מתוך 5 שיטות לאחסון עוגיות, רק אחת באמת שומרת עליהן טעימות

ברוב המקרים אנחנו לא באמת נדרשים לאחסן עוגיות יותר מיום אחד. כמה מהמתכונים האהובים עלינו מניבים מספר דו ספרתי נמוך של עוגיות, ואלה מתחסלות מהר יחסית. ואילו במתכונים שמוציאים עשרות רבות יותר, 30 יחידות ומעלה, חלקן נזללות וחלקן משוגרות לחברים או לשכנים.

אבל קורה גם שנשארת כמות נאה של עוגיות, ואלה לרוב נתחבות לקופסת פלסטיק אטומה ומונחות על השיש לכל דורש. יום אחרי טעמן כבר אחר, ואם היה להן מזל לשרוד עוד איזה יומיים, איש כבר לא יגע בהן. הן התייבשו ואיבדו את המרקם והטעם.

אחת המתכונאיות באתר Serious eats, לורה מנזנו, החליטה להתמודד עם הבעיה הזו בדיוק. במהלך הכריסטמס היא מכינה עשרות רבות של עוגיות מסוגים שונים ומאחסנת אותן בשקיות זיפלוק, אבל עד שהיא מגיעה לחלק או לאכול אותן, הן כבר הרבה פחות טובות. מנזנו החליטה לעשות עבור כולם את העבודה הקשה, ובדקה 5 שיטות שונות לאחסון עוגיות. היא חזרה עם מסקנה חד משמעית.

לניסוי היא הכינה שני סוגים של עוגיות: שוקולד צ'יפס ועוגיות סאבלה חמאתיות. היא בדקה את שלל שיטות האחסון על שני סוגי העוגיות והרכיבה פאנל טועמים שכלל אותה, את בעלה ואת ההורים שלו, שנאלצו לטעום את העוגיות במשך 5 ימים.

לאחר שיצאו מהתנור וצוננו היטב, אלה שיטות האחסון שנבדקו: בקופסה אטומה בטמפרטורת החדר, בקופסה אטומה בטמפרטורת החדר עם פרוסת לחם לבן, בקופסה אטומה בטמפרטורת החדר עם פרוסת תפוח, בשקית זיפלוק בטמפרטורת החדר לאחר שמוציאים ממנה את האוויר ובשקית זיפלוק במקפיא, עם הפשרה בטמפרטורת החדר כמה דקות לפני הטעימה.

למעט העוגיות שהיו במקפיא, כל העוגיות אוחסנו באותו אזור במטבח, בטמפרטורה של כ-20 מעלות והרחק מאור שמש ישיר. הטעימות נערכו מדי יום באותה שעה, כך שבין כל טעימה עברו 24 שעות בדיוק.

שיטה 1: קופסה אטומה בטמפרטורת החדר

עוגיות השוקולד צ'יפס שמרו על מרקם לעיס יום אחרי האפייה, אבל הוא היה מעט יותר יבש. עם כל יום שעבר, הן הפכו יותר ויותר מעופשות ויבשות. בימים הרביעי והחמישי הן איבדו את רוב הטעם החמאתי והתפוררו. עוגיות הסאבלה החלו להתייבש יום אחד אחרי האפייה. ביום השני אחד הטועמים ציין שלעוגיות יש "טעם של משהו בן יומיים". ביום החמישי הן כבר היו על גבול המעופשות ובלתי אכילות.

המסקנה:אלא אם כן אתם מתכוונים לאכול אותן תוך יומיים, עדיף לבחור בשיטת אחסון אחרת.

שיטה 2: קופסה אטומה עם פרוסת לחם

יש טענה שהעוגיות סופגות את הלחות את הלחם ונותרות רכות ונעימות. האמנם? יום אחרי האפייה, עוגיות השוקולד צ'יפס כבר היו רכות יותר מאשר ביום האפייה, אולי רכות מדי. הקצוות הפריכים התרככו גם הם, והלחם הפך מעופש באופן מפתיע. למרות שלא התייבשו, ביום השלישי הן כבר התחילו לקבל טעם קל של לחם ושמרים. עוגיות הסאבלה היו גם רכות יותר בימים הראשון והשני לאחסון, אבל זה הרגיש מעט מלאכותי והן חסרו את הפריכות שמאפיינת את העוגיות האלה. בימים הרביעי והחמישי כל העוגיות היו כל כך רכות, שהן התפוררו לפני הטעימה.

המסקנה:שיטה לא מומלצת, אלא אם אתם נהנים מעוגיות עם טעם של שמרים.

שיטה 3: קופסה אטומה עם פרוסת תפוח

אופים רבים נשבעים בשיטה הזו. גם פה, הלחות של פרוסת התפוח אמורה לשמור על העוגיות רכות. אבל זה לא עבד. עוגיות השוקולד צ'יפס קיבלו טעם ניכר של תפוח יום למחרת האפייה. הוא רק הלך והתעצם, והן החלו להתפורר בקצוות. ביום החמישי העוגיות התפוררו לחלוטין והתפוח פיתח עובש. עוגיות הסאבלה ספגו אף הן טעם של תפוח, שאמנם לא היה דומיננטי אבל האפיל על הטעם העדין של השקדים. ביום החמישי הן היו על סף ספוגיות, עם מרקם הדומה לחול רטוב.

המסקנה:אלא אם כן אתם נהנים מעוגיות רכות בריח פרי ואולי עם עובש, ותרו על השיטה הזו.

שיטה 4: שקית זיפלוק לאחר הוצאת אוויר

יום לאחר האפייה, האמצע של עוגיות השוקולד צ'יפס היה מעט יותר לעיס והקצוות היו מעט יותר פריכים מהיום הקודם. ביום השני, הן התקשו באופן ניכר ואילו ביום החמישי הן היו פריכות במיוחד ונדבקו לשיניים. עוגיות הסאבלה היו רק מעט יותר יבשות ביום הראשון והשני, וביום הרביעי ניכר שהן מחזיקות מעמד טוב יותר מאלה שאוחסנו בקופסה.

המסקנה:לא היה הבדל חד בינן לבין הקופסה האטומה, אבל טעמן היה כן מעט יותר טרי ופריך (הסאבלה ) ולעיס (השוקולד). הוצאת האוויר עשתה את שלה וזו אכן שיטה אמינה יחסית לשמירה על טריות.

שיטה 5: שקית זיפלוק במקפיא והפשרה בטמפרטורת החדר

העוגיות אוחסנו שטוחות בשקית זיפלוק על מדף מקפיא ריק והופשרו בטמפרטורת החדר דקות ספורות לפני האכילה. יום אחרי האפייה טעמן של עוגיות השוקולד צ'יפס היה זהה לעוגיות טריות שזה עתה נאפו. ביום השני לא היה הבדל כלל. רק ביום החמישי, הטעם התמתן מעט. הם לא היו פחות לעיסות, אבל טעמו של השוקולד היה מעט פחות עשיר.

עוגיות סאבלה נהנו מאותו מרקם ממש ביום הראשון וגם אלה אחריו, כולל ביום החמישי. הטעם היה מעט יותר עמום, מעט פחות חמאתי ומתוק, אבל השינוי היה מינורי.

המסקנה:זו השיטה המנצחת, והיחידה ששומרת על טריות שתי העוגיות לאורך 5 ימים מלאים. בשיטה זו הטעם והמרקם של העוגיות נשמר לחלוטין, כאילו יצאו הרגע מהתנור.

אם אין לכם מקום במקפיא, שקית זיפלוק על השיש היא גם אופציה, רק עדיף לחסל את כל העוגיות עד 3 ימים מהאפייה. אנחנו סומכים עליכם שתסתדרו.

חשבתם שנשאיר אתכם בלי מתכונים לעוגיות? הנה כמה מהאהובות עלינו ביותר:

עוגיות בראוניז של עדיקוש

עוגיות שוקולד צ'יפס פרווה

עוגיות שושנים של קרן אגם

עוגיות ריבה קלאסיות של חנושה

עוגיות פקאן מושלגות

בתיאבון!