כשאביה דקר למוות את אימה בתחילת חודש נובמבר, לינוי בן אברהם הייתה שם בבית, לטענתה לא הבינה מה קרה. כשהיה שקט יצאה מהחדר, ראתה את גופתה של אימה יעל בן אברהם, דילגה מעליה ונסעה לחברה. למשטרה התקשרה רק כעבור שעתיים. מה גרם לה לנהוג כך? את החידה הזאת גם במשטרה ובפרקליטות מתקשים בימים אלה לפתור. בריאיון בלעדי ממעצר הבית שלה, ניסתה החשודה במעורבות ברצח לשפוך מעט אור על הפרשה - אבל בעיקר העצימה את התעלומה.
לינוי בת 33, סייעת בגן ילדים, התגוררה עם הוריה ברחוב הקרן בשכונת גליל ים בהרצליה. למשפחה היו כמה דירות, אבל בני המשפחה אומרים כי בשל חובות נאלצו בשנים האחרונות למכור אותן. בשל המצב הכלכלי אחותה של לינוי, דנה, ביקשה סיוע מהציבור. אחרי 35 שנות נישואים, ביקשה יעל בן אברהם להתגרש, ובחודשים האחרונים הוויכוחים סביב חלוקת הרכוש הלכו וגברו.
"בתור ילדים גדלנו עם כפית של זהב, לא היה חסר לנו כלום", סיפרה לינוי. "אבא הביא לנו חום ואהבה ועם אימא נסענו וטיילנו וישבנו בבתי קפה. אבא שלי היה בשבילנו כל עולמנו, הוא עשה הכול בשביל הילדים שלו, בשביל הנכדים שלו, בשביל אשתו". "אשתו" זו אימא שלה, שאליה היא מפנה אליה אצבע מאשימה על הידרדרות היחסים בבית. "הכול היה זהב, מושלם, עד שאימא שלי החליטה שהיא רוצה להיפרד, היא הייתה מושפעת מכל מיני אנשים", סיפרה לעמרי מניב.
לינוי הכירה מקרוב את מה שהתרחש בבית. "היו ביניהם ויכוחים בתקופה האחרונה, הרגשתי שאני ביניהם, הייתי על סף פיטורים כי כל היום היו לי טלפונים, הייתי עסוקה רק בהם", סיפרה השבוע. "אימא שלי הייתה מתקשרת למשטרה, היא לא הייתה פותחת לאבא שלי את הדלת, זו הסיבה שהיא מתקשרת למשטרה, אז היא הייתה אומרת דברים לא נכונים. אני לא באה להגן על אף אחד, אבל היא הייתה ממציאה כל מיני דברים, 'הוא עושה לי ככה ועושה לי ככה' וכל מיני דברים, וזה לא נכון".
ביום רביעי בשבוע שעבר פרקליטות מחוז ת"א הגישה כתב אישום נגד יעקב בן אברהם בן ה-70 באשמת רצח אשתו יעל. לפי כתב האישום, יום לפני הרצח, יעל חזרה בה מהסכם חלוקת הרכוש ודרשה מיעקב שיעזוב את הבית. למחרת, בבוקר ה-1 בנובמבר, החל ביניהם ויכוח קולני. לינוי הייתה בחדרה, שוחחה עם חברה. יעקב לקח סכין, ניגש ליעל שישבה על הכורסה, ודקר אותה שוב ושוב – בצוואר, בחזה, בלב – עד שהסכין נשברה. היא ניסתה לנצל את ההזדמנות ולברוח, אבל הוא רדף אחריה עם סכין נוספת והמשיך לדקור, בסך הכול יותר מ-50 דקירות סכין. השכן צעק לו להפסיק, לאחר מכן דיווח למשטרה.
"אני קמתי משינה ושמעתי שההורים שלי מתווכחים כמו כל ויכוח שהיה בבית בזמן האחרון", סיפרה לינוי. "אמרתי 'טוב, עוד ויכוח', ברגע ששמעתי שקט יצאתי מהחדר שלי ומצאתי את אימא שלי מוטלת מחוץ לדלת, על הרצפה, עם דם, מראה שלא רואים כל יום, מראה מזעזע. פשוט ברחתי, נמלטתי, התקשרתי לחברה שלי, זו תמונה שלא יכולה לצאת לי מהראש".
"התקשרתי לחברה הכי טובה שלי שתבוא לקחת אותי, הגענו לבית שלה, התקשרתי למשטרה, רציתי לדעת מה קורה ואז הגעתי למשטרה לתת עדות, ואז פתאום אני הופכת להיות חשודה", אמרה לינוי. "לא הבנתי איך מקשרים אותי לזה, עד היום אני לא במיטבי. עד עכשיו בטראומה מזה". במילה 'טראומה' היא מתייחסת לא לרצח, אלא למעצר שלה.
בחקירה הראשונה היא אמרה: "רצתי החוצה, בכלל לא ראיתי גופה". בחקירה השנייה היא אמרה: "בוודאי שראיתי את הגופה וזה זעזע אותי". אז מה קרה שם? "רצתי, נבהלתי, לא הייתי במיטיבי, גם כשהגעתי לחקירה לא הבנתי אפילו מה קורה, הייתי מבולבלת מאוד", טענה לינוי בריאיון.
בחקירה שלו, אביה של לינוי שחזר את האירוע ואמר שהייתה דממה, ואז יצאה לינוי מהחדר להכין כוס קפה. לינוי אמרה בריאיון שלא כך היה הדבר. "רציתי להכין לי לשתות, אבל המראה המזעזע היה כשראיתי את דלת פתוחה", היא אמרה. לטענתה, לא הבינה שאבא שלה רצח את אימא שלה, ושהיא חשבה שאולי יש מישהו בתוך הבית.
האם ייתכן שאולי היה אפשר להציל את יעל עדיין? "כשאני ראיתי את אימא שלי, היא לא זזה, לצערי הרב", אמרה לינוי. "הייתי עסוקה רק בלברוח. המראה לא יוצא לי מהמוח, זה משהו שאפילו לא נתפס לי".
מה גרם לה להגיד דברים שונים במשטרה? "להיחקר במשך 6-5שעות, ואתה לא ישן ולא אוכל ולא מעכל את הסיטואציה ואיזה אנשים יש שם, מה לי ולהם?", אמרה לינוי לעמרי מניב. "היא ראתה את אמה מתבוססת בדמה, דקורה, ולכן כל ההתנהלות שלה לאחר מכן במשטרה הייתה על בסיס אותו מראה. קשה לצפות מאדם נורמלי ורגיל שלא מיומן לחקירות משטרה שימסור עדות קוהרנטית", אמר סנגורה עו"ד ניר דוד.
רק שעתיים לאחר שיצאה מהבית היא התקשרה מבית חברתה בפתח תקווה למשטרה. היא טוענת שראתה את השכנים מתקשרים, ובכלל, שרבים בסיטואציה כזאת היו נוהגים כמוה. "אנחנו איננו יודעים מה מתחולל בנפשו של אדם. אחד יכול להגיב בצורה של עילפון, האחר בצורה של צעקה, והשלישי בצורה אחרת. אצל לינוי זה בא לידי ביטוי במנוסה, בבהלה", אמר עורך דינה.
"זה שלינוי ראתה את אימא שרועה על הרצפה, מדממת למוות ולא הזעיקה עזרה, על זה אני לא סולחת. זאת אימא!", אמרה אחותה דנה בכאב בתום ימי השבעה. "אין לי אימא ואין לי אבא, את אימא שלי איבדתי, ואת אבא שלי איבדתי, אני יותר לא אראה אותו והוא לא יראה יותר את הנכדים שלו".
לינוי מתארת את הדברים בקור רוח, כמו מנותקת מהסיטואציה, עד שמזכירים לה את אחותה והיא מתחילה לדמוע. "יש לנו יחסים מאוד טובים. אני רוצה להגיד לה שאני אוהבת אותה, ושהיא צריכה לשפוט אותי. קודם כול שתקשיב. המראה שאני ראיתי, היא לא הייתה עומדת בזה. אפילו לא הייתה לה הזדמנות לשמוע את הדעה שלי. דם זה לא מים ואני לא אוותר. זו אחותי. אני מקווה שאנחנו נחזור להיות אחיות וחברות כמו שהיינו, כי זה מה שנשאר לי".
לינוי בן אברהם חשודה בקשירת קשר לביצוע פשע ובשיבוש חקירה, ממתינה להחלטה בעניינה, אבל נדמה שגם אחרי החלטת הפרקליטות ירחפו כאן לא מעט סימני שאלה על ההתנהגות המאוד משונה של בת רגע אחרי שאביה רצח את אמה.
"אבא שלי היה עושה הכול בשביל אימא שלי ואני לא מתביישת להגיד את זה, היא הייתה פשוט מלכה בשבילו", שבה וטוענת לינוי. "אני לא יכולה להגיד שאני כועסת, מה שנעשה זה לא במקום בכלל, אבל הוא תמיד היה אבא טוב בשבילנו. אני לא כועסת עליו - אני מאוד מאוכזבת כי לא ציפיתי לזה. יכול להיות שבכלל מישהו אחר עשה את זה. אני מכירה את אבא שלי בדמות אחרת לגמרי".