"אכפת לו יותר מישראל": שוטרים לומדים עברית בארגנטינה – תיאוריות אנטישמיות ואנטי-ישראליות מתפשטות

במציאות הפוליטית והכלכלית המורכבת של ארגנטינה כיום, שבה כל סעיף תקציבי נבחן בזכוכית מגדלת והקיטוב האידאולוגי משתולל ברחובות ובאינטרנט, אפילו יוזמה מנהלית שגרתית לחלוטין יכולה להפוך לסערה תקשורתית ענקית. זה בדיוק מה שקרה למשטרת הביטחון התעופתי של ארגנטינה (PSA), שהודיעה לאחרונה על פתיחת קורס עברית בסיסי עבור שוטריה בנמל התעופה הבין-לאומי אסייסה שבבואנוס איירס.

המהלך נולד לקראת אירוע היסטורי בתחום התעופה: השקת קו הטיסות הישיר והסדיר בין ארגנטינה לישראל, שימומש על ידי אל על החל מ-29 בנובמבר 2026. הקו, שנחתם ונמצא במעקב צמוד של ממשל הנשיא חאבייר מיליי, יפעל בתדירות של שתי טיסות שבועיות במטוסי בואינג 787-9 דרימליינר, ויחבר בין בואנוס איירס לתל אביב בטיסה ישירה של כ-16 שעות ללא חניות ביניים, הגשר האווירי הארוך ביותר בתולדות התעופה הישראלית.

>> צבעונית, שמחה ומלאת תשוקה: הישראלים בדרך לכבוש את בואנוס איירס

>> "אף אחד לא אוהב אותם": אשפה, מסיבות ודירות הרוסות – הישראלים בארגנטינה על המוקד

>> קפאה בזמן: עיירת הנופש ששקעה לפני עשורים צצה עכשיו מחדש

כחלק מההיערכות לקבלת אלפי הנוסעים, הציע כוח השיטור סדנה פנים-אל-פנים בהיקף של 60 שעות לימוד. הקורס נערך בהדרכת הארגון הציוני של ארגנטינה (OSA) ובשיתוף ארגון הגג של הקהילה היהודית (DAIA), והשתתפו בהשקתו בכירים כמו קרלוס טונלי בנפי, המנהל הלאומי של ה-PSA, ואלחנדרו רודריגז דיאז, מזכיר ההכשרות המשטרתיות.

הקורס הוצע בהתנדבות מלאה ללא עלות לשוטרים, וכ-50 סוכנים כבר נרשמו למחזור הראשון כדי לרכוש אוצר מילים בסיסי לברכות, הכוונה, בדיקת מסמכים ומתן מענה במצבי חירום. מבחינת שלטונות התעופה, מדובר בהמשך ישיר לנהלים הקיימים בבית הספר לקצינים, שם השוטרים מחויבים בלימודי אנגלית ופורטוגזית, בהיותם השער והמפגש הרשמי הראשון של אזרחים זרים שנכנסים למדינה. אלא שחלק גדול מהציבור בארגנטינה, שמתמודד עם מדיניות צנע קשוחה וקיצוצים נרחבים שהוביל הנשיא חאבייר מיליי, רואה את הדברים באור שונה לגמרי.

"חדירה תרבותית שקטה"

בשוק העבודה והחינוך בארגנטינה, שבו המוסדות האקדמיים וקהילת המחקר נאבקים בהקפאות תקציב קשות, מהלכים ממשלתיים נבחנים בזכוכית מגדלת. לכאורה, הוויכוח על הקצאת משאבים ציבוריים ללימוד שפה שמדוברת על ידי חלק מזערי מנוסעי העולם נסב על שאלות של מנהל תקין וסדרי עדיפויות. אלא שמבט מעמיק יותר על הטיעונים והזירה שבה הם נשמעים מלמד כי הטיעון הכלכלי-תקציבי משמש לעתים מזומנות ככסות בלבד. מתחת לצידוקים הכלכליים, פועלים מנגנונים של נרטיבים אנטי-ישראליים מובהקים, המוזנים על ידי גורמים בעלי סדר יום פוליטי מוגדר ברשתות החברתיות.

הביקורת הכלכלית תורגמה במהירות לדיונים באמצעי התקשורת, אך בחסות הדיון על תיירות ותקציבים צפו תפיסות אידיאולוגיות עמוקות יותר. דוגמה לכך עלתה בדבריו של האנליסט הפוליטי אנדרס ברקום, שהופיע בפלטפורמה הדיגיטלית elfrasco_tv@, ערוץ המדהד תכנים המזוהים עם רשת HispanTV האיראנית. ברקום אומנם פתח בהטלת ספק על יעילות ונחיצות הפרויקט והציב אותו מול ייבוש המערכות הציבוריות, אך מהר מאוד עבר לתאר את המהלך כחלק מתאוריית קונספירציה נרחבת: "זה נראה יותר כמו פרק של 'דיביסיון פלרמו' (סדרת קומדיה וסאטירה פוליטית ארגנטינאית) מאשר הצעה רצינית של ממשלה. מהם הנתונים הסטטיסטיים של תיירים ישראלים בארגנטינה? יש שתי טיסות שבועיות. האם זו שפה שמשמשת ברמה עולמית? 0.12 אחוזים מאוכלוסיית העולם מדברת עברית. זה חלק מתוכנית של חדירה תרבותית שקטה, אך שיטתית וקבועה. כסף מושקע במשהו שלא צריך. בזמן שמרוקנים את מועצת המחקר, בזמן שמשפילים ולא מפעילים את תקציב האוניברסיטאות, שמים כסף במשהו שלא מועיל לאיש".

השימוש בטיעונים כלכליים כמקפצה למתקפה פוליטית אינו מקרי, והוא נשען על השינוי הגיאופוליטי הדרמטי שמוביל הנשיא חאבייר מיליי. מאז כניסתו לתפקיד, הנהיג מיליי התיישרות מוחלטת עם ישראל וארצות הברית. מיליי ביקר בירושלים שלוש פעמים, נאם בכנסת והתחייב להעביר את השגרירות לירושלים. בישראל בירכו על הקו הלוחמני של מיליי, הכריזו על 2026 כ"שנת אמריקה הלטינית" וקידמו את "הסכמי יצחק" להידוק השיתוף הכלכלי.

אולם עבור ערוצים ומשפיענים בעלי תפיסת עולם אנטי-ישראלית, ההתקרבות הזו סיפקה דלק למסע הסתה נרחב. הזעם התקציבי הציבורי נוצל במהירות כדי לתייג את הקורס של שוטרי אסייסה לא רק כבזבזנות, אלא כהוכחה לכניעה של הממשל להשפעה זרה. הזירה הדיגיטלית הפכה למרחב שבו טיעונים כלכליים ננטשים לטובת נרטיבים פופוליסטיים, שחקנים פוליטיים וקונספירציות עמוקות על אובדן זהות וריבונות.

את ההקצנה הזו מדגים הפעיל הפוליטי ומשפיען הרשת דייגו עומאר סוארז, המוכר כ-michelopicante (עם מאות אלפי עוקבים ב-YouTube, באינסטגרם ובפייסבוק). בסרטון שזכה לתפוצה נרחבת, הסיר סוארז את המסכה התקציבית והציג אמירות חריפות הקושרות בין הקורס לבין טענות על דמוגרפיה, דת ונישול אדמות: "המשטרה של המדינה שלי תצטרך לדבר עברית כדי לקבל את כל המהגרים שהם הולכים להביא מהמדינה הזו, משהו כמו 100 אלף אנשים, כי הכל הולך להיהרס שם. עכשיו אני מבין למה המשטרה העברית גונבת מאיתנו הארגנטינאים את האדמות שלנו כדי לתת אותן לישראלים של מיליי. הכוחות הוכשרו על ידי ישראל ועכשיו הם ידברו בשפה של ישראל. האם לדבר בספרדית זה אסור או מה, מיליי? בארגנטינה אנחנו מדברים ספרדית. בארגנטינה אנחנו נוצרים, ואם זה לא מוצא חן בעיניך, לך לישראל. אכפת לו יותר ממה שקורה בישראל מאשר בארגנטינה. אכפת לו יותר לקדם חוקים כדי למסור להם את פטגוניה".

השדים הישנים של "תוכנית אנדיניה" צפים מחדש

האזכור של "מסירת פטגוניה" בסרטונים הוויראליים אינו מקרי, והוא מראה עד כמה מהר מחלוקת תעופתית-ביטחונית יכולה להציף שדים היסטוריים אפלים. הטענות הללו נשענות ישירות על "תוכנית אנדיניה" (Plan Andinia), תיאוריית קונספירציה אנטישמית חסרת שחר משנות ה-70, שטוענת לקיומה של מזימה ציונית סודית לסיפוח חבל פטגוניה בדרום ארגנטינה וצ'ילה לצורך הקמת מדינה יהודית שנייה.

שורשיה של התיאוריה נשענים על סילוף של אירועים היסטוריים אמיתיים מסוף המאה ה-19, כמו התיישבות חקלאית חוקית של יהודים מרוסיה ביוזמת הברון מוריס דה הירש (JCA), ואזכור מקרי של ארגנטינה בכתביו המוקדמים של הרצל לפני שהרעיון נזנח. התיאוריה שוכללה בשנות ה-70 על ידי הניאו-נאצי הארגנטינאי ואלטר בווראג'י אלנדה, וזכתה לתפוצה רחבה בקרב חוגי הצבא. בתקופת הדיקטטורה הצבאית בארגנטינה (1976–1983), ה"תוכנית" נתפסה כעובדה על ידי מפקדי החונטה, ואף שימשה עילה לחקירות ועינויים קשים של עצורים יהודים, כפי שתיעד העיתונאי יעקבו טיברמן בספרו, כשחוקריו דרשו ממנו פרטים על "הפלישה הישראלית הממשמשת ובאה לפטגוניה".

אף שהמיתוס הופרך לחלוטין על ידי כל היסטוריון וסוציולוג, הוא נוטה להתעורר מחדש בכל עת של מצוקה כלכלית או מתיחות גיאופוליטית. בשנים האחרונות, מפיצי הקונספירציות נוהגים להצביע על עשרות אלפי התרמילאים הישראלים שמטיילים בדרום המדינה לאחר שירותם הצבאי, ולמתג אותם כ"סיירים צבאיים". אירועים כמו שריפות יער באזור מיוחסים מיידית ל"חבלה ישראלית", והתעלמות מוחלטת נרשמת מתאגידים מסין או מאירופה המחזיקים במיליוני דונמים באזור.