רביב דרוקר נתפס על חם בגלל חטא גדול יותר
מי ניצלה בזכות טיסת פליי-דובאי? איזה פרק ייזכר בצמרת של "סוסים איטיים"? ולמה צריך להרחיק את שלומי אלדר מהטוויטר? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ומסביר על מה באמת כדאי לכם לדבר
-
מלחמת 12 השעות
בטלוויזיה משודרת פרסומת עם ידין גלמן, שמסביר לקהל המבוגר מה זה מיקרו-דרמה. איך לוקחים תוכן מתוסרט ומכווצים אותו לסרטונים קצרים, כדי להסתדר עם מגבלות הריכוז של עידן הגלילה. אבל גם לפני הפסקת הפרסומות, ואחריה, שודרה מיקרו-דרמה: טיסת פליי-דובאי סיפקה ב-12 שעות את כל סוגי הדרמה ששודרו בפני הישראלים במשך שלוש שנות מלחמה. הבהלה, אי-הוודאות, דיווחי השווא, האתנחתא הקומית (זו בכלל קטטה בין רוסי לאוקראיני), השרלטנות הנומרולוגית (טיסה 1073 היא בעצם 7.10.23), הגבורה האזרחית, שיבת בני הערובה, גזירת הקופון הפוליטית. ובסוף, כרגיל, האיחוד המרגש בארץ עם לירן חולצה אפורה. היה שם הכל, הכל חוץ מהרוגים. ולא היה צריך מעבר ל"כמעט" הזה בשביל שהאירוע יהיה היסטורי, מטריד ובלתי נתפס יותר מכל דבר שקרה כאן ב-36 החודשים האחרונים.
כפי שמגישי החדשות הזכירו לא פעם, מזל ותושייה היו מה שהפריד את טיסת פליי-דובאי מהפיכה לפיגוע הקטלני בתולדות ישראל, כמובן למעט 7 באוקטובר. מזל, תושייה - וההחלטה של יניב חיון להירדם בערב מול "תעופה בחקירה", תוכנית האבות הכי אבהית בתולדות האבהות. מן הידועות ש-22 עונות "האנטומיה של גריי" חוסכות לפחות חצי מלימודי הרפואה, ותמיד צץ איזה סיפור על מישהו שצפה ב"חוק וסדר" ולמד ממנה טקטיקה שהצילה את חייו. אבל עזרה ראשונה והגנה עצמית הן מיומנויות רווחות הרבה יותר מהטסת מטוס נוסעים. אלמלא טייסים חלופיים שנמצאים במקרה על הסיפון, התקווה האחרונה במצבים האלה היא ישיבה לצד ניית'ן פילדר מ"חזרה גנרלית". וכך, בזכות ההחלטה של יניב חיון לבהות מול המסך ולא לצפות בסדרות איכות, הטלוויזיה שוב הצילה חיים של ישראלים. לפני שלוש שנים היו אלה העיתונאים שהבינו מה קורה בעוטף עזה לפני כל הגורמים הרשמיים, השנה היה זה אינסטלטור שראה הגה פנוי כשלצדו עוד כמה גברים אמיצים. וגם הטלוויזיה ניצלה ביום הזה: נמנומי חול המועד נקטעו לטובת גל פתוח של דרמה אמיתית.
מה לראות?
את "קדמת עדן" (נטפליקס), כי לכו תתווכחו עם קלאסיקה. מה גם שהעיבוד החדש לרומן האפי של ג'ון סטיינבק מציג טוויסט מבני - ונשי - עם התמקדות בנקודת המבט של האנטי-גיבורה. שבעה פרקים, שבע שעות, ואין שם דקה מיותרת אחת. לביקורת המלאה.
-
דרקון אחד נכנס לבר
ככל שהטלוויזיה ממשיכה להשקיע משאבים ביורשות פוטנציאליות ל"חברים", "משחקי הכס" או "בנות", כך נעשה ברור שיורשות אמיתיות להצלחות האלה לעולם לא יראו אור יום. אבל סדרת מופת אחרת, "יורשים", דווקא כן הצמיחה כאן יורשת ראויה - לפחות במדד קריטי אחד. בלי מיליארדרים, בלי יריבויות משפחתיות, "סוסים איטיים" (אפל TV) היא הדרמה הראשונה מאז ימי לוגאן רוי עם כזו כמות של "פאק אוף" בתסריט שלה. מותחן הריגול הבריטי עם התפוקה הכי מרשימה במערב עלה בשנת 2022 וכבר נמצא בעונתו השישית, כשגם השביעית תכף מוכנה והשמינית נמצאת בתנור. ובעוד שתמיד קשה להכריע איזו עונה היא הטובה ביותר של "סוסים איטיים", הפרק החדש בוודאות ייזכר בצמרת שלה.
מעמדה של "סוסים איטיים" מתבטא היטב דרך אוליביה קוק, אחת משחקניות המשנה בה. אחרי תפקיד בולט בעונת הבכורה היא חתכה מהסוסים לדרקונים של "בית הדרקון", אבל עכשיו - כשסדרת ההמשך של "משחקי הכס" עדיין מדשדשת, אפרופו חיפושי היורשות - היא לא הייתה יכולה לוותר על קאמבק אליה. וסיד, הסוכנת ה"מתה" והסוציופתית שמגלמת קוק, היא רק אחת מבוגרי "סוסים איטיים" שמתקמבקים בפרק החדש לחבורת גארי אולדמן: המרדף המסתורי אחר סוכני ה-MI5 שולח אותם לדירת מסתור, ולמסע גיוסים ברוח "הקוסם מארץ עוץ". דמויות שהתגעגעתם אליהן, דמויות ששכחתם מהן, דמויות שמחמשות את ארטילריית ההומור של הסדרה, וגם נער נמוך קומה וממזרי בגילומו של לני ראש. הקצב המסחרר של "סוסים איטיים" אפשר לה להחזיר ולהציג את כל אלה בתוך פחות משעה, להגביה את רף המתח ולטפח את עלילות המשנה הרבות שלה. סדרת המופת אפילו מצאה זמן לתחרות פלוצים אחת, כי ככה זה בקרקס הנודד של ג'קסון לאמב.
פריים אחד למזכרת
זו תקופה עצומה עבור שחקני "הילדים מגבעת נפוליאון". אחת רצה לכנסת, אחר מפופרץ ברכבת ולימור פראג מעבירה טיפול NLP ב"חיים של קוקו" (יס).
-
רעש וצלצולים
אזהרה: תכף יגיע "אבל". לפני כן, המובן מאליו: ההחלטה לחקור במשטרה את רביב דרוקר בעקבות שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה בפרק של "המקור" (רשת 13) - ולא, נניח, להסתפק בדוח - מסריחה משיקולים פוליטיים, חוסר עניין של הרשויות בתוכן התחקירים שלו, וצביעות בהתחשב בכל שרי הממשלה שמתעדים את עצמם בלי חגורה. מובנת מאליו לא פחות היא העובדה שדרוקר פשוט לא אמור לנהוג ככה, תרתי משמע. והנה ה"אבל". נדרשת כמות לא מבוטלת של יוהרה בשביל להיתפס על חם בעת ביצוע עבירה, שטותית ככל שתהיה, ואז לפרסם בצאתך מחקירה תגובה כמו זו שדרוקר בחר בה. במקום להודות בטעות בטרם ימשיך לטענות על פוליטיזציה של המשטרה, דרוקר דילג על התחנה הראשונה. הוא ישר הדף, הזכיר את הסירחון המובן מאליו, אפילו התלונן על כך שהידיעה בערוץ 14 לא הזכירה את התחקיר בנוגע לשר עמיחי אליהו. למחרת נשא מונולוג דומה, וגם ממנו נעדרה הכרה באחריות של המגדלור על מעשיו.
אבל הדרך הכי יעילה להימנע מרדיפה תמיד הייתה, ותמיד תהיה, הימנעות מעבירות שיאפשרו אותה. יותר מזה: חטא אחד של דרוקר יכול היה להימנע אלמלא שיתף פעולה עם חטא גדול ממנו - הצבתם הכרונית של עיתונאים חוקרים מול המצלמה. הרי "המקור" ודומותיה לא צריכות לדבר בשפת השואו, הבידור והטאלנטים שכל המהדורות המרכזיות סיגלו לעצמן. הן אמורות להתמקד במידע יבש, כזה שנמסר נניח בשיחת טלפון, ולא בשיחת הטלפון עצמה. אין שום טעם להראות לצופים את העיתונאי במהלך קיום שיחה שכזו, יהא זה בזמן נהיגה, בעמידה ברמזור או בישיבה במשרד. כשרביב דרוקר מתלונן שערוץ 14 התמקד בחקירה שעבר ולא בתחקיר שביצע, הוא למעשה מלין בצדק על הפניית הזרקור אל עבר העיתונאי המסקר במקום אל הנושא המסוקר. רק שדרוקר הוא זה ששם את עצמו במרכז, ממש לא בפעם הראשונה, כחלק מתופעה אבסורדית שהוא פשוט הדוגמה הכי אקטואלית שלה.
דוגמה נוספת? שלומי אלדר. שלושה שבועות חלפו מאז חשיפתם המהדהדת של אלדר ורות יובל על ההתרעה לנתניהו טרום 7 באוקטובר, וכבר מהרגע הראשון הפרסום העיתונאי הזה הריח מוזר: לא רק מבחינת ההסתמכות על מקורות ללא הצגת תימוכין אובייקטיביים כלשהם (קוראים לזה "לעשות את ה'נז"א'"), אלא מבחינת כריכתו בקידום מסחרי של ספר חדש. חלטורה בעלת עניין ציבורי היא עדיין חלטורה. וכשמספר עיתונאים החלו לשאול שאלות ראויות על התחקיר של אלדר, גם הוא נקט בדרוקריזם והתחמק ממהות העניין. את עמית סגל הוא פינק עם ה"בן של מחבל" הקלאסי, את אבישי גרינצייג הוא תקף על מחיקת ציוץ שבו כינה את פרסומו "ברווז עיתונאי", אף שהציוץ הזה מעולם לא נמחק. מה שכן נמחק הוא ציוץ של אלדר עצמו, שנפל במלכודת AI די שקופה. לא יזיק אם גורמים בסביבתו ירחיקו אותו מהטוויטר, לא יזיק אם גורמים בסביבתו של דרוקר ירחיקו אותו מכל מצלמות הרכב. אולי ככה הם, ועוד רבים אחרים, ייזכרו בתפקיד המקורי שלהם.
בשבוע הבא
יום השנה השלישי ל-7 באוקטובר ישתלט על מרבית לוח השידורים עם סרטים, תוכניות וטקסי זיכרון, אבל בין לבין יהיו גם לא מעט ענייני חול: דומיניק ווסט וסיינה מילר מתגרשים בדרמה המשפטית "דו קרב" מבית HBO (הוט וסלקום, 4.10); פרק סיום העונה של "לנטרנים" (HBO מקס, 5.10); ג'ודי ניר מוזס, אברי גלעד, איתי תורג'מן ואחרים נפגשים בעונה חדשה של "המטבח המנצח VIP" (קשת 12, 6.10); "קארי" של סטיבן קינג קמה לתחייה בעיבוד טלוויזיוני ראשון (אמזון פריים, 7.10); אסי עזר מראיין סלבס עם מכנה משותף בפורמט "מי רוצה להתחיל?" (קשת 12, 9.10); ויהודה לוי יוצא למשימת חילוץ מכת קולומביאנית בדרמת האקשן "הבריחה" (קשת 12, 10.10).
צילום יניב חיון ובנימין נתניהו: לע"מ / צילום אוליביה קוק: מתוך "סוסים איטיים", אפל TV / צילום לימור פראג: מתוך "חיים של קוקו", יס
מצאתם טעות לשון?