צבעונית, שמחה ומלאת תשוקה: הישראלים בדרך לכבוש את בואנוס איירס

בואנוס איירס לא יורדת בזמן האחרון מהכותרות: במהלך ביקורו של נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי בישראל הוכרז על קו טיסות ישיר ראשון בין תל אביב לעיר הבירה הארגנטינית, שיופעל על ידי אל על וצפוי להתחיל לפעול בסוף השנה. מדובר בטיסה הארוכה ביותר בתולדות החברה, כ-15-16 שעות ובמהלך שמקרב משמעותית יעד שבמשך שנים ארוכות דרש קונקשנים ממושכים ואובדן של יום שלם בדרך. בנוסף, בשבת (אחרי החדשות) יצא לדרך הגמר הגדול של המירוץ למיליון שיתקיים איך לא - בבואנוס.

יש משהו נוסטלגי בקשר בין הישראלים לארגנטינה, שנבנה דרך המסך הקטן - אם אלו דורות שלמים שגדלו על סדרות טלנובלה כמו קטנטנות, המורדים ובובה פראית, דרכן גם ספגו שפה ותרבות, ואם אלו מרדונה ומסי ונבחרת ארגנטינה דרכם קיבלנו את הזיקה לכדורגל. חיבור רגשי עמוק - כזה שגורם להרגיש בבית עוד לפני שהמריאה הטיסה הראשונה לייעד.

"ארגנטינה בכלל, ובואנוס איירס בפרט, הפכו ברבות לשנים לאחד היעדים הכי פופולריים על הקהל הישראלי. התרבות העשירה, לצד המוזיקה והכדורגל המושלם שכולנו אוהבים, כוללת חוויה עירונית תוססת עם קולינריה וחיי לילה, דרך שכונות ייחודיות, שווקים ואומנות רחוב, ועד טבע מרהיב וטיולים למטיבי לכת במרחק נסיעה מהעיר. כל אלו הופכים את ארגנטינה לאבן שואבת לישראלים, ולשער כניסה לעבר שאר המקומות הקסומים בדרום אמריקה, ואפילו לאנטרקטיקה", מציינת רויטל בן נתן, מנכ"לית חברת התיירות אופקים. "הקו הישיר שהושק השבוע לא רק מקצר את הדרך, אלא גם מפשט את כל חוויית התכנון והנסיעה, מקונקשנים ומסעות ארוכים. הקו החדש ירחיב גם את קהל המטיילים לארגנטינה, כולל משפחות וזוגות ואפילו נסיעות למטרות עבודה".

השילוב המושלם בין אירופה לדרום אמריקה

בואנוס איירס, השוכנת על גדות נהר ריו דה פלאטה (Rio de la Plata), נולדה כמושבה ספרדית. היא קלטה לאורך השנים גלי הגירה עצומים מאירופה - בעיקר מאיטליה וספרד - וכל גל כזה הותיר חותם ברור באדריכלות, בשפה, באוכל ובאופי התושבים, עד כדי כך שמעבר בין רחובות מרגיש כמו מעבר בין ערים שונות באירופה.

הטעות הראשונה היא לנסות להגדיר את בואנוס איירס. היא אולי נראית אירופית במבט ראשון: שדרות רחבות ובתי קפה קלאסיים, אבל פועלת לגמרי אחרת: פחות מסודרת, יותר רועשת ובעיקר הרבה יותר אמוציונאלית. זו לא עיר של סדר, אלא של אנרגיה, או כאוס מנוהל. מאחורי האנרגיה הזו מסתתרת אומנם אמת מורכבת יותר עם מציאות כלכלית לא יציבה, שמלווה את חיי היום-יום של התושבים, אולם דווקא ממנה נולדת הבחירה לחיות את הרגע בעוצמה, בלי לחכות למחר.

ואם בכל זאת מתעקשים על מילה אחת לתיאור בואנוס איירס, הרי שזו "תשוקה". היא נמצאת בכל מקום: בטנגו, בכדורגל, באנשים, וכמובן סביב האוכל, או בעיקר האסאדו, שהוא הרבה מעבר לעל האש, אלא טקס של סבלנות וחיבור. אש שנדלקת מוקדם, בשר שנצלה לאט ואנשים שמתכנסים סביב הזמן שעובר. בין לבין, העיר נעה ברגליים: מעבר חד בין שכונות, בין אלגנטיות למחוספסות, בין שקט לרעש.

במרכז בואנוס איירס נפרשת שדרת 9 ביולי, רחבה בצורה כמעט לא נתפסת, ומסביבה מתכנסים הסמלים הגדולים של העיר: האובליסק, תיאטרון קולון והדופק ההיסטורי שלה. משם, בין שדרת מאי ל־Casa Rosada (ארמון הנשיאות) העיר נעה בין עבר להווה עם בתי קפה עתיקים כמו Café Tortoni שנושמים היסטוריה, בעוד מדרחוב Florida מוסיף קצב עכשווי של רחוב חי ותוסס.

מתחת לרחובות המרכז ההיסטורי של בואנוס איירס מסתתרת שכבה אחרת של העיר: מערכת מנהרות קולוניאליות במתחם Manzana de las Luces. הירידה אליהן היא מעבר חד בזמן - מקצב העיר אל שקט קריר של קירות אבן, עדות חיה לימים שבהם המקום שימש מוקד של ידע, דת ותרבות.

כמה רחובות משם, על קו המים, פוארטו מדרו מציגה את הקצה השני של הסיפור של העיר. נמל ישן שהפך לרובע מודרני ויוקרתי, עם טיילות רחבות, מסעדות ומגדלים נקיים שמשרטטים קו רקיע חדש. בין הגשר הלבן Puente de la Mujer לשקיעות מעל הנהר, העיר מאטה לרגע אבל גם חושפת את פניה העכשוויו אבל גם היקרות ביותר.

פניה הרבות של בואנוס איירס: מריקולטה ועד ללה בוקה

העיר נעה בין שני קצוות ברורים. בצפון, ריקולטה שמציגה צד אלגנטי ומעודן, עם שדרות רחבות, מבנים קלאסיים ובתי קפה שמרגישים כמו אירופה של פעם. באזור זה נמצא גם El Ateneo Grand Splendid - תיאטרון מפואר משנת 1919 שהפך לחנות ספרים מבלי לאבד את הקסם המקורי: מדפי ספרים ביציעים, במה שהפכה לבית קפה ותקרה מעוטרת שיוצרת תחושה של הצגה מתמשכת. כמו גם את Recoleta Cemetery. מדובר בבית קברות בדמות עיר קטנה של מאוזוליאומים שמספרת את סיפורם של דמויות מפתח בהיסטוריה הארגנטינית, בין היתר של אווה פרון.

הדרום, לעומת זאת, חושף את בואנוס איירס הגולמית והאותנטית יותר. סן טלמו הבוהמיינית מציעה שוק פשפשים ואווירה מקומית. השוק עצמו כולל דוכני עתיקות, תקליטים ישנים, פריטי וינטג’, אומנות מקומית, לצד דוכני אוכל רחוב עם אמפנדס, בשרים וקפה ומשלב בין קניות לחוויה תרבותית חיה.

שכונת לה בוקה היא התפרצות בלתי פוסקת של צבע, מקצב ואומנות רחוב חסרת עכבות. בין הסמטאות הציוריות של רחוב Caminito, לבין היציעים הרועדים של אצטדיון ה"בונבוניירה" של קבוצת בוקה ג'וניורס, פועם לב פראי ואותנטי. זוהי שכונה שחיה בווליום גבוה, רועשת וגאה, כזו שלא מנסה להתייפייף אלא פשוט להיות בדיוק מי שהיא.

בתווך נמצאת שכונת פלרמו, שהיא הלב החדש של העיר ובה היצירתיות נוכחת בכל פינה: מסעדות, ברים, אופנה ואנשים שממציאים את עצמם מחדש, לצד פארקים רחבים שמאזנים את הקצב.

שכונת וילה קרספו (Villa Crespo) היא "הלב הגיאוגרפי" של בואנוס איירס, הממוקמת בסמוך לפלרמו הטרנדית ועל ציר "קוריינטס" המרכזי, מה שהופך אותה לנקודת חיבור אסטרטגית ונגישה לכל חלקי העיר. השכונה, מזוהה היסטורית כמרכז התרבותי של הקהילה היהודית בארגנטינה ואף זכתה לכינוי "וילה קרעפלך". שורשי ההגירה העמוקים שעיצבו בה מארג ייחודי של בתי כנסת, מוסדות קהילתיים ומעדניות מסורתיות הפועלים עד היום לצד סצנת אומנות וקולינריה מודרנית. שילוב זה, לצד היותה מוקד אאוטלטים וקניות המוביל בעיר (בירת האאוטלטים של העיר), הופך אותה לאלטרנטיבה אותנטית ושקטה לפלרמו המאפשרת לחוות את בואנוס איירס המקומית והאמיתית במרחק נגיעה ממרכזי הבילוי התיירותיים.

הצד האפל והמסקרן מתחיל אחרי חצות

עם רדת הערב, כשקצב העיר נרגע ובתי הקפה מגיפים תריסים, הרחובות המתרוקנים אבל בואנוס איירס ממש לא הולכת לישון - היא פשוט מחליפה בגדים. חיי הלילה של העיר הם מהסוערים והארוכים בעולם, שם הלילה מתחיל באמת רק אחרי חצות.

מתחת לפני השטח של העיר המנומנמת מסתתרת תרבות לילה עמוקה ומסתורית, המתחילה בברים סודיים מסוג "ספיק-איזי". מקומות אלו, החבויים מאחורי חנויות פרחים או מקררי קצביות כמו מציעים מפלט אלגנטי ומדויק שבו האלכוהול והשיחות העמוקות זורמים עד השעות הקטנות.

ככל שהשעות נוקפות, השקט הופך לסערת רגשות באולמות ה"מילונגות", שם הטנגו נרקד כשפה חיה ולא כהצגה לתיירים. במקומות כמו "La Viruta" או "Salon Canning" הריקוד מתחיל רק סמוך לחצות ונמשך בטקסיות כמעט דתית עד אור הבוקר.

במקביל, רובעי העיר השונים מתעוררים לחיים באנרגיות מנוגדות - פאלרמו הופכת למסיבת רחוב צבעונית של ברים ומועדוני ענק שמתמלאים רק ב-2:00 בלילה, בעוד שסן טלמו העתיקה בעלת המבנים הקולוניאליים, שומרת על אופי מחוספס עם הופעות ג'אז ופולקלור בין סמטאות מרוצפות אבן. הסיום הבלתי נמנע של הלילה הארוך הזה מתרחש בבתי הקפה הפתוחים תמיד, שם נהוג לחתום את הבילוי עם קפה ומאפה "מדיאלונס" ב-6:00 בבוקר, בדיוק כשהעיר מתחילה להתעורר ליום עבודה חדש.

אי אפשר לדבר על אוכל בבואנוס איירס בלי הגלידות. ה-Helado הוא לא רק קינוח אלא תרבות שלמה: קרמי, עשיר, עם השפעה איטלקית וטעמים איקונים כמו dulce de leche (ריבת חלב). אותו אתם תמצאו באחת מה-Heladerías שפזורות ברחבי העיר.

מחוץ לעיר: היעדים הקרובים ששווה להכיר

מחוץ לבואנוס איירס מתגלה עולם אחר לגמרי, כזה שמשנה קצב כמעט מיד. במרחק של כשעה בלבד, טיגרה (Tigre) מציעה מעבר חד מהעיר אל דלתא ירוקה ושקטה של נהר הפרנה, עם תעלות מים, שווקים מקומיים ואווירה שמרגישה רחוקה שנות אור מההמולה. שיט בין התעלות, ביקור בשוק Puerto de Frutos או פשוט עצירה מול הנוף - כל אלו הופכים אותה לבריחה קלה ונגישה.

מצפון לעיר, לאורך הנהר, אזורים כמו סן איסידרו (San Isidro) וויסנטה לופס (Vicente López) מציגים את החיים המקומיים עצמם: אלגנטיות שקטה, טיילות רחבות, מדשאות ושקיעות מול המים - בלי אטרקציות גדולות, אבל עם תחושה אמיתית של מקום.

ככל שמתרחקים עוד, הנוף והסיפור משתנים. סן אנטוניו דה ארקו (San Antonio de Areco) מציעה הצצה לארגנטינה של פעם - עיירה כפרית שבה תרבות הגאוצ’וס עדיין חיה, עם חוות, רכיבה על סוסים ואסאדו שנמשך שעות. מנגד, לה פלאטה (La Plata) במרחק של כשעה נסיעה, מציגה סדר כמעט הפוך: עיר מתוכננת בקווים גיאומטריים, עם קתדרלה מרשימה ואווירה סטודנטיאלית. ואחת ההפתעות הגדולות היא עד כמה קל להחליף מדינה. בשיט של כשעה בלבד מגיעים לקולוניה דל סקרמנטו (Colonia del Sacramento) שבאורוגוואי, עיר קולוניאלית שקטה עם רחובות אבן ובתים צבעוניים, שמציעה מעבר חד מהקצב והעוצמה של בואנוס איירס אל פשטות רגועה וכמעט מנותקת.

כ־4-5 שעות מבואנוס איירס נמצאת מר דל פלאטה (Mar del Plata), עיר החוף המרכזית של ארגנטינה. יעד פחות תיירותי בין-לאומי, אך פופולרי מאוד בקרב המקומיים, במיוחד בקיץ עם חופים, גלישה ואווירה תוססת, ובחורף שקטה ונוסטלגית יותר.

מי שמוכן להתרחק הרבה יותר, ימצא חוויות שונות לחלוטין: מנדוסה (Mendoza) שוכנת במרחק כמה שעות, למרגלות הרי האנדים, ומציעה עולם של כרמים, יין ונופים רגועים בקצב איטי. עוד דרומה ומרוחקת אף יותר נמצאת ברילוצ’ה (Bariloche) בלב פטגוניה. גם אליה מגיעים בתיירים רבים, והיא מציעה נופים אלפינים, אגמים והרים עם טיולים בקיץ וסקי בחורף, באווירה שמרגישה כמעט אירופית.