אין דקה מיותרת אחת בשבע השעות של "קדמת עדן"
במקום לשחזר את הסרט הקלאסי שביים סבא שלה, זואי קאזאן מעניקה טוויסט נשי ל"קדמת עדן" בנטפליקס - ועכשיו כבר אי אפשר לדמיין את האפוס התקופתי שלא כיצירת טלוויזיה. ולעומת ספרייה עמוסת סדרות חד-פעמיות במובן הממוחזר והנשכח, הסדרה שלה חד-פעמית באיכויות שלה

בדיונים הבלתי נגמרים על נפוטיזם הוליוודי, זואי קאזאן היא מקרה קיצון: לא רק בת-של אלא גם נכדה-של - ולא של סתם סבא, אלא של איליה קאזאן, במאי קלאסיקות שתעשיית הקולנוע לא הייתה נראית אותו הדבר בלעדיו. נכדתו, לעומת זאת, התמקדה עד היום במשחק בדרמות רומנטיות וכמה תפקידי טלוויזיה. אבל קאזאן, שלשורת ייחוסיה המשפחתיים אפשר לצרף את הזוגיות עם פול דנו, ניצבת הפעם מאחורי המצלמה. ולא בסתם הפקה, אלא בעיבוד חדש, מקורי וכל כך מוצלח לאחד הסרטים הכי גדולים של סבא.
לפני שבעה עשורים ביים קאזאן הסב את "קדמת עדן", גרסה קולנועית לרומן האפי של ג'ון סטיינבק - שהיה גם חבר קרוב שלו, אפרופו ייחוסים - וזו הפכה בדיעבד לאחד מתפקידיו היחידים של ג'יימס דין. קאזאן הנכדה לקחה את חומר המקור דווקא לטלוויזיה, ספציפית לנטפליקס, אבל "קדמת עדן" (East of Eden) שלה היא כמעט אנטיתזה לרוב מה שמשודר בענקית הסטרימינג: חד-פעמית באיכויות שלה, לעומת ספרייה עמוסת סדרות חד-פעמיות במובן הממוחזר והנשכח. עלילה משפחתית, חברתית והיסטורית מלאת תפניות וספוילרים. שבעה פרקים, שבע שעות, ואין בה דקה מיותרת אחת.
מלבד המשאבים העכשוויים ורוחב היריעה, הייחוד של "קדמת עדן" החדשה בא לידי ביטוי בסיפור שהיא מספרת - לא מדובר בשחזור של הסרט מהפיפטיז, שהיה יחסית צנוע בהיקפו, ולמעשה גם לא של הרומן מאת סטיינבק, שאף החדיר לספרו משפחה בהשראת משפחתו שלו. כל מה שמופיע על המסך אכן מעוגן בכתובים, אבל קאזאן בחרה להחליף את נקודת המבט המרכזית של היצירה: במקום דרמה תקופתית על שני דורות ושני זוגות אחים, סיפור על האישה שטלטלה את עולמם. קוראים לה קתי איימס (פלורנס פיו, בתפקיד שגולם בגרסה הקולנועית על ידי ג'ו ואן פליט), וכשהיא מופיעה לראשונה על המסך הפרצוף שלה מלא דם. אף אחד לא יודע מי זאת, מה קרה לה ולמה היא לא מגלה את התשובות לשאלות האלה בעצמה. בהמשך יתברר שהיא יודעת את התשובות ומסתירה אותן, כחלק מהיותה גיבורה ערמומית וחדה. רק באמצע הפרק השני ייחשף שקתי היא בכלל אנטי-גיבורה, ועד כמה התואר הזה הוא אנדרסטייטמנט מבחינתה.
אותם רגעים מדממים הם כרטיס הכניסה של קתי לחייה של משפחת טראסק - נקודת המבט המקורית של "קדמת עדן", שתולדותיה באדמות החקלאיות של עמק סלינאס שבקליפורניה הן הבסיס לאפוס, המשתרע בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 בין מלחמת האזרחים האמריקאית למלחמת העולם הראשונה. למרות המאמץ של קאזאן להעניק לסדרה טוויסט נשי, "קדמת עדן" עדיין נפתחת דרך קורותיו של זוג האחים מהדור הבוגר, אדם (כריסטופר אבוט מ"בנות") וצ'ארלס (מייק פייסט מ"מתחרים", שוב במשולש רומנטי). אביהם סיירוס (טרייסי לטס) גידל אותם ביד קשה, ובשום שלב לא היסס להגיד מי הבן המועדף עליו. מספיק לדעת את הפרט הזה בשביל להבין למה "קדמת עדן" מתואר כאלגוריה לסיפור קין והבל, ולמה העיבוד הנוכחי של הספר חוזר שוב ושוב לפריזמה המקורית והגברית שלו, בניגוד להצהרת הכוונות של קאזאן.
אבל בכל הזדמנות שיש ל"קדמת עדן" לשמור על ההבטחה הנשית שלה, פיו שולטת במסך ביד רמה. בכלל, כל השחקנים מצטיינים - בקאסט שכולל גם את ג'וזף זאדה ("משחקי הרעב: זריחה על האסיף"), ג'ו אנדרס ("פסגת הפחד" החדשה ובנם של קייט ווינסלט וסם מנדס), מרתה פלימפטון, קירן היינדס והון לי, כשהאחרון מציג הופעת משחק ראויה לשבחים ופרסים בעודו משלב בסדרה את קשריה התנ"כיים והעבריים. אלה הופכים את "קדמת עדן" לסדרה אינטלקטואלית שמצליחה ללכוד בתוכה את אמריקה של אותם שנים, על כל מעמדותיה, הישגיה ושגיאותיה. ופתאום, אחרי שצופים בגרסה של קאזאן הנכדה, מבינים שלא קיימת אופציה אחרת עבור ספרו של סטיינבק. עכשיו כבר אי אפשר לדמיין את "קדמת עדן" שלא כסדרה בת שבע שעות, או כסיפור שלא מסופר מנקודת המבט של הדמות הספציפית הזאת. לא פלא שנטפליקס בחרה בה לסדרת הדגל של עונת הסתיו.
