הטוויסט בפרשת הצעירות והקוקאין הוא יצירת אומנות
מה מוכיח השעשועון היומי של שלמור שטרוזמן? מי מנצח את "פאוור קאפל", חוץ מרון שחר? ולמה ארבל מזרחי לא שונה מטיירה בנקס? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ומסביר על מה באמת כדאי לכם לדבר
-
לפנות ערב טוב
עתידות: אחרי הבחירות, וכפוף למלחמת אזרחים או סתם מלחמה גנרית, לוחות השידורים של הערוצים המרכזיים יתחילו להיראות אחרת לגמרי. האמיצים מכולם יהיו מי שישכילו להמר על החזרת הפריים טיים לסביבות 20:45 - המהלך שובר השוויון האחרון שטרם נוסה, כזה שיגרום למתחרים להזיע ואולי גם להתיישר בהתאם. ועד שזה יקרה, אפשר לפחות לברך על החלטת התאגיד לשדר החל מהשבוע את "הכוורת" (כאן 11). שעשועון יומי דל תקציב ודל פרסים, שברוב ימי החול מגוון את המשבצת שלפני המהדורה המרכזית (מבורך) ועושה זאת על חשבון חלק מהנתח של אילה חסון (תמוה, בכל זאת תקופת בחירות).
לאורך ימי המונדיאל שולבו בשידורי התאגיד כמה שמות שלא היה ברור איך הגיעו לשם - ואחרי שהתגלה שמבזקי הבוקר של דניאל גד נועדו לקדם דוקו שיצר, כעת גם שלמור שטרוזמן נחשפת כמגישת שעשועון הבית החדש. אות הפתיחה של "הכוורת" מהדהד את זה של "ערב טוב עם גיא פינס", הטסטות מצולמות כמו ב"החוליה החלשה", וחוסר העניין של שטרוזמן במתמודדים מזכיר נשכחות מהחיקוי האלמותי של קרין מגריזו ב"ארץ נהדרת" מהעשור שעבר. בכלל, לא ברור למה שטרוזמן מתבקשת להתייחס לכוורת שבלב המשחק כאל ישות עצמאית, ובמקום שהפורמט יהיה דינמי כל פרק מרגיש כמו משדר רגיל שהורץ במהירות 1.5. אין ב"הכוורת" מרכיב אחד שמעלה אותה מעל לדרגת שומר המסך, אבל זה כל מה שצריך ממנה: להוכיח לכולם, הן מול המסך והן מאחוריו, שעדיין אפשר להעביר את 19:00 בלי שום אלוף במיל' בשום אולפן.
מה לראות?
את "זהב שחור: סיפורו של ההיפ הופ הישראלי" (כאן 11), הסדרה שהיא לא פחות מאודיסאה עבור העיניים והאוזניים - אבל כזו שלא מתייחסת לז'אנר הדוקומנטרי באותה חרדת קודש שבה היא מתייחסת לז'אנר המוזיקלי. בקיצור: צדק ליואב קוטנר. לביקורת המלאה.
-
עלות השחר
עד כמה "פאוור קאפל" (רשת 13) שכונה? באחד מפרקי השבוע של ריאליטי הזוגות הייתה גם טסטה שכבר הופיעה בפרק הבכורה - וגם טיילת בלתי נגמרת של מתמודדים שסיימו את המשימה, ועברו באמצע הפריים של אלה שעוד ביצעו אותה. ועד כמה היעדר ההשקעה הזה משפיע? הוא לא, ולא השפיע מעולם. העונה הזאת של "פאוור קאפל" היא טראש טהור, מוחלט, עם הכי מעט יומרות מכל תוכניות הריאליטי האחרות שמשודרות כרגע. מזג האוויר הבלתי נסבל בחוץ הפך אותה לאוורור הקל מכולם, והליהוק המגוון משקף נאמנה את ההתפרקות הישראלית תוך שהוא מפרנס מספיק אינטריגות בין הזוגות עצמם.
בפורמטים כאלה לאף אחד לא אכפת מי יזכה בסוף, מה גם שבגלגוליה הקודמים "פאוור קאפל" הייתה נשיקת מוות ליחסים של זוגות רבים שהשתתפו בה. לכן כמו בכל ריאליטי סלבס, לא צריך לחכות לגמר בשביל לגלות מי ניצח ומי הפסיד בה: אודיה פינטו ואורי בנאי הפסידו, למשל - הראשונה בגלל פרשת רבין שתלווה אותה לנצח והשני בגלל התגובה המוגזמת שלו לאירוע, שהוכיחה שעל כל אודיה פינטו לא מספיק מלומדת תמיד יהיה אורי בנאי מתנשא שרק יעצים את הפער. כוכבי הרשת הצעירים האחרים, שיר טרן ואלעד תורג'מן, דווקא די התחבבו על הקהל המבוגר שלא הכיר אותם, ואסי ועדי בוזגלו יצאו רגישים, נבונים ומעוררי הזדהות יותר מבכל תוכנית שהשתתפו בה עד עכשיו. אבל המנצח הכי גדול? רון שחר. המנחה החדש של "פאוור קאפל" נאלץ להתפשר עליה אחרי החלפתו ביהודה לוי, וההחלטה שלו להישאר על הגלגל בכל מחיר הוכיחה את עצמה. אין הרבה מנחי ריאליטי כל כך טבעיים בטלוויזיה הישראלית, ובערוץ הנוכחי שלו בפרט.
פריים אחד למזכרת
תאונת טרקטורונים בצילומי "מחוברים" (הוט) לא פגעה לעינב בובליל בסדר העדיפויות: "אתה מוריד לי את האיפור, לא אכפת לי להיות עם דם, לא אכפת לי, העיקר לא האיפור".
-
קוק אנד רול
אין גילטי פלז'ר מהנה יותר מפשיעה נשית. הציבור הישראלי כבר לא יזכה לקבל דוקו על ימי השיא בנווה תרצה - התקופה שבה שהו שם במקביל מארי פיזם, ציפי רפאלי, סיגלית חיימוביץ' ופריסיליה קשתי - אבל לפחות אפשר להתנחם בדיווח הטרי על כך שענבל אור וכרמל מעודה חולקות תא. אופציה נוספת לחובבי הז'אנר: "מזוודות ורודות" (יס), סדרת הדוקו החדשה והמצוינת על בלדריות הקוקאין הצעירות שהטריפו את המדינה. שתיים מתוכן, ארבל מזרחי שהייתה "המוח" ואוראל בן-חיים שנידונה לעונש הכבד ביותר, אפילו מתראיינות בה לראשונה. שתי המעורבות האחרות אינן, ולמרות שכולם זוכרים איך הן נראות, התמונות שלהן מטושטשות כאילו הן מינימום טרישה פייטס.
בזכות מור לושי ודניאל סיון, יוצרים עם רזומה מעורר קנאה בארץ (פצצת הברידג' "קלף מלוכלך") ובעולם (הדוקו של נטפליקס על "הטופ מודל הבאה"), "מזוודות ורודות" מורכבת משלושה פרקים שאי אפשר לעצור באמצע. פרק הפתיחה מבסס גרסה אמינה-באמת של "אופוריה" בעזרת פסקול תואם; הפרק השני משחזר את רגעי המעצר בנתב"ג בעזרת צילומי אבטחה שומטי לסתות, המהווים פיצוי הולם על השימוש התכוף של הסדרה ב"שחזורים קולנועיים ודיגיטליים" (ניסוח מכובס ל-AI); והפרק האחרון - הוא כבר מביא טוויסט, קטן אומנם, שהוא לא פחות מיצירת אומנות. בדיוק כשהצופים חושבים שראו הכל, בדיוק כשנדמה ש"מזוודות ורודות" הוא עוד דוקו שפועל לפי המבנה המסורתי, בדיוק כשמתחשק לרחם על הצעירות שהסתבכו עד מעל הראש, מגיע גילוי שהוא מופת של בניית סיפור. לפעמים "אין תגובה" חמקמק של אחת המרואיינות מעיד יותר מכל עדות.
ובהיבט הזה, אי אפשר שלא לחבר בין "מזוודות ורודות" לסדרה הקודמת של לושי וסיון. הבלדריות הצעירות, בייחוד ארבל מזרחי, לא באמת שונות מטיירה בנקס. לא רק מבחינת האווירה הקאמפית, יכולת הביטוי המרשימה והתחושה שעכשיו הן סוף סוף מפצות על שנים של שתיקה - בזכות המידע שנשאר מחוץ להסדרי הטיעון מבינים שגם הן לא תמימות במיוחד. העובדה שרק שתיים מתוך ארבע בנות החבורה משתפות פעולה עם הדוקו מאפשרת ליוצרים להתעמק יותר בכל אחת מהן, ואילו הן בתמורה מנצלות את זמן המסך העודף כדי לפתוח הכל מול המצלמות. אם לא סדרה על נווה תרצה, לפחות שחובבי השערוריות ירוויחו בהמשך את אחת מהן בריאליטי. אין ספק שהן מעוניינות.
בשבוע הבא
האם עינב בובליל תחזור בתשובה? האם דניאל עמית תצא מהפריים של אמילי דמארי? האם בן אל תבורי ילבש חולצה? כל התשובות בפרק הסיום של "מחוברים" (הוט, 4.8); "טד לאסו" קמה לתחייה עם עונה ראשונה אחרי שלוש שנים (אפל, 5.8); ראיין מרפי חוזר לבית הספר התיכון במותחן הנעורים "הרסיסים" (דיסני+, 6.8); וקומיקאי פרובוקטיבי פוגש חיות פרובוקטיביות בקומדיה המצוירת "ריקי ג'רווייס: חתולי רחוב" (נטפליקס, 7.8).
צילום שלמור שטרוזמן: מתוך "הכוורת", כאן 11 / צילום רון שחר: מתוך "פאוור קאפל", רשת 13 / צילום עינב בובליל: מתוך "מחוברים", הוט
מצאתם טעות לשון?