנית, נצלנית, מחפיצה, ועוד שלל קונוטציות שליליות שבימינו פשוט לא עוברות.

ברשתות החברתיות החלו לצוץ פוסטים מאשימים וסרטוני ביקורת, המציגים מגוון דוגמאות שבהן הדוגמניות הפוטנציאליות מושפלות לכאורה ברשעות מכוונת - כשרוב החיצים הופנו לעבר היוצרת ומנחת התוכנית, דוגמנית העל לשעבר טיירה בנקס.

בעקבות השיח הציבורי, ענקית הסטרימינג נטפליקס החליטה להפיק מיני-סדרה תיעודית על השערורייה שהסדרה המקורית עוררה במרחק הזמן. את הפרויקט מלווה צמד הדוקומנטריסטים הישראלים מור לושי ודניאל סיון, שביימו את שלושת הפרקים של "קרקע המציאות: מאחורי 'הטופ מודל של אמריקה'", הזמינה כעת לצפייה.

בני הזוג, במציאות ובמקצוע, המתגוררים בניו יורק, יצרו בעבר את הסרטים התיעודיים "סלילים גנוזים", "יומני אוסלו" ו"ת"ד 1142: הנאצים הסודיים של אמריקה", שהתברג לרשימה המקוצרת לאוסקר לפני ארבע שנים - אף שבסופו של דבר לא היה מועמד. בנוסף, הם ביימו את המיני-סדרות "הרציחות של אימפריית מורדוק" ו"מצוד אמריקאי: אוסאמה בן לאדן". במעבר די מפתיע, הם נעתרו כעת בחיוב להצעת נטפליקס לקחת על עצמם את הטיפול בסוגיית טיירה בנקס ושות'.

"המעבר הרגיש טבעי לגמרי", מסבירה לושי בריאיון זוגי עם סיון ל-mako. "אנחנו אוהבים לספר סיפורים טובים ושיש לנו גישה להכל, לכן כשנטפליקס באו אלינו עם זה אחרי בן לאדן, ישר אמרנו כן בלי לחשוב פעמיים".

ומה חשבנו על הדוקו "קרקע המציאות"? קראו כאן

סיון מוסיף: "זאת תוכנית שעיצבה את החיים של כולנו. גם מי שלא צפה בעולם האופנה, משתנה בגלל התוכנית וההנחה שדוגמנים הם אנשים שאין להם שום אופי, מופיעים על שערי מגזינים, מאוד מסתוריים. בעצם התוכנית הזאת המציאה את כל הקונספט של להראות אחורי הקלעים של חיי הדוגמנים - זה משהו שהם המציאו. והיו השלכות על מה שקרה אחרי לדוגמניות האלו - לא רצו אותן במגזינים, כי כבר ראינו את החיים האמיתיים שלהן. והיום אתה לא יכול להיות דוגמן מבלי להראות את החיים האמיתיים שלך. גם מי שלא נהנה מהריאליטי עצמו, נושא בתוצאות.

"הם באמת שינו את העולם הזה בתכנית, כי לא היה דבר כזה - דיסונס שאישה שחורה עם שני גייז מעבירים ביקורת אופנה על בלונדיניות, רזות ולבנות, או כאלה שהיו בפינה של הפינה. שום מגזינים, הוט קוטור ותצוגות אופנה".

כמה הכרתם את התכנית?
לושי: "כשהסדרה שודרה אני לא זוכרת שראיתי אותה, למרות שאני מאוד אוהבת ריאליטי, לא אכחיש, וגם דוקו. אבל כשהתחלנו בעבודה פה צפיתי בכל 24 העונות, בכל אחד מהפרקים, כשבארץ הייתה מלחמה ונפלו לעם שלנו טילים על הראש - אני צפיתי בטופ מודל, ובאמת נהניתי.

"אלו נושאים כל כך רלוונטיים בשבילי כאישה וכאימא, גם היום - דימוי עצמי, מה זה יופי, משקל, הכל עדיין רלוונטי וכואב. וכשצפיתי צעקתי על המסך, 'איך אמרת לה את זה בטלוויזיה, ואיך עשית לה את זה?'. זה כעס, צחוק, כל האלמנטים יחד.

"יש לנו ילדה בת עשר, והיא מכורה לטיקטוק ולאינסטגרם, ויש לה מלא איפור. ולכן לעשות דוקו שפותח את הנושאים האלה, שמדבר על סטריאוטיפים שאתה מזהה בתוך התוכנית, נותן להתמודד בעצם עם ההשפלה שעברו הדוגמניות מול מיליוני בתי אב שצפו בהן סוחבות טראומה כל השנים הללו. ואז עבורנו, לשבת מול טיירה בנקס והשופטים שהשתתפו בתוכנית, לשאול את כל השאלות האלה - באמת נכנסנו לעומק הדברים שבוערים גם היום בצורה הכי רצינית שיש".

"לא מתייחסים אלינו בתור 'הישראלים', אבל אם תסתכל ימינה ושמאלה, אתה תראה כמה המצב קשה. בפסטיבלי קולנוע יש הדרה כמעט מוחלטת. לנושא הפלסטיני-ישראלי אין מקום"

איך היה לשבת לראיון עם טיירה? היא הגיבה להיותכם ישראלים?
"זה לא עלה לשולחן בשום צורה. הדבר היחיד שהיה, בגלל שהיא דוגמנית שהפכה לאשת עסקים, והיא לא רק הפנים של 'טופ מודל', היא הייתה הבוס - אז שברנו את הקרח כשאמרתי לה שאני יודע מה זה להיות אישה בסטים שהם בדרך כלל רק עם גברים. לא ישראל ולא שום דבר בנושא הזה. דווקא זה ששתינו נשים, אני חושבת שפתח שיחה כנה.

"היא באה עם החלטה שהיא רוצה להתראיין, לדבר על נושא חשוב בנטפליקס, שייתן לה חשיפה אדירה. והיא התראיינה כמו כל אחת אחרת מבין הדוגמניות בדוקו. נתנה ריאיון של ארבע שעות שלמות, לא קיבלה שאלות מראש.

"מבחינתנו הקו היה ברור לכולם - אנחנו מציעים לכם להתראיין לסדרה שמופקת בכל מקרה, ואין לכם שום זכויות, ואין נושא שאסור להעלות במהלך השיחה. לא הסתנוורתי ממנה כי היא סלבריטי, ובאמת רציתי לשאול אותה דברים כמו כשישבתי מול כל הדוגמניות, שעברו חוויות קשות או קלות יותר. כולן עם טראומה. טיירה מרואיינת כמו כולן, והיא הרגישה בנוח. לא הרגשתי שהיא באה להסתיר, ומבחינתי לראיין את טיירה היה בדיוק כמו לראיין את ראש ה-CIA לשעבר בסרט על בן לאדן".

ריטה אורה מה?

"הטופ מודל הבאה" היא פורמט שפיתחה טיירה בנקס יחד עם המפיק קן מוק. הריאליטי החל לתפוס תאוצה בתחילת שנות האלפיים בעקבות ההצלחה המסחררת של "הישרדות" וכל התוכניות שכבשו את הפריים-טיים וטרפו את הקלפים בנוף הטלוויזיה. הרבה מהתוכניות התבססו על תחרותיות, כשכל אחת ניסתה למצוא את הטוב ביותר בתחום שלה - כמו "אמריקן איידול" לגילוי כשרונות שירה, או "מאסטר שף", שמאתגרת בשלנים חובבים.

החזון של בנקס היה לתת הצצה לעולם האופנה באמצעות חיפוש אחר הדוגמנית שתהיה הדבר הבא. זה קרה בתקופה שאחרי תור הזהב של דוגמניות העל בשנות ה‑90, כמו נעמי קמפבל, סינדי קרופורד, קלאודיה שיפר ובנקס עצמה. אחרי שנדחתה בכל רשת טלוויזיה אפשרית, ברשת הקטנה UPN קיבלו את ההצעה והעונה הראשונה עלתה ב‑2003. הפורמט זכה להצלחה מיידית והפך לשם דבר בעולם הריאליטי.

כעבור שנה, מאז עליית העונה השלישית, כבר הופקו שתי עונות בשנה. הפורמט נרכש בכ‑50 שווקים, כולל בישראל, עם "הדוגמנית" שהנחתה גלית גוטמן בערוץ 10 במשך שלוש עונות. "הטופ מודל הבאה" הפכה לפנומן. נכון להיום, הפורמט נותר פעיל רק בוייטנאם ובחמש מדינות באירופה, בהן הגרסה המצליחה בגרמניה שמנחה היידי קלום.

הפופולריות של השנים הראשונות אף סידרה לבנקס תוכנית אירוח יומית למשך חמש עונות. אולם תוך פחות מעשור, "האופ מודל" נשחקה והרייטינג צנח. השופטים הוחלפו, העונות קיבלו תימות מתחלפות שלא ממש עניינו את הקהל, ובשלב מסוים אפילו שילבו גברים כמתמודדים - אבל אף גימיק לא החזיק. בעונה הלפני אחרונה נפל דבר: בנקס הוחלפה כחלק ממהלך נואש לשינוי דרמטי, ובמקומה הובאה ריטה אורה, שעד היום לא ברור אם היא זמרת, שחקנית או סתם מפורסמת. כשגם הניסיון הזה כשל, בנקס חזרה לעונה ה-24 והאחרונה ששודרה ב-2018 בקול ענות חלושה.

הרייטינג צנח, השופטים הוחלפו, אפילו שולבו גברים כמתמודדים - ואז החליפו את בנקס בריטה אורה. וול, גם הניסיון הזה כשל

בשבוע האחרון, לקראת שידור הדוקו, צצו כותרות שטוענות שאולי עונה 25 תעלה בקרוב. בפועל מדובר כרגע רק בציטוט של בנקס מהדוקו וכאילו טיזר מיוזמתה, כאילו כוח התוכנית עוד במותנה. בעצם, הקריירה שלה דעכה בהדרגה מאז העונה האחרונה של "הטופ מודל הבאה" לפני שמונה שנים. אומנם היא הנחתה את "גוט טאלנט" האמריקאית ולאחר מכן את "רוקדים עם כוכבים", אך בשתיהן לא שרדה מעבר לשתי עונות והוחלפה - בצהובונים דווח כי המפיקים לא יכלו לסבול את הקפריזות שלה.

בנוסף, היא התנסתה לרגע בכסא השופטת בגרסה המחודשת של הריאליטי "המתמחה" מ‑2017, אך הרימייק לא החזיק מעמד. בשנים האחרונות היא הורידה פרופיל, ופה ושם ממשיכה להבטיח ש"הטופ מודל" עוד תשוב. עם זאת, אם לשפוט מהתגובות הקשות לריאליטי ומהאקלים החברתי הנוכחי, קשה לראות את הדבר קם ונהיה.

"אני רואה את ה'טופ מודל' קורה כל יום בטיקטוק, באינסטגרם, מול העיניים שלי בצורה כזו או אחרת, ואני סקפטית שיעשו עונה 25, אבל בואו נחכה ונראה", אומרת לושי. סיון מצידו חושב אחרת: "אני בטוח שיעשו עונה נוספת, אבל אני מקווה שיעשו את זה יותר על האופי של המתמודדות ופחות על המראה החיצוני שלהן".

לושי מחדדת ומוסיפה: "אני רוצה להעביר מסר אחר לדור הבא - שזה בסדר להיות שונה ולאהוב את החבר שלך גם אם הוא לא נראה בדיוק כמוך, גם אם הוא לא בדיוק תואם את המשקל. זה בסדר לקרב את כולם, בטח בתקופה המטורפת שאנחנו חיים בה, לא רק בישראל, גם בארצות הברית. בואו נכיר בכאב שלנו, בואו נכיר בשונות שלנו, ובואו נקבל אחד את השני, לא על פי תווית של מראה חיצוני".

הישראלים בתעשייה

הדוקו החדש נדרש לכל הסקנדלים שעשו כותרות לאורך מרוצת "הטופ מודל": חטטנות היתר, המציצנות לחייהן האינטימיים של המתמודדות, הפרעות האכילה, משימות הצילומים הבעייתיות בלשון המעטה, וכמובן הקטע הוויראלי הנצחי שבו בנקס צורחת על מתמודדת: "We were rooting for you".

להלן:

שערורייה בולטת אחת שלא נכנסה לדוקו היא עונת האולסטארס. במקור זכתה בה אנג'לי פרסטון, אך לאחר צילומי הגמר ולפני ששודר נחשף שהיא עסקה בעבר בזנות. הוחלט לשלול ממנה את הזכייה ולצלם מחדש את הגמר - שבו הוכתרה רשמית ליסה דמאטו.

לושי וסיון מסבירים כי פרסטון, כמו מתמודדות אחרות אליהן פנו, בחרה שלא להשתתף ולשים את הפרק הזה מאחוריה. הם העדיפו שלא להתייחס לנושא מבלי נוכחותה ועדותה למצלמה. "זה סיפור מטורף וכמובן שנורא רצינו לראיין אותה - אבל לא יכולנו", מודה לושי. "אחרי שאתה מוציא דוקו, אתה רק צריך להתרווח אחורה ולראות מה הוא מייצר. אז אני ממש מקווה שהסיפור שלה יבעבע על פני השטח עוד פעם, והיא תגיב לו. זה לא שלא רצינו, פשוט זה סיפור שאתה לא מרגיש נוח לספר אותו בלי הדמות. זה סיפור מאוד אישי שלה ואני גם פגשתי אותה, הלוואי וזה היה קורה אבל היא תוציא את הסיפור הזה, זה בטוח".

באופן כללי, אתם מרגישים בשנתיים וחצי האחרונות תגובה שלילית בתור ישראלים בתעשייה?
סיון: "לנו אין שום אפקט כלשהו, כי לא מתייחסים אלינו בתור 'הישראלים'. אבל אם תסתכל ימינה ושמאלה, אתה תראה כמה המצב הוא מאוד מאוד קשה. עלינו במקרה הוא לא משפיע, אבל בפסטיבלי קולנוע יש הדרה כמעט מוחלטת. לנושא הפלסטיני-ישראלי, שלום, כיבוש וכל השאר, אין כבר שום מקום באף טלוויזיה, באף מדינה".

לושי: "המצב הכי קשה הוא בתוך הבית. לראות את מה שקורה שובר את הלב, עם משרד התרבות ועם התעשייה המקומית. אנחנו קוראים חדשות כל בוקר, וזה כואב".

סיון: "זה באמת אסון לא רק מבחינת האנשים שזאת העבודה שלהם ועכשיו הם חסרי פרנסה, אלא התיעוד של החיים שלנו כחברה, כישראלים, אנחנו צריכים לספר את הסיפור שלנו - וכרגע אנחנו במקום שבו אין כסף. אין קו-פרודקציות והשקעות של כסף מבחוץ, ובפנים זה נראה שבאמת המדינה עושה כל מה שהיא יכולה בשביל שאנשים לא יספרו את הסיפור שלהם.

"רק לחשוב על העשור הקרוב - כשמישהו ירצה להבין את התקופה החשובה שאנחנו חיים בה, ליצור סרט ארכיוני או תיעודי - הוא יסתכל אחורה ולא ימצא כמעט כלום. לא קולנוע עלילתי, לא דוקומנטרי שמראה את החיים שלנו, את מה שעברנו. והפחד הכי גדול שלי הוא שהיצירה שלנו תצומצם לסרטים 'כיפיים', אסקפיסטיים בלבד".

ובנימה זו, מה הפרויקט הבא?
"אנחנו חוזרים לדברים הקודרים שלנו, לסרטי הדוקו חמורי-הסבר, שיש בהם דם וזוועות. מחכים לנו פרויקטים מאוד מעניינים בעשייה כרגע, אבל זו הייתה הפוגה מאוד כיפית להתעסק עם עולם כל כך צבעוני. תרתי משמע".