מדינת ישראל בשידור חוזר: הכל מתייקר, ורק חשבון הבנק מתרוקן

שיא במכל, שיא במדף

אם הייתם צריכים תזכורת לכך שאנחנו חיים בלופ אין-סופי של יוקר המחיה, השבוע האחרון סיפק אותה עם ריבית דריבית. בזמן שהכותרות הביטחוניות צועקות "איראן", הכותרות הכלכליות צועקות "הצילו", ושני המוקדים האלו נפגשים בדיוק בנקודה הכי כואבת: צינור התדלוק שלכם.

החל מאתמול בחצות, נהגי ישראל גילו שוב שדלק הוא כנראה מוצר צריכה לעשירים בלבד: 8.07 שקלים לליטר. שיא חדש. במשרד האנרגיה מנמקים את הזינוק בשינויים באגן הים התיכון ובמלחמה, אבל האמת פשוטה יותר: מס הבלו הוא הפרה החולבת של המדינה, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא ממהר לגמול אותה מההכנסות האלו, גם כשהמשק משווע לאוויר. כשמחיר הבנזין מזנק בשקל תוך חודש, זה לא רק הדלק במיכל. זה מחיר הלחם, החלב וההובלה שיקפצו בעקבותיו.

ואם כבר חלב, שוק מוצרי הצריכה לא נשאר חייב. רגע אחרי שתנובה נתנה את האות, גם טרה הצטרפה לחגיגה והודיעה על העלאת מחירים. המוצרים המפוקחים עולים בקושי באחוז, אבל שם נמצא רק הפירור. הכסף הגדול, והיקר, נמצא במוצרים הלא מפוקחים ובחמאה, שם המחירים מזנקים בעד 4.8%.

התירוצים? המלאי בצרפת נמוך, הסינים צורכים יותר, והשומן בעולם מתייקר. בישראל, מתברר, תמיד נמצאה הסיבה הגלובלית התורנית כדי להצדיק את השוד המקומי. העובדה שמחיר החלב הגולמי דווקא ירד? אל תתנו לעובדות לבלבל את המדפים.

כשמחיר הבנזין מזנק בשקל תוך חודש, זה לא רק הדלק במיכל. זה מחיר הלחם, החלב וההובלה שיקפצו בעקבותיו

בתוך המדבר הכלכלי הזה, צצה השבוע קרן אור קטנה עם שם גנרי להפליא: "פארם פלוס". קבוצת ספיר, של "נטו חיסכון", החליטה להסתער על מעוזי סופר-פארם ו-BE עם הבטחה למחירי רצפה: ליסטרין ב-10 שקלים, דאודורנט אקס בשמונה שקלים. על הנייר, זו בשורה של ממש.

אבל כאן נכנסת לתמונה הסקפטיות הישראלית המנוסה, זו שזוכרת היטב את קרפור. גם שם הבטיחו לנו אירופה, הקימו סניפים חגיגיים, ובסוף קיבלנו מחירים שהתיישרו מהר מאוד עם הסטנדרט הישראלי החמדני. האם "פארם פלוס" באמת תצליח לשבור את המונופול לאורך זמן, או שהמבצעים האטרקטיביים הם רק הדבש שנועד למשוך אותנו לסניף הראשון בברושים לפני שהמחירים יזחלו למעלה? ימים יגידו אם מדובר במהפכה או בעוד סיבוב יח"צ על גב הצרכן העייף.

ואפרופו קרפור, מה עושה הרגולטור שאמור לשמור עלינו? בעולם מתוקן, שר הכלכלה היה הופך שולחנות על כל אגורה של התייקרות בלתי מוצדקת. איפה הוא? הוא עדיין עסוק בלריב ברשת עם טיקטוקרים שמעיזים לבקר את המהלך השנוי במחלוקת שלו, בו הוא שילם 50 מיליון שקל לרשת קרפור, כדי לשווק סל מוצרים שאמור להיות זול יותר, אבל "אמור" זה שם של דג.

אִינַּהוּ (א)לְ-אִיקְתִיסָאד, יָא עָ'בִּי (זו הכלכלה, טמבל)

השבוע פרסם אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר מסמך שמישהו צריך להדביק על הקיר בלשכתו של איתמר בן גביר. המסמך מתאר את המחיר הכלכלי של הפשיעה בחברה הערבית, ומגיע למספר פשוט: 10 מיליארד שקל בשנה. וזה רק האומדן השמרני, שמניח שהפשיעה פוגעת רק בכלכלה של החברה הערבית עצמה. אם לוקחים בחשבון את ההשפעה על כלל המשק, המחיר מגיע לכ-19 מיליארד שקל בשנה. לא לחברה הערבית בלבד. לכולנו.

הנתונים קשים. 255 מקרי רצח בחברה הערבית ב-2025. שיעור של 11.9 נרצחים לכל 100 אלף תושבים. 76% מהנרצחים הם צעירים עד גיל 40. ו-91% מהם גברים. אלה לא מספרים של מדינה מתוקנת. אלה מספרים של אזור מלחמה. ולמעלה ממחצית ממקרי הרצח מרוכזים באזור אחד: חיפה והצפון. זו לא גזירת גורל פרוסה על פני כל הארץ. זו בעיה ממוקדת גיאוגרפית, שאפשר היה למקד בה אכיפה ומשאבים אילו מישהו היה מתכוון לכך ברצינות.

ופה בדיוק הנקודה שמפוצצת את הטיעון האהוב על חלק מהפוליטיקאים, שהפשיעה בחברה הערבית היא "עניין תרבותי", "מנטליות", משהו פנימי שאי אפשר לעשות איתו כלום. האוצר השווה את הנתונים למדינות ערביות ומוסלמיות ברחבי העולם. התוצאה? שיעור הרצח בקרב ערבים בישראל גבוה יותר מאשר בירדן, במצרים, בלבנון, בטורקיה, באינדונזיה, במרוקו ובעשרות מדינות נוספות. רק סודאן ועיראק, מדינות שקרועות ממלחמות אזרחים, מציגות נתונים גרועים יותר. ואפילו לא צריך לטוס לירדן בשביל ההשוואה. באותה מדינה בדיוק, בחברה היהודית, שיעור הרצח עומד על פחות מאחד ל-100 אלף תושבים. פער של פי עשרה ומעלה, באותה יחידה מדינית, תחת אותם חוקים. אז מה בדיוק "תרבותי" כאן?

אבטלה מזינה פשיעה, פשיעה מרתיעה משקיעים, משקיעים בורחים, אבטלה גדלה. מעגל קסמים קלאסי

המסמך מצביע על הקשר שבין חוסר מעש כלכלי לפשיעה. ככל ששיעור הגברים הצעירים שלא עובדים ולא לומדים גבוה יותר ביישוב מסוים, כך גבוה יותר שיעור הרצח. זה לא מסובך. כלכלנים קוראים לזה "מנגנון עלות ההזדמנות": כשאין עבודה חוקית שמשתלמת, הערך הכלכלי של פעילות פלילית עולה. בחור בן 20 שאין לו עבודה, אין לו אופק ואין לו מה להפסיד הוא מועמד מושלם לארגוני הפשיעה. ומכאן זה רק מתגלגל: אבטלה מזינה פשיעה, פשיעה מרתיעה משקיעים, משקיעים בורחים, אבטלה גדלה. מעגל קסמים קלאסי. וההפקרות הזו לא עולה רק מיליארדים היום. היא מבטיחה שנמשיך לשלם גם בעוד עשור, בגלל דור שלם של צעירים שהחינוך והעתיד שלהם נהרסו עכשיו.

אבל הבעיה האמיתית היא לא שאין פתרון. הבעיה היא שלמי שאמור לטפל בזה אין שום עניין בפתרון. עבור בן גביר הכאוס הוא לא בעיה. הכאוס הוא המטרה. כשהיישובים הערביים בוערים, הוא נראה כמי ש"שם את העניינים על השולחן". כשהוא עוצר מדריכות נוער על סרטוני טיקטוק, הוא נראה נחוש. וכשמישהו נרצח בלוד או באום אל-פחם, הוא מאשים את השב"כ ועובר הלאה. כשהגל הזה יגיע ליישובים היהודים, והוא כבר מתחיל, בן גביר יעמיד פנים שהוא לא מבין למה מאשימים דווקא אותו.

נחשו מה: עוד רשת מזון נכנסה לחקירה

ואם כבר דיברנו על קרפור והסל של ישראל, אז חרף מאמציו של השר למצוא משפיענים שידברו בשבחו – זה עדיין לא קורה. מה כן קורה? עוד שבוע של דרמה סביב המהלך שלא מפסיק לייצר כותרות.

הרשת דיווחה השבוע על זינוק של מאות אחוזים בביקושים למוצרי הסל המוזל, עם עלייה של 33% בפדיון הסניפים המשתתפים. הנתון המעניין באמת הוא הגידול של 240% במכירות של 100 מוצרי הסל. מנכ"ל קרפור, מיכאל לובושיץ, כבר מתגאה במחירים שלא נראו כאן 25 שנה, אבל השאלה הגדולה נותרת בעינה: האם מדובר בשינוי מבני או בעוד מהלך שיווקי שיתפוגג ברגע שהכותרות יתחלפו? כי אנחנו נזכיר לכם שהמהלך, שברקת שילם עליו לקרפור 50 מיליון שקל מכיסינו, בעצם תקף רק לחצי שנה.

בזמן שבקרפור חוגגים, אצל המתחרים כנראה קצת פחות רגועים. הרשות להגנת הצרכן פתחה בחקירה נגד רשת רמי לוי שיווק השקמה בחשד שנמנעה מדיווח על מחיריהם של עשרות מוצרים פופולריים למאגר המחירים המקוון. באופן "מקרי" לחלוטין, מדובר באותם מוצרים שנכללים בסל המוזל של קרפור. החשד פשוט: כשהמחיר שלך גבוה יותר מזה של המתחרה, הדרך הכי טובה למנוע מהצרכן להשוות היא פשוט להחביא את הנתונים מהאפליקציות.

הצרכנים מוכיחים שהם לא צריכים סרטונים ויראליים כדי להבין איפה דופקים אותם ואיפה קצת פחות

ההיעדרות הזו של מוצרי רמי לוי מהמאגר מנעה מאפליקציות כמו "פרייסז" להציג תמונה מלאה, ועל פי החשד פגעה ביכולת של הציבור לבחור בסל המשתלם ביותר. אם החשדות יתאמתו, לוי עשוי למצוא את עצמו משלם קנסות של מאות אלפי שקלים – מחיר כבד על מה שנראה כניסיון נואש לשמור על תדמית "הזול ביותר" מבלי להוריד מחירים בפועל.

בשורה התחתונה, המהלך של קרפור אומנם מצליח לטלטל את השוק, אבל הוא בעיקר חושף את שיטות העבודה הישראליות הישנות: אחד מוריד מחירים, השני מנסה להעלים ראיות, והרגולטור מנסה להדביק את הקצב. בעוד שהשר ברקת עסוק בלריב עם טיקטוקרים על נרטיב והסברה, הצרכנים מוכיחים שהם לא צריכים סרטונים ויראליים כדי להבין איפה דופקים אותם ואיפה קצת פחות.

סדר עדיפויות ברור

השבוע, שנתיים וחצי אחרי השבת השחורה, סיימה ועדת החוקה לדון בחוק של העמדה לדין של מחבלי 7 באוקטובר. יש שיגידו שמדובר בעבודה יסודית. אבל זה מושג שזר לקואליציה הזו. מדובר בסדר עדיפויות. את חוקי המהפכה המשטרית העבירה הוועדה הזו במהירות הבזק, בשעטה מטורפת קדימה בלי להתעניין בנזקים.

אותה איטיות מכוונת מלווה גם את מתווה הפיצויים לעסקים. כמעט חודשיים אחרי תחילת מבצע שאגת הארי, ועדת הכספים אישרה את המתווה. עוד לא נגמר: המתווה עדיין צריך לעבור קריאה שנייה ושלישית בכנסת. חודשיים שבהם עסקים שילמו משכורות מכיסם, ספגו ירידה חדה במחזורים, וחיכו שמישהו בממשלה ייזכר שהם קיימים.

זו בדיוק הבעיה. מתווה פיצוי ברור לעסקים היה צריך להיות מוכן ביום הראשון של הלחימה. אחרי מלחמת חרבות ברזל, אחרי מבצע עם כלביא, כבר ידוע בדיוק מה קורה כשפורצת מלחמה: עסקים נסגרים, מחזורים צונחים, בעלים משלמים משכורות מכיסם ותוהים כמה זמן הם יחזיקו. במקום מנגנון אוטומטי שנכנס לפעולה עם הצו הראשון של פיקוד העורף, מה שקיבלנו הוא עוד סבב של ויכוחים, ועדות, ותדריכים לעיתונאים. והאירוניה? בתוך המתווה שאושר אמש עוגן סוף סוף מנגנון "לחיצת כפתור" להפעלה אוטומטית בעת חירום, לחמש שנים קדימה. כלומר, הממשלה עצמה מודה שאפשר היה לעשות את זה מזמן. פשוט לא טרחו.

תיקון ברגע האחרון עם דדליין ברגע האחרון. ברקע, העצמאים עדיין מחכים לפתרון שלא נראה באופק

בזמן שהאוצר והמעסיקים התווכחו על נוסחאות, ראש לשכת יועצי המס קרא למתווה "הגרוע ביותר מאז הקורונה", ונשיא איגוד לשכות המסחר טען ששר האוצר "סירס ורוקן את החלטת ראש הממשלה מתוכן". ברגע האחרון, ממש לפני ההצבעה, האוצר נכנע ואפשר פיצוי שכר גם למעסיקים שהוציאו עובדים לחל"ת עד 10 ימים. אבל בתנאי אחד: רק מי שהספיק להגיש תביעה לביטוח לאומי עד שלשום. תיקון ברגע האחרון עם דדליין ברגע האחרון. ברקע, העצמאים עדיין מחכים לפתרון שלא נראה באופק.

מי שמשלם את המחיר של האיטיות הזו הם לא התאגידים הגדולים שיודעים להתווכח בוועדות. לפי נתוני דן אנד ברדסטריט, 87% מהעסקים שקיבלו אינדיקציות לקשיים פיננסיים הם עסקים קטנים, כאלה שמעסיקים פחות מ-50 עובדים. הענפים שנפגעו במיוחד הם מסחר סיטונאי, שירותי תחבורה וענפי המזון. באזור הצפון נרשמו 29% מכלל הכשלים הפיננסיים ברבעון הראשון של 2026. חלק מהעסקים האלה עשויים לקבל סיוע במסגרת המתווה, אבל רבים מהם נמצאים בקשיים מצטברים שנמשכים מאז מלחמת חרבות ברזל – ומתווה שמפצה רק על ירידת מחזור של 25% ומעלה בחודשיים ספציפיים לא נוגע בהם. השקלים הבודדים שהממשלה משליכה לעבר העסקים לא יעלימו את המספרים האלה.

לקואליציה הזו יש סדר עדיפויות ברור. חוקים שמשרתים אותה עוברים בן לילה. חוקים שמשרתים את הציבור? לזה צריך ועדות, דיונים, תיקונים, ועוד חודשיים של סבלנות. העסקים הקטנים כבר הבינו את המסר.

השבוע הקריטי בשוק ההון שאולי לא הייתם מודעים אליו

אם פתחתם את האתרים הכלכליים השבוע, בטח נתקלתם במושג "שבע המופלאות". לא, זו לא גרסה חדשה לסרט של מארוול, אלא השם שניתן לשבע החברות הכי גדולות ומשפיעות בעולם הטכנולוגיה. השבוע, חמש מהן – גוגל, אמזון, מיקרוסופט, מטא ואפל שדיווחה ממש אתמול בלילה – הגישו את הדוחות הכספיים שלהן, ואתם בטח שואלים את עצמכם: "מה זה קשור אליי? אני בכלל לא יודע איך קונים מניה".

אז זהו, שזה קשור אליכם יותר ממה שאתם חושבים. גם אם אתם לא "משקיעים" במובן הקלאסי, הכסף שלכם נמצא שם. הוא נמצא בפנסיה שלכם, בקרן ההשתלמות ובחסכונות של הילדים. החברות האלו כל כך גדולות, שהן מהוות חלק עצום מהפנסיות, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות בישראל. כשהן מרוויחות, הפנסיה שלכם צומחת. כשהן רועדות, העתיד הכלכלי של כולנו זז קצת בכיסא. מעבר לזה, הן אלו שמחליטות איך ייראה המחר שלנו – מהטלפון שתחזיקו ועד לשאלה אם הבינה המלאכותית (AI) תכתוב לכם את המיילים במשרד.

אז מה קרה שם השבוע? הנה סיכום הדרמות.

גוגל (אלפבית): המצטיינת של הכיתה

גוגל הפציצה השבוע. אם עד עכשיו כולם פחדו שהיא נרדמה בשמירה מול ChatGPT, הדוח האחרון הוכיח שהיא לא רק ערה, היא בשיא הכושר. ההכנסות שלה משירותי הענן – המחסנים הדיגיטליים שבהם נשמר המידע של כולנו – זינקו ב-63%. גוגל היא היחידה ששולטת בכל השרשרת: היא מייצרת את השבבים בעצמה, בונה את המודלים של הבינה המלאכותית ומספקת את השירות ללקוחות. בשורה התחתונה: היא מרוויחה המון כסף, וגם החליטה לחלק קצת מהרווחים לבעלי המניות בדמות דיבידנד. ומי זה בעלי המניות? נכון, גם קרן הפנסיה שלכם.

אמזון: כבר לא רק חבילות בפתח הדלת

הסיפור של אמזון הוא מזמן לא רק שליח שמביא לכם נעליים הביתה. המנוע האמיתי שלה הוא שירותי הענן (AWS), שחזרו לצמוח בקצב הכי גבוה מזה ארבע שנים. מה שבאמת הדהים את השוק הוא שדווקא השותפה של מיקרוסופט, OpenAI, חתמה על הסכם להשתמש בשבבים של אמזון. זה כמו שחברת קוקה קולה תודה שהמתכון הסודי שלה נשמר במקרר של פפסי. הבעת אמון אדירה.

מיקרוסופט: ללמוד לבזבז בחוכמה

כולם בעולם ההייטק נמצאים כרגע בטירוף של קניות – קונים שרתים, קונים שבבים, שופכים מיליארדים על בינה מלאכותית. מיקרוסופט הצליחה להראות שהיא יודעת לעשות את זה ביעילות. היא הוציאה פחות כסף ממה שחשבו, ועדיין הצליחה לצמוח יפה. היא מוכיחה שהבינה המלאכותית היא כבר לא רק דיבורים, אלא מוצר אמיתי שאנשים משלמים עליו כסף ומתחיל להחזיר את ההשקעה.

מטא (פייסבוק/אינסטגרם): המהמרת הגדולה

מארק צוקרברג ממשיך בהימור הכפול שלו. מצד אחד, הוא ממשיך לפטר עובדים – עוד 10% הלכו הביתה השבוע – כדי להתייעל. מצד שני, הוא מתכנן לבזבז סכום דמיוני של עד 145 מיליארד דולר בשנה על תשתיות של בינה מלאכותית. הוא מנסה לבנות "מוח" משלו כדי לא להיות תלוי באף חברה אחרת. השוק קצת לחוץ מהבזבוזים האלו, אבל בינתיים הוא עוקב בדריכות.

אלו החברות שמחזיקות לכם את הפנסיה בידיים, והן כרגע עסוקות בלוודא שגם בעוד 20 שנה כולנו נמשיך להיות הלקוחות שלהן

אז מה השורה התחתונה?

הסיכום של השבוע הזה הוא פשוט: המרוץ לבינה המלאכותית עבר לשלב המעשים. החברות הללו כבר לא רק מבטיחות לנו עתיד ורוד, הן בונות אותו במיליארדי דולרים. המנצחת הגדולה של הרבעון היא גוגל, אבל המלחמה על השליטה בעתיד הדיגיטלי רק מתחממת.

אז בפעם הבאה שתשמעו על "צמיחה בענן" או "הוצאות הון אסטרונומיות", אל תפהקו. אלו החברות שמחזיקות לכם את הפנסיה בידיים, והן כרגע עסוקות בלוודא שגם בעוד 20 שנה כולנו נמשיך להיות הלקוחות שלהן.