זו מנת השווארמה הכי יקרה בארץ

זו לחלוטין שעתה היפה של השווארמה. לא רק שמזללות שווארמה נפתחות על ימין ועל שמאל, חיפה, עוספיא ודאליית אל-כרמל הפכו לבירות השווארמה של ישראל, וסביב אוכל הרחוב הזה נוצרו קהילות של סוגדים שרק מחפשים את המנה הכי טובה בארץ.

אבל אם יש דבר אחד שמלהיט את השיח על שווארמה, יותר מסידור הפיתה, זה המחיר. או אם לדייק, בכמה אחוזים טיפסו מחירי השווארמה בשנים האחרונות ויותר חשוב, למה זה קרה. אפשר עוד למצוא היום מקומות שבהם פיתה הגונה עם שווארמה פרגית או עגל תעלה 30 שקלים (שווארמה החברים, למשל) מצד שני, כשצלחת של שווארמה כבר נושקת ל-100 שקלים, והמחיר הממוצע למנה בפיתה הוא איפשהו באזור ה-50-58 שקלים, הלהט בהחלט ברור.

באחד הביקורים באילת, כשהגעתי לסקר את המסעדות הכי טובות באילת וגם את המסעדות החדשות שעומדות להיפתח, נתקלתי בסניף אקספרס החדש והיפה של הלב הרחב. בלוקיישן שאין יותר מרכזי ממנו, מול הקניון, לצד קלאב הוטל ובשדרת החנויות הכי מוכרת בעיר, גיליתי שיש באילת פיתה עם שווארמה שעלותה 60 שקלים. אז זה הרגיש לי מחיר שיא. הייתי בטוחה שבמקום החדש, המעוצב והנעים מצאתי את הפיתה שווארמה היקרה ביותר בארץ. זו הייתה מנה טעימה ומפנקת, הבשר נדיב, היה מלאי תוספות, והעמסתי עוד ועוד חמוצים מפס התוספות האין-סופי, אז איכשהו זה הרגיש בסדר.

הבשר פשוט נח לו

אבל עכשיו, נראה שתקרת המחיר האחרונה נשברה. בביקור האחרון באילת גיליתי את השווארמה הכי יקרה - פיתה שווארמה ב-66 שקלים. אפשר למצוא אותה בגריזלי, שווארמייה קלאסית במרכז פנינת אילת, שהוא סוג של שער כניסה לטיילת, ממש סמוך לקניון. יש במרכז הזה כמה עסקי אוכל נוספים. בדוביל'ה, למשל, מגישים בצלחת פלסטיק את השניצל הכי יקר בארץ.

הישיבה בשווארמה גריזלי היא בחוץ, מיזוג אין פה. יש סיח שווארמה שהבשר מגולף ממנו לתוך כף גדולה כמו בכל השווארמיות, אבל בניגוד לנהוג בהרבה מקומות אחרים, בגריזלי מגלפים את הבשר והוא פשוט נח לו שם על הכף, ממתין להזמנה.

יש פה מבחר תוספות קלאסי שכולל חומוס, סלט טורקי, טחינה, עמבה, חריף, חריף לימון, סלט עגבניות חריף, כרוב לבן, פטרוזיליה, סלט ירקות, חציל מטוגן, בצל סגול, כרוב אדום. עבור "דיל", כלומר מנה בתוספת שתייה וצ'יפס, תצטרכו להוסיף 21 שקלים, כך שפיתה עם שווארמה, צ'יפס ושתייה עולה כאן 87 שקלים. לאפה עולה פה 71 שקלים, בגט 66, על פלאפל תשלמו 34 שקלים ועל נקניקיות מרגז יגבו מכם 66 שקלים.

הפיתה עצמה גמישה וטובה. שומרים אותה בארון אידוי. הבשר מתובל וטעים. הוא מאוד מאוד שומני, עם צ'אנקים גדולים של שומן, והפיתה לא מצליחה לספוג את כל השמן הנוטף. אפילו שביקשתי אותה רק עם טחינה וללא שום תוספת נוספת, מצאתי את עצמי עם ידיים מלאות בשמן רק מלהחזיק אותה. יש מי שאוהב שווארמות כאלה, אני ביניהם, אבל לא בעלות של 66 שקלים. זו אפילו לא הפיתה הכי גדולה או הכי מפנקת, אז אין ממש הסבר למחיר הזה, ועוד באילת. ועוד כשהיא נאכלת בחוץ בחום. כן, יש נוף לים, אבל זה בערך הפלוס היחיד.

גריזלי עובד בשירות עצמי, מזמינים על גבי מסכים ואז מחכים ליד הדלפק לאסוף את המנה. השירות מהיר ויעיל, תצוגת התוספות נקייה ומסודרת, אבל בסוף מדובר בעוד שווארמה. לא מיוחדת, לא שונה, לא יוצאת דופן. למעשה, השווארמה של הלב הרחב הייתה טעימה הרבה יותר.

אז למה, למה זה כל כך יקר? לאן עוד יטפס המחיר של מנת אוכל רחוב פופולרית? ומה עומד מאחורי הפער הבלתי נתפס בין שווארמה ב-30 שקלים בקריית חיים, לבין כזו ב-66 באילת? פער של 50% זה לא משהו שאפשר באמת להסביר או להבין, אז לפחות חשוב שנכיר את תמונת המצב העגומה הזאת.

בשבוע שעבר היה דיבור על הקבב של יסמין, המזללה החדשה שהיא כביכול העתק של ג'סמינו. הפיתה ביסמין עולה 44 שקלים והיה מי שאמר שזה לא זול. אז לסיום רק אציין שפיתה עם קבב בגריזלי עולה 62 שקלים.

מרכז פנינת אילת. דורבן, 2 אילת. כשר