דיאן שוורץ מגלה עכשיו מה המקצוע האמיתי שלה
איזו תוכנית לא מעודדת קריאה, אבל כן שיט-טוקינג? מה צריך לעשות עם כל הנזלת של "חצי אדם"? ואיך קיץ ב"רוקדים עם כוכבים" יכול להפוך לתיקון אמיתי? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ועושה לכם סדר בדברים הכי חשובים
-
במקום שבו צולים ספרים
למרות הפורמט שמקדש את המילה הכתובה, הצילומים בבית אריאלה ומתן הבמה לכמה אינטלקטואלים, "אתה חייב לקרוא את זה!" (כאן 11) מזכירה הופעה של מרגול - ששואלת אם הקהל רוצה "הופעה תרבותית או הופעה מלעונית" ותמיד בוחרת באופציה השנייה. אחד הרגעים הכי מצחיקים ששודרו לאחרונה על המסך הגיעה כשגיתית פישר הפסידה בתחרות המלצות הספרים של הסלבס, וישר רכבה על זו של יריבתה עינב גלילי; אחד נוסף הגיע כשגורי אלפי שאל את הפציינטית ההריונית והאנונימית באיזה שבוע היא, רק בשביל ששיר ראובן תזכיר שכשפוגשים אנשים, וגם נשים, ראוי קודם כל לשאול מה שמם. ועל אף שאינו קומיקאי בשום צורה, רגעי הומור משובחים הגיעו אפילו מפאנל בהשתתפותו של רון קופמן.
אפשר לבקר את הפער בין הכוונה לתוצאה בפורמט השעשועוני של איתי רייכר, אבל כשצורכים את "אתה חייב לקרוא את זה!" כמוצר בידורי ולא כמוצר ספרותי - בייחוד כשעל הכתיבה אמונים המצחיקנים המנוסים ירמי שיק בלום וגיא אדלר - מדובר בנווה מדבר ישראלי של שיט-טוקינג. המלצה על ספר היא רק חלק זניח מההשתתפות של כל ידוען, ועיקר המשאבים מושקעים דווקא בעלבונות שנונים על ההמלצות של המתחרים, ובייחוד על המתחרים עצמם. במדינה שבה בקושי הצליחו להרים רוסט טלוויזיוני אחד, זה לא עניין של מה בכך. בימים אלה מסתיימת העונה השנייה של התוכנית, ולמרות שהיא עוד פחות ספרותית מקודמתה, היא מצליחה להשחיל דרך הדלת האחורית הומור אנטי-מתחנף שהיה נדמה שנכחד. זה לא מה שיעודד את הצופים שלה לקרוא ספרים, זה בקושי יוציא אותה מהמשבצת הנישתית שלה. זה רק ייתן לחובבי השנינויות את גלית חוגי אומרת על מבקר הספרות יובל פלוטקין ש"הוא כמו בחור ישיבה, אבל הישיבה זה סטימצקי".
מה לראות?
את "ספיידר-נואר" (אמזון פריים), עוד סדרה שמציעה טוויסט על עלילות הקומיקס המוכרות - והפעם עושה את זה באמצעות ספיידרמן, ניקולס קייג', ניו יורק של שנות ה-30, צילום פילם נוארי מרהיב ועונה שלמה שזמינה גם בשחור-לבן וגם בצבע. פיצוי לא רע על עלילה לא באמת סוחבת שמונה פרקים. לביקורת המלאה.
-
דמעות של מלכים
לוח השנה חצה השבוע דרך 31 במאי - או, כפי שהוא מוכר בתעשיית הטלוויזיה האמריקאית, יום הבאזר של טקס פרסי האמי. כל סדרה שרצתה להתמודד בטקס הקרוב, שייערך בסתיו, הייתה צריכה לשדר את עצמה לפני הדדליין הזה. כל השאר יחכו למחזורים הבאים. לכן השבועות האחרונים הוקדשו לעליית וירידת סדרות דגל, ההימורים הכי גדולים לקראת ההצבעות, יצירות מופת ברמת "חצי אדם" (HBO מקס): הפצצה השנייה לפרצוף מבית ריצ'רד גאד של "אייל קטן". שבוע חלף מאז פרק הסיום שלה, אבל השבר עדיין לא התאחה. כי כאילו לא קרו מספיק דברים בחמש השעות שקדמו לה, המכה האחרונה של "חצי אדם" דחסה אינספור טלטלות, וספציפית למפגש דמעות אחד.
הביקור בבית הכלא, זה שהעניק ל"חצי אדם" את שמה, כלל את כל הווידויים שהיא נבנתה לקראתם: יציאה מהארון, פגיעה מינית, שנאת אמהות הדדית, סמי-אח אחד שוכב עם אשתו של הסמי-אח השני. ואת הדמעות הגרפיות של גאד, עם הפאקינג נזלת הזאת שצריך למשוח בה את אחד מפרסי האמי שבהם יזכה על הסדרה. ויותר מזה - עם סיומה של עוד שנה טלוויזיונית, הגברים הבוכים פרחו בה. גם "הפיט" חתמה לא מזמן עונה שנייה של התפרקות זכרית, ואי אפשר בלי להזכיר את ההומואים העצובים של "יריבות לוהטת", שתיעדר (לפחות פורמלית) מטקס האמי הקרוב מפאת קנדיותה. כמה סמלי שכל העצבים החשופים האלה פרחו, ועוד באותו שירות סטרימינג מבית האחים וורנר, דווקא בשנה שבה ג'יימס ואן דר ביק הלך לעולמו. כוכב "דוסון קריק" והמם על דוסון הבוכה איננו, אבל הרגישות הגברית בשיאה.
פריים אחד למזכרת
ברוּ שפטרנו.
-
ערך סנטימנטלי
עם קאסט שמונה גם העונה 21 איש, ברור שב"רוקדים עם כוכבים" (קשת 12) יש כוכבים שהם יותר כוכבים מכוכבים אחרים. המדרג הסלבריטאי הזה נמדד לפי רמת המוכרות שלהם בבית ישראלי ממוצע, לפי השלב הנוכחי בקריירה של הטאלנט, לפי מניין העוקבים באינסטגרם - ואפשר למדוד אותו אפילו לפי ויקיפדיה. שם, מול 20 מפורסמים בעלי ערך באנציקלופדיה האינטרנטית, ניצבת רק דיאן שוורץ אחת. חוץ ממנה לכל אחד מהם יש שם לחיץ, עם לינק כחול לעמוד משלו, גרסת ויקיפדיה של וי כחול מהרשתות החברתיות. "למה שיקימו לה ערך, סתם עוד יוצאת 'האח הגדול'", יטען מי שיטען. אבל דיאן שוורץ היא אפילו לא בוגרת "האח" היחידה בעונה הזאת: פרידה עוזיאל קיבלה ערך בוויקיפדיה מפאת הקריירה המוזיקלית שלה, ודניאל גרינברג קיבלה אף היא, כנראה שלא בגלל היותה "אשת עסקים ואושיית רשת" אלא בגלל עניינים אחרים.
בדומה לגרינברג, גם שוורץ הוצגה כ"דוגמנית ואושיית רשת" עם עלייתה לבמה של "רוקדים עם כוכבים". ככה זה כשהפריים טיים הישראלי עוד לא מסוגל להתייחס לצמד המילים "כוכבת ריאליטי" כאל קריירה, שלא לדבר על "משפיענית". ובכלל, בין נוסטלגיית טיקטוק אחת לריאיון השקה אחר, עכשיו כולם יגלו שהמקצוע האמיתי של דיאן שוורץ הוא סינקיונרית: בחורה ששכללה לכדי אומנות את היכולת לומר את המשפט הכי נכון, שנון, כיפי וקליט בכל רגע נתון. אבל "רוקדים עם כוכבים" היא באופן מסורתי לא הפורמט לאנשים כמוה, תוכנית שמקדשת את החריצות וההתמדה על פני הדמעות המזויפות מלהיטי ריאליטי אחרים. אם לשאול מגוף היצירה הבידורית של שוורץ עצמה, הפעם לאף אחד לא אכפת שהיא יודעת לדבר עם הידיים. אכפת שהיא תדע לרקוד עם הרגליים. אתגר לא פשוט.
לפחות על סמך ביצוע הבכורה, ניכר ששוורץ עומדת בפני שהות בינונית עד ארוכה ב"רוקדים עם כוכבים" - קיץ שלם שיאפשר לה לבצע תיקון אמיתי. בארבע השנים שחלפו מאז הדחתה הסוערת מ"האח הגדול" והפיכתה לאחת מנבליות הריאליטי הגדולות של ימינו, היא נכחה בעיקר על מסכי הטלפון הצרים ולא על המסכים הרחבים של הטלוויזיה. הקהל שהבין מאז שמדובר בסלבריטאית מהסוג המהנה והחינני קיים, אבל מצומצם. לכן היה לה הרבה מה להפסיד, אולי אפילו יותר מכל הכוכבים בקאסט: כשישראלי ממוצע שומע את שוורץ משחקת עכשיו על קלף חוסר הביטחון וה"כולם פה לוליינים", הוא עדיין זוכר לה את מעשי העבר. בעוד שתנועה כזו או אחרת תשפיע לה על הניקוד, כל מילה שהיא תוציא מהפה עשויה להשפיע לה על המשך הקריירה. ואם לשפוט לפי המילים שהוציאה בפלטפורמות מקבילות בשנים האחרונות, זוהי תחילתה של ידידות מופלאה. כי דיאן שוורץ ראויה לתיקון הזה, והיא הייתה ראויה לו כבר מזמן. תכף כולם יבינו שלאישה בלי הערך בוויקיפדיה דווקא יש ערך בחיים עצמם.
בשבוע הבא
סכסוך הירושה מגיע לסופו בפרק הסיום של "לא לריב" (כאן 11, 9.6); צחי הלוי, אוהד קנולר, אביב פנקס וטליה ברטפלד הישראלים משתתפים בדרמת המתח הצרפתית "כוננות שיא" (פרי טיוי, כנ"ל); ושריקת הפתיחה של מונדיאל 2026 (כאן 11, 11.6).
צילום רון קופמן: מתוך "אתה חייב לקרוא את זה!", כאן 11 / צילום ריצ'רד גאד: מתוך "חצי אדם", HBO מקס / צילום "אופוריה": מתוך "אופוריה", HBO מקס
מצאתם טעות לשון?