אין ברירה: הזיוף של עינב בובליל עומד להיחשף
מה "יקומות" עושה כדי להכניס סדר בבלגן? איך הריאליטי האמריקאי מתגלה במלוא גזענותו? ולמה העונה הבאה של "מחוברים" הפסידה עוד לפני ששודרה? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ומסביר על מה באמת כדאי לכם לדבר
-
ויקום הגזר
במבט מרחוק, השבועות האחרונים היו יכולים להיראות כמו הפלישה הרשמית של "ניצה ולחם" למיינסטרים: שני יוצרי וכוכבי סנסציית הרשת כתבו סדרות קומיות עבור הטלוויזיה, המדיום הזה של הגדולים. אבל כשמתקרבים לאותיות הקטנות מבינים שזה לא יותר מצירוף מקרים - ניב מג'ר, שיצר עכשיו לצד אריאל ויסמן את "ילדחרא", כבר הגיע בעבר לערוץ 2 עם "טלוויזיה מהעתיד"; ורועי כפרי, שמוביל כעת לצד גון בן ארי את סדרת המערכונים "יקומות" (כאן 11), לא יצר אותה בשביל שום מדורת שבט. הנישה היא חלק בלתי נפרד מאלגוריתם המוזרות שמפעיל את היציאה/הברקה/הטרלה החתרנית.
הביזאר של "יקומות", שלפעמים עולה לה במחיר קומוניקטיביות - וחבל - לא מנע ממנה למשוך אליה כמה מגדולי האורחים הקומיים (אסי כהן, תיקי דיין) או האורחים בכלל (יעל אבקסיס, אלון אבוטבול ז"ל). אבל גם בתוך הכאוס היצירתי הזה, שעל פניו אין שום דרך לתאר אותו בעזרת השורש ס.ד.ר, קיים רעיון מסדר ומפתיע: זו לא סתם סדרת מערכונים, אלא סדרת מערכונים שכל פרק בה שוכן תחת מטרייה מובחנת וברורה. פרק הבכורה הוא למעשה זפזופ בטלוויזיה, הפרק השני הוא רטרוספקטיבה על חיים שלמים, שני הפרקים הבאים הם על אחורי הקלעים של יצירת סרט, פלוס שילוב מתוחכם של אחד ממערכוני "יקומות" המקוריים. המהלך הזה לא רק מכניס מעט סדר בבלגן, אלא יוצר ציפייה ממשית לקראת הפרק הבא, שבו נגלה באיזה פורמט מאגד כפרי ובן ארי בחרו הפעם. ואיך הם ימצאו עוד דרך משגעת, נטולת הצדקה, וכל כך מבורכת, לרפרר בה ל"איורו" של דיוויד ברוזה.
מה לראות?
את "החמאם" (כאן 11), הדרמה הצבאית הראשונה שיש בה גם אלמנטים על-טבעיים וגם אלמנטים הומו-ארוטיים. לא תמיד מפוקסת, לא באמת זקוקה למעטפת הצה"לית ולא הסדרה הישראלית היחידה כרגע שעוסקת בקללה - אבל השחקנים הצעירים ממש אחלה. לביקורת המלאה.
-
גזע ודמעות
ל"הישרדות" האמריקאית (יס), כמו לאמריקה כולה, יש היסטוריה לא מאוד מחמיאה בכל הנוגע לענייני גזע. זוהי תוכנית הריאליטי שהציגה בעבר אחוז מזערי של משתתפים שחורים, ושבעונה ה-13 שלה פיצלה את השבטים לפי רקע אתני. עכשיו היא כבר בעונה ה-49 שלה, מציינת חמש שנים להחלטה ששינתה את פניה: הימים היו ימי ג'ורג' פלויד והמאבק נגד גזענות ממסדית, וברשת CBS הודיעו שמעתה תוכניות הריאליטי הגדולות שלה יציגו קאסט שמורכב מ-50% אנשים שאינם לבנים. ב"האח הגדול" האמריקאית זה הוליד ברית שחורים היסטורית, וגם בהישרדות חל גיוון אמיתי בזהות הזוכים. העניין הוא שבדרך לשם חלו ב"הישרדות" עוד כמה דברים.
מבלי לגלוש לספוילרים על אירועי הפרק הטרי, את השבוע שעבר סיימה העונה ה-49 של "הישרדות" עם ארבעה מושבעים - כולם הודחו מאז איחוד השבטים המסורתי, וכולם שחורים. הנתון הזה מהדהד מצב דומה מהעונה ה-42, ובהחלט נוכח בשיחות עם המודחים עצמם, רק שככל שמעמיקים בנתונים מגלים תמונת מצב עוד יותר עגומה. קחו למשל את שלב "השבט המפוצל", פיצ'ר מרכזי בעידן החדש של הפורמט: סביב האיחוד השבט הגדול מתפצל שוב לשני שבטים קטנים, ואיכשהו זה כמעט תמיד מסתיים עם אותה תוצאה. שישה פיצולים שכאלה נרשמו מאז העונה ה-42, ובמהלכם הודחו 11 שורדים. כמה מתוכם היו שחורים? עשרה. המתמודדים עצמם יכולים לדבר עד מחר על אסטרטגיות ואיומים פיזיים וצירופי מקרים, אבל בעודם מדברים יש כנראה שורד אפרו-אמריקאי נוסף שנשלח לספסל. ולמרות שייצוג גדול בקרב המשתתפים מן הסתם מביא איתו ייצוג גדול בקרב המודחים, אי אפשר להתכחש לכך שהדינמיקה הזו חוזרת על עצמה עונה אחר עונה. וזה עוד אחרי האיחוד, כשבנק המטרות להדחה גדול מאי פעם. לכן אפילו לא משנה אם הבטחות הייצוג האלה נחוצות או מוצדקות, כי מי שנחשפים בערוותם הפסיבית הם השורדים עצמם.
פריים אחד למזכרת
מה אומרים? לא אומרים.
-
להפסיד לפיד
כשארכיאולוגי התרבות של העתיד יחליטו לחקור את הדוקו-ריאליטי הישראלי, החפירות שלהם מן הסתם יגיעו מתישהו לשרידים של "מחוברים" (הוט). יהיו שם הרומן הקרוס-עונתי של דנה ספקטור ורן שריג, הרהורי האהבה של חנה רטינוב, דודו בוסי צועק "קימי!" ואולי אפילו שאריות מעונת אמיר פרישר גוטמן בגלל הנסיבות הטרגיות. מה הם לא ימצאו שם? שעות של תוכן מתכלה שמרכיב בעונות האחרונות את המותג המקומי המצליח, בין אם זו מיכל אנסקי מדברת על השיתוק או ליהי טולדנו עושה מה שזה לא יהיה. ובעודה דוהרת לעונה ה-12 שלה, שסיימה השבוע את סבב הליהוקים התורן, ברור שגם הפעם דין "מחוברים" להיכחד.
אלא אם מישהו מהם יחליט להבריז ברגע האחרון, מהלך שלא זר לפורמט, אלה שמות: אמילי דמארי, עינב בובליל, משה כורסיה, אורטל עמר ובן אל תבורי. שלושה מתוכם - בובליל, כורסיה ועמר - יושבים חזק על הספקטרום המשפיעני. דמארי, ליהוק שהיה ברור שהוא עניין של זמן, לא מציעה קודי קופון בסטורי אבל כן חולקת את חייה עם אלופת הז'אנר דניאל עמית. ותבורי, היחיד חוץ מכורסיה שמתיימר להגיע מתחומי היצירה והתרבות, הוא נצר למשפחה הכי אובר-חשופה בישראל שלוהק יחד עם עמר כדי להחיות בכוח את הבאזז סביב הזוג הכי אובר-חשוף בישראל. האם יש בכלל טעם שמישהו מהם ייקח מצלמה, יתוודה על רחשי לבו וינסה לגרום להם להיראות אותנטיים אחרי שכל המדינה שמעה את ההקלטות האלה? מצד שני, זה לא שהשמות האחרים שהופצו השנה כליהוקים פוטנציאליים ונתקעו בדיווחי ה"בדרך" היו שווים באיזשהו אופן. נטע ברזילי, ספיר אביסרור, עדן פינס, אלון ליבנה, עומר אצילי (!), כולם או מוכרים מדי, או ממוסחרים מדי או מפוקפקים יותר מבן אל.
נהוג להתלונן, לקטר ולפרצף על "מחוברים" בעיקר בהקשרי "גם ככה הכל באינסטגרם", רק שהמקרה הנוכחי כבר מורכב, אחר. אלה לא רק איי-ליסטים ובי-ליסטים שעבורם הדוקו-ריאליטי הוא פלטפורמה בדיוק כמו הסטורי - למשל איתי לוי, קרן פלס, אורנה בנאי וגיא זוארץ - אלא אנשים שעבורם הסטורי הוא הדיי ג'וב שלהם. יעל שלביה או מעיין אדם, אושיות אינסטגרם שהשתתפו בעונות הקודמות, לפחות קמות בבוקר והולכות לאיזשהן עבודות מסורתיות. אצל בובליל, עמר ובמידה רבה גם כורסיה, העבודה היא מהבית. מהטלפון. זו הסלמה ליהוקית שיוצרת עידן חדש לגמרי של התוכנית, כזו שהמשתתפים בה יפסידו בכל מקרה: אם כל המותג של עינב בובליל הוא להיות חשופה בסטורי, וכל הרעיון של "מחוברים" הוא להביא חומרים שלא תראו בשום מקום, זה בהכרח אומר שבאחד מהמקומות האלה היא מסתירה, מעגלת פינות, אפילו מזייפת. ומי בדיוק ירצה להשקיע את זמן הצפייה היקר שלו בניסיון להבין מי משתי הבובלילות היא החשופה יותר. ברור ש"מחוברים", תוכנית שקיימת כאן למעלה מעשור וחצי, הייתה חייבת להתאים את עצמה לרוח התקופה. תקופה שבה מירי חנוך לא מסוגלת לעניין את הציבור כמו, נניח, אייל שני. אבל בשלב זה, ההתאמה הלכה רחוק מדי. הפורמט שהקדים את אינסטגרם, ואז התחרה בה, החליט ביוזמתו להפסיד.
בשבוע הבא
כאילו הוא מינימום רוברטו בן שושן, סיימון קאוול בונה ב"סיימון קאוול: הדבר הבא" להקת בנים חדשה (נטפליקס, 10.12); "עובדה" פותחת עונה, הראשונה שלה מאז הסאונד של יקיר בר זוהר (קשת 12, 11.12); השנה האחרונה לחייה של קורין אלאל מתועדת בסדרת הדוקו "קורין אלאל: סיבוב פרידה" (יס, כנ"ל); ועוד בענייני דוקו-מוזיקה, מפלצת יחסי הציבור טיילור סוויפט מציגה את "The End of an Era" (דיסני+, 12.12).
צילום אסי כהן: מתוך "יקומות", כאן 11 / צילום אם.סי צ'וקווג'קוו וג'וואן פיטס: מתוך "הישרדות", יס / צילום אלון פרקס: מתוך "משחקי השף", רשת 13
מצאתם טעות לשון?