נשארה כמעט לבד: למרות הלחצים - פרגוואי ממשיכה להצביע בעד ישראל

בשבוע שעבר, באולם המליאה של העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק, התחדדה פעם נוספת תמונת המצב המורכבת של ישראל בזירה הבין-לאומית. בעוד רוב מוחלט של המדינות החברות בארגון אישרו החלטה המאפשרת את השתתפותה של הרשות הפלסטינית בדיונים באמצעות שיחת וידאו, מהלך שבא בעקבות החלטתה של ארצות הברית שלא להעניק ויזות כניסה למחמוד עבאס ולבכירים נוספים, בלטו על לוח התוצאות שלוש משלחות בלבד שהרימו יד נגד ההצעה: ארצות הברית, ישראל ופרגוואי.

עבור פרגוואי, ההתייצבות לצדה של ישראל ברוב ההצבעות הרגישות והטעונות ביותר אינה אירוע נקודתי או תוצאה מקרית. מדובר בשיאו של קו דיפלומטי עקבי שנשמר במשך יותר משבעה עשורים, ומשתלב כיום במגמה רחבה ומתרחבת הפוקדת את אמריקה הלטינית. בזמן שגלים פוליטיים חדשים שוטפים את היבשת ויוצרים שינוי כיוון דרמטי לטובת ישראל, מערכת היחסים בין ירושלים לפרגוואי ממשיכה להוות עוגן של עמידות יוצאת דופן מול טלטלות פוליטיות פנימיות ולחצים גלובליים כבדים.

>> רחוב ירושלים בלב הג'ונגל: גואטמלה תומכת בישראל עוד לפני קום המדינה

>> רעידת אדמה: הבחירות בברזיל עשויות לשנות את היחסים עם ישראל

>> מהפך: הונדורס בחרה נשיא פלסטיני – אבל היחסים עם ישראל ממשיכים להתחמם

מצביעים נגד הזרם

היסודות האיתנים של הברית הזו הונחו עוד בטרם קיומה הרשמי של מדינת ישראל. בנובמבר 1947 הייתה פרגוואי אחת מ-33 המדינות שהצביעו בעד תוכנית החלוקה בעצרת הכללית של האו"ם, צעד מכריע שהעניק לחידוש ריבונותו של העם היהודי בישראל את הלגיטימציה הבין-לאומית הדרושה. שנתיים לאחר מכן, ב-1949, כוננו רשמית יחסים דיפלומטיים מלאים בין שתי המדינות, בתזמון שחפף באופן סמלי את חגיגות העצמאות של שתי האומות בחודש מאי.

מערכת היחסים הזו נשענת גם על זיכרון היסטורי של קליטת מהגרים ופליטים. ראשי ממשלה בישראל ציינו לא פעם את תרומתה ההומניטרית של פרגוואי, שפתחה את שעריה וקלטה גלי הגירה של יהודים מאירופה ומארץ ישראל לפני תקופת השואה, במהלכה ואחריה. אף שחלק מהפליטים השתמשו בפרגוואי כתחנת מעבר בלבד בדרכם ליעדים אחרים ביבשת, עצם פתיחת השערים בתקופות האפלות יצרה תשתית של אמפתיה בסיסית. שתי המדינות חולקות גם מאפיין פסיכולוגי והיסטורי של אומות קטנות יחסית, שנאלצו להתמודד לאורך ההיסטוריה עם איומים קיומיים ותנודות גיאופוליטיות, עובדה שחיזקה את תחושת השותפות הסמויה.

עם זאת, המסלול הדיפלומטי לא היה ללא משברים או תהפוכות פוליטיות. נקודת מפנה דרמטית התרחשה בשנת 2018, כאשר ממשלתו של הנשיא דאז, הוראסיו קרטס, החליטה להעביר את שגרירות פרגוואי מתל אביב לירושלים. המהלך עורר סערה דיפלומטית עולמית, וכמה חודשים לאחר מכן, עם חילופי השלטון וכניסתו לתפקיד של הנשיא מריו אבדו בניטס, הוחלט להחזיר את הנציגות לתל אביב במטרה ליישר קו עם הקונצנזוס הבין-לאומי ולמנוע חיכוך. בתגובה מיידית להחלטה זו, ישראל סגרה באופן זמני את שגרירותה באסונסיון והותירה את קשריה הדיפלומטיים מנוהלים מרחוק.

התפנית המחודשת הגיעה עם בחירתו של הנשיא סנטיאגו פניה בשנת 2023. פניה הפך את ההחלטה פעם נוספת ובדצמבר 2024 חנך באופן רשמי את השגרירות החדשה של פרגוואי בירושלים. בנאומיו הדגיש פניה כי ללא שגרירות בבירת ישראל, היחסים הדיפלומטיים חסרים לב ונשמה אמיתיים. מאז, ממשלו אימץ קו אידאולוגי ברור ובלתי מתפשר, הכריז על חמאס, חיזבאללה ומשמרות המהפכה כארגוני טרור באופן רשמי, והקפיד להעניק לישראל גיבוי דיפלומטי עקבי בפורומים רב-צדדיים.

חזית הטרור במשולש הגבולות ושיתופי פעולה כלכליים

הקשר ההדוק בין ישראל לפרגוואי לא מתמצה רק בהצהרות מדיניות באו"ם או בנאומים סמליים, אלא נשען על אינטרסים ביטחוניים ואסטרטגיים קריטיים. אזור "משולש הגבולות", שבו נפגשים גבולותיהן של פרגוואי, ארגנטינה וברזיל, מהווה מזה עשורים מוקד מרכזי לפעילות פיננסית בלתי חוקית, רשתות הלבנת הון ותשתיות תמיכה לטרור הבין-לאומי, בראשן חיזבאללה וגורמים איראניים. ההחלטה של פרגוואי ב-2019 להגדיר רשמית את חיזבאללה כארגון טרור סיפקה לרשויות האכיפה המקומיות כלים משפטיים חיוניים למלחמה ברשתות ולחסימת צינורות החמצן הפיננסיים שלהן בדרום אמריקה.

הנתונים הללו לא נשארים על הנייר, הם צרובים היטב בזיכרון המקומי של אסונסיון. בירת פרגוואי נושאת בכתם היסטורי כואב: היא הייתה הזירה שבה התרחשה מתקפת הטרור הראשונה אי-פעם נגד נציגות דיפלומטית ישראלית בעולם, כאשר במאי 1970 פתחו מחבלים באש לעבר השגרירות וגבו את חייו של איש צוות. עבור המקומיים, האיום לא תיאורטי, והמודעות הביטחונית החדה הזו היא בדיוק מה שיוצר שיתוף פעולה הדוק ויוצא דופן שחורג בהרבה מהמקובל ביחסים דיפלומטיים רגילים.

עמידתה של פרגוואי לצד ישראל מקבלת כעת רוח גבית ממסגרת אסטרטגית רחבה יותר: יוזמת "מגן האמריקות" (Shield of the Americas) שמובילה ארצות הברית. הברית האזורית, המאגדת ממשלות ימניות באמריקה הלטינית בהן ארגנטינה ופרגוואי, מתמקדת בהידוק שיתופי הפעולה הביטחוניים, במאבק משותף בטרור ובקרטלים, ובתיאום מדיני. עבור ממשלו של סנטיאגו פניה, החיבור למסגרת הזו מעניק גיבוי רחב ומבסס את מעמדה של אסונסיון בציר האזורי החדש.

לצד ההיבטים הביטחוניים והמדיניים, הענפים הכלכליים, החקלאיים והטכנולוגיים בין שתי המדינות הוסיפו להתרחב. יבוא מוצרים חקלאיים ובשר איכותי מפרגוואי מהווה נדבך חשוב בביטחון המזון ובשוק המקומי בישראל, בעוד חברות ישראליות מספקות טכנולוגיות מתקדמות בתחומי המים, ניהול משאבים וחקלאות מדברית המסייעות לפרגוואי להתמודד עם אתגרים סביבתיים מורכבים.

פרגוואי מציעה גם זווית תיירותית שונה ממוקדי המשיכה ההמוניים ביבשת, אך היא מחייבת היערכות מתאימה. המטה לביטחון לאומי (המל"ל) מסווג את המדינה תחת רמת אזהרת המסע הנמוכה ביותר (רמה 1), ללא אזהרת מסע ביטחונית. עם זאת, המטיילים נדרשים לנקוט משנה זהירות: בערים הגדולות ובאזורי הגבול קיימת פשיעה עירונית, גניבות ושוד מזדמן, ובאזורים מרוחקים יותר כמו משולש הגבולות פעילות קרטלים והברחות. המדינה מציעה אומנם מרחבים טבעיים פראיים ואופי אותנטי, אך מומלץ להימנע מנסיעות ליליות באזורים מועדים ולהקפיד על כללי ביטחון בסיסיים.

הגל הימני של אמריקה הלטינית ו"הסכמי יצחק"

בשנים האחרונות היחסים בין אמריקה הלטינית לישראל עובר מטוטלת פוליטית עמוקה, שהובילה לשינוי כיוון חד ומובהק ברחבי דרום אמריקה ומרכז אמריקה. בעוד שבעבר שלט באזור "הגל הוורוד" שהביא איתו ביקורת חריפה כלפי ישראל, גל של בחירות והתחזקות כוחם של מנהיגים ימניים יצר מציאות שבה ממשלות רבות באזור בוחרות להתייצב לצד ישראל. מנהיגים בולטים כמו חאבייר מיליי בארגנטינה ואבארדו דה לה אספריה בקולומביה מובילים יחד עם פרגוואי קו פוליטי חדש, המבקש ליצור ברית הדוקה ומתואמת עם ישראל ועם ארצות הברית.

השינוי הזה בא לידי ביטוי מוחשי גם בצעדים דיפלומטיים תקדימיים: קולומביה, תחת ממשלה החדשה, הודיעה אתמול כי היא נסוגה רשמית מהתביעה נגד ישראל בבית הדין בהאג (ICJ), וחידשה את הקשרים הדיפלומטיים והכלכליים המלאים. במקביל, יוזמות אזוריות כמו "הסכמי יצחק" (Isaac Accords), שהושקו באפריל 2026 על ידי נתניהו ומיליי, משקפות ניסיון לבסס מסגרת שיתוף פעולה אזורית רחבה המזכירה את מודל "הסכמי אברהם", תוך הישענות על ערכים וזהות משותפים ומבלי להתנות את הקשר בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. עבור ירושלים, אמריקה הלטינית הפכה מזירה מאתגרת לבעלת ברית מרכזית המספקת חמצן דיפלומטי יקר ערך בתקופה של שחיקה במעמדה במוקדים אחרים בעולם.