ברור למה "הבוזגלוס" יורדת. ובגלל מי מהאחים
איך זה שהעניין הכי גדול סביב "האח הגדול" הגיע מהתוכנית המלווה? מי סיכם היטב את הבושות של טקס המשואות? ולמה יעקב וחני בוזגלו מדגישים שהם לא ברחו? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ומסביר על מה באמת כדאי לכם לדבר
-
מכללת רובין
הטלוויזיה מתמלאת בימים אלה בריבוטים, סדרות שכבר מתו ואז מנסות לקום לתחייה. "סקראבס", "מלקולם באמצע", תכף "בית קטן בערבה" - ולמעשה גם העונה הזאת של "האח הגדול" (רשת 13), שחודש וחצי לאחר תחילתה נאלצת לבצע החלפת דם. עוד ועוד צופים הצביעו ברגליים ובמקלדות עם תקווה שבהדחה הבאה כל הקאסט המשעמם ילך הביתה בבת אחת, ובהפקה שמעו את זה ואמרו "אין בעיה": מדי ערב שידור השבוע התקיימה הדחה, לקראת כניסת הדיירים השנייה שבאופן חסר תקדים תמנה עשרה בני אדם. עכברי טלוויזיה קטנוניים זוכרים איך בימי "עופרת יצוקה" ריאליטי הריקודים "מלחמת העולמות" נאלץ להחליף את שמו ל"לא נפסיק לרקוד", ואז שבר את חוקי המשחק עם פרומו שמבשר על הדחה של עשרה מתמודדים בבת אחת. זה בדיוק אותו מקרה, רק הפוך. ומאחר ש"האח הגדול" הוכיחה את עצמה בעבר כחסינה בפני מלחמות, טרנספר הריאליטי המפלצתי הזה הוא בגדר הודאה בתבוסה.
גיוס המילואים הנרחב של "האח הגדול" - רק שבמקום מילואים מדובר כנראה בריג'קטים של סבב הליהוקים הקודם, פלוס כל מיני נעמה מריומה, אז בהצלחה עם זה - הוא מפלט לא מפתיע במיוחד: כפי שמלהקי "הישרדות" ו"2025" גילו בשעתם, גל רובין והודיה כהן הן לא דמויות ריאליטי שמסוגלות לסחוב על עצמן עונות שלמות, ולכן היו זקוקות בסיבובי הבכורה שלהן לשמות נוספים שיחלקו איתן את נטל העלילה. הפעם, כשהסיכונים הרבה יותר גבוהים, הן מוקפות בכמה צלליות ובשיבוטים של אותו גבר מקועקע. לכן אין מה להתפלא מכך שהטלוויזיה הכי עסיסית שסופקה השבוע ממחוזות "האח" הייתה בכלל התוכנית המלווה "אח לילה" (רשת 13) כשמאי ערב (דיירת מעונה קודמת) רבה לעיני המצלמות עם מעיין אשכנזי (דיירת מזכיינית קודמת), בשידור חי קצר שריכז את כל קשת הפאסיב-אגרסיב לספה מפוזרת אחת. לאותה אשכנזי יש אקס, גם הוא צפוי להיכלל בקרב דיירי הכניסה השנייה. בזמן שהן רבות על מי יוצאת עם שאריות של מי, הצופים מקבלים שאריות של עניין.
מה לראות?
את "מרגו צריכה כסף" (אפל), שאולי לא מממשת את כל הפוטנציאל שלה - אבל אם צריך לבחור סדרת אונליפאנס אחת, לגמרי עדיף אותה על פני העונה החדשה של "אופוריה". אחלה פתיח, אחלה אל פנינג, אחלה מישל פייפר ולמרבה ההפתעה גם אחלה ניקול קידמן. לביקורת המלאה.
-
דת הקהל
כאילו לא היו מספיק בושות לפניו, אחריו ומצדדיו, טקס הדלקת המשואות שבר השנה שיאי "אנחנו גמורים" גם בכל הנוגע למה שקורה מולו - בקהל. הרמטכ"ל וראש המוסד נשלחו לשבת הרחק מסגל א', לצד מנהיג בדרגת תומר "משקף לבן"; תומכים ידועים של ראש הממשלה דווקא מוקמו במרכז, ובטבעת הכי אינטימית סביבו; גם השר בן גביר ניסה להיות שם, אבל חתך מהטקס אחרי שהמקום הצמוד לנתניהו נתפס; והשמועה אומרת שאיפשהו בטריבונות ישב יצחק עמית, אז כנראה שזה רק מקרי שהמצלמות לא חתכו אליו בשום שלב. בכל זאת, מדובר בנשיא העליון, לא במתחזה לרב הראשי או באחת מהספיריות של "המירוץ למיליון". רק שכל עוד לא הלכו מכות בקהל, כשבמקרים מסוימים זה באמת בגדר נס, מי זקוק לכל כך הרבה זמן מסך של הצופים בטקס במקום של הטקס עצמו? מי בעצם נחגג כאן, המשיאים או המוזמנים? אם ההפקה כזו מרשימה, למה במאי השידור יוצאים מגדרם כדי לדלג ממנה על בסיס שנייתי, ובהוראת מי?
כי כשהן לא היו עסוקות בבריאת דגלנית-משפיענית או בפאנג'ויה של נשיא ארגנטינה, המצלמות של טקס המשואות כן חתכו כמה וכמה וכמה ו-כ-מ-ה פעמים לשלישייה שתמיד חותכים אליה: ראש הממשלה, רעייתו שמתעקשת לגנוב למיכל הרצוג את תואר הגברת הראשונה, והשרה הממונה על משיכה בצמות של השמאלנים בכל טקס מחדש. אין צורך להזכיר שהאירוע המסורתי הזה שייך בכלל לכנסת. גם אין צורך להתפלא מהניצול שלו לתעמולת בחירות, ואף חמור מכך, לתעמולת גוף הקלישאות של נועם חורב. אפשר, נניח, להגיד ש"פעם הטקס היה בלי ראש הממשלה ולדעתי ככה הוא צריך להיות, אבל נתניהו לא מקשיב לי, הוא ממשיך להגיע, עם הסרטון, עם שרה, עם הכניסה, לא צריך לעשות אצבע בעין". תודה לינון מגל(!) על המילים החכמות האלה.
פריים אחד למזכרת
מאירועי השבוע ב"נסרין" (הוט): תיעוד מקרוב - קרוב מדי - של ניתוח להחלפת צבע עיניים.
-
הילד חנק
אין מה לומר, "לא לפחד כלל" של נינט הוא שיר יפה. אבל אפילו הוא, יפה ככל שיהיה, לא אמור להופיע באותו שבוע גם ברגע השיא של "עובדה" וגם ברגע השיא של "הבוזגלוס" (יס). אז מי צריך לזכות במשפט שלמה המוזיקלי הזה? תחליטו אתם: בפינה אחת תושבי כפר עזה, בתיעודים אבודים מ-7 באוקטובר; בפינה השנייה יעקב וחני בוזגלו, רוצים לעזוב את פורטוגל כי הסיגריות שם יקרות. למרות שלזכות "הבוזגלוס" צריך לומר, הירידה מהארץ של הורי המשפחה באמת מטופלת בדוקו-ריאליטי שלהם כאילו מתו ולא ישובו עוד.
ויודעים מה, במובנים מסוימים הם באמת לא ישובו לעולם: העונה העשירית של "הבוזגלוס" היא עונת הסיום שלהם, שעלתה בבת אחת על כל ששת פרקיה. ויעקב וחני - הם באמת לא עושים קולות של מי שמתכננים לבקר כאן. בפרקים בהשתתפותם הם מנמקים את ההחלטה לעזוב את ישראל בקושי מול החטופים (כולם חזרו מאז), בראיונות איתם הם מדגישים שוב ושוב ש"לא ברחנו", אבל מסרבים להגיע לארץ שזה הרי לא מחשיד בכלל. את בכורת הסרט הכושל, השקת העונה הנוכחית או גיוס הנכדה הם חווים רק דרך חומת הפייסטיים. המזל של "הבוזגלוס" הוא שמערכת היחסים ביניהם מרתקת גם בשעון אירופה, כיאה לגרסה המזרחית של כוכבי "מייקל" דובי ורבקה.
מה גם שמלבד עלילות עזיבת יעקב וחני את ישראל, סיבוב הפרידה של "הבוזגלוס" לא נותן דבר. מאור קונה (אין מצב שאימץ) סוסת פוני בשם זואי שמתה מאז הצילומים, הכלה עדי מחשבת כמה קלוריות יש בכוס קפה, אלמוג מצליח לפעמים להזכיר שיש אותו - ואוהד? פה "הבוזגלוס" לא רק שלא נותנת, אלא ממש לוקחת. כי עם כל הכבוד להתחפפות של אבא ואמא, ברור למה המפעל המשפחתי יורד ובגלל מי: בשלב זה אין עוד קשר בין האיש למציאות, תנאי די בסיסי לקיומו של דוקו-ריאליטי. האח שהחליט שהוא גלגול של משה רבנו מחפש משמעות במספרים, והמקסימום הזדהות שהוא מוכן להביע זה "אני מבין שהצד השני לא יכול להכיל את כל האור הזה". כן, חוסר יכולת להכיל את האור היא הסיבה שבני המשפחה שלך כבר ממש מודאגים. האבדון הזה מעניק ל"הבוזגלוס" סיום חפוז ועקום, עם פינאלה שמלבד קליפ לא מציע שום סגירת מעגל אמיתית. רק סמליות. הסיכוי שישובו למסך ביום מן הימים תלוי במגורים של ההורים ובחיבור לקרקע של בכורם, ונכון לבינתיים הוא מתעקש להמשיך לנתק מגע. אבל הוא עזב את המציאות, כן? לא ברח.
בשבוע הבא
לירז חממי חוצה יבשות בדרמת המתח "הבת", שמושקת בישראל רגע לפני שאר העולם (קשת 12, 27.4); מת'יו ריס מוביל את "מפרץ האלמן", קומדיית אימה שמעט מאוד ידוע עליה (אפל, 29.4); ומיליארדרים, טכנולוגיות וסקנדלים נפגשים - שוב - בסדרת עמק הסיליקון "החוצפה" (יס, הוט וסלקום, 30.4).
צילום מאי ערב, תום חיימוב ומעיין אשכנזי: מתוך "אח לילה", רשת 13 / צילום אייל ציונוב: מתוך טקס הדלקת המשואות / צילום נסרין קדרי: מתוך "נסרין", הוט
מצאתם טעות לשון?