שואב אבק "חינם" וחשבון של 27 אלף שקל: כך הפכה ישראל לגן עדן של נוכלים

"אין עם מי לדבר": כך נטשה המדינה את הצרכן

זה קורה לטובים שבינינו, אבל זה בעיקר קורה לפנסיונרים חביבים כמו גיורא מיוחס. האיש סך הכל רצה לקנות טלפון חדש בדוכן של הוט מובייל, ויצא משם עם חיובי עתק של יותר מ-27 אלף שקל, כולל אביזרים שהוא לא צריך ושואב אבק רובוטי שנחת אצלו בבית במסווה של "מתנה חינם". אם הסיפור המקומם הזה, שנחשף כאן אצלנו בmako, גרם לכם לרצות להרים טלפון למועצה לצרכנות או לרשות להגנת הצרכן ולצעוק "הצילו", יש לנו חדשות רעות מאוד בשבילכם: זה לא יעזור לכם.

דוח מעקב חריף שמפרסם כעת מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, מוכיח שהתחושה הצרכנית המוכרת של "אין עם מי לדבר" היא לא פרנויה, אלא המדיניות הרשמית של מדינת ישראל. בזמן שההונאות ברשת מזנקות ב-86%, הגופים שאמורים לשמור על הארנק של כולנו עברו תהליך שיטתי ומזעזע של ייבוש תקציבי, קיצוצים של מיליונים וסירוס סמכויות. בזמן שהכרישים הגדולים חוגגים על האשראי שלכם באתרי קניות ישראליים ובדוכני הסלולר, המדינה פשוט לקחה את מי שאמור להגן עלינו, נעלה אותם במחסן, והשאירה אתכם להילחם לבד בגוב האריות.

והחזירות הזו לא עוצרת בסלולר, היא מגיעה בגרסת אקסטרה-ספין צינית היישר למדפי הסופרמרקט ועגלת הקניות של כולנו. קחו למשל את אייל רביד, מנכ"ל רשת ויקטורי. בדיוק ביום שבו הוא נאלץ לגרור את רגליו לבית המשפט המחוזי כנאשם המרכזי ב"משפט האיתותים" החמור, שם הוא מואשם בתיאום מחירים פראי, הרשת שלו נזכרת לצאת במהלך שיווקי "הרואי" ומציעה לכם כרטיסי תדלוק מוזלים בדלק. כמה מרגש ונוגע ללב.

בזמן שבכתב האישום מהדהדות הקלטות שלו מבהיר לספקים "אני לא רוצה למכור פריט ב-7 שקלים אם אפשר למכור ב-10", בקופות זורקים לנו פירורים של הנחה באוקטן 95 כדי שנשכח מה קורה מאחורי הקלעים. זו לא דאגה לצרכן הנאנח תחת יוקר המחיה, זה פשוט ניסיון הסחת דעת יחצני מהדהד שמראה בדיוק כמה קל לעבוד עלינו.

רשתות המזון והתאגידים מרשים לעצמם לצפצף על החוק באין מפריע כי הם יודעים שאף אחד לא באמת בא לבדוק אותם. המשמעות עבור הכיס שלכם פשוטה ומפחידה: אם נעקצתם, הסיכוי שהמדינה תגיע לבעל העסק ותסגור איתו חשבון שואף לאפס.

רשתות המזון והתאגידים מרשים לעצמם לצפצף על החוק באין מפריע כי הם יודעים שאף אחד לא באמת בא לבדוק אותם

גם כשהרשות להגנת הצרכן כבר נזכרת פעם ביובל להטיל קנס, המערכת הזו מצליחה לגבות בפועל רק 22% מהכסף, מה שהופך את האכיפה לבדיחה עצובה ואת הקנסות למחיר המשתלם והזול ביותר של עשיית עסקים מלוכלכים על הגב שלנו.

אז למה הכל קורס? כי בזמן שהחברות הגדולות עוקצות ומתאמות, הממשלה עסוקה בפוליטיקה קטנה ובקיצוצי ענק שגרמו למועצה לצרכנות להישאר ללא מנכ"ל, ללא סמנכ"ל, ועם מחצית מהמשרות הריקות מאדם. מי שרוצה להתלונן על עוול צרכני נאלץ להמתין כיום בממוצע 135 ימים לטיפול בתלונה שלו, זמן המתנה בלתי נתפס שנועד לייאש אותנו, לגרום לנו להרים ידיים ופשוט לוותר מראש על הכסף שלנו לטובת התאגידים.

כשאין שוטר בשטח, "שיטת המצליח" הופכת למודל העסקי הלגיטימי והרווחי ביותר בישראל, והתגובות המתחמקות של חברות כמו הוט מובייל על "עסקאות תקינות והוגנות" הן רק ההוכחה לכך שההרתעה קרסה לחלוטין.

דוח המבקר הוא לא סתם עוד מסמך בירוקרטי משעמם, הוא כתב אישום מהדהד נגד ממשלה שהפקירה את קו ההגנה האחרון על הכיס של אזרחיה, ומזכיר לנו שבמדינת ישראל, הגנת הצרכן היא מצרך מותרות, ומי שלא שומר על הארנק שלו בעצמו, שלא יתפלא כשימצא שם שואב אבק רובוטי יקר, כרטיס תדלוק מהסרטים וחשבון בנק ריק לחלוטין.

לקנות עוד שבוע

נתניהו רקם השבוע עוד עסקה עם המפלגות החרדיות. התנאים ברורים: ש"ס ויהדות התורה יחזרו להצביע עם הקואליציה ויתמכו בפיצול תפקיד היועמ"ש, בוועדת חקירה פוליטית ל-7 באוקטובר וברפורמת התקשורת של קרעי. בתמורה, נתניהו ידאג לחוק יסוד לימוד תורה ולהפסקת מעצר עריקים. שתי המפלגות מיהרו להכחיש ("אין שום דיל"), אבל גם הבהירו שאם החוקים לא יקודמו, הם יתמכו בפיזור הכנסת. תקראו לזה מה שתרצו. זו עסקה.

תסתכלו רגע על מה נמצא על המדף. פירוק מוסד היועמ"ש, שאמור להגן על שלטון החוק. רפורמת תקשורת שתיתן לממשלה שליטה על מי מדבר ומה אומרים. ועדת חקירה פוליטית שתקבע מראש שנתניהו לא אשם ב-7 באוקטובר. כל אלה מוצעים למכירה, לא מאחר שנתניהו מאמין שהם נכונים למדינה, אלא מאחר שהוא צריך הצבעות. וזה עוד לפני הצד השני של העסקה: חוק יסוד שיעניק פטור נצחי מגיוס, ועצירת אכיפה כלפי מי שכבר מסרב לשרת. במלחמה. בזמן שחיילי מילואים חוזרים לסבב שלישי ורביעי.

אצל נתניהו, כל מהלכיו מסמנים שטובת העם ממנו והלאה. אפילו טובת המפלגה כבר נזנחה. כל מה שחשוב זה עוד שבוע בשלטון

מה שמעניין הוא לא העסקה עצמה, אלא כמה מעט נתניהו מקבל בתמורה. הבחירות ממילא צפויות באוקטובר. פיזור הכנסת הוא לא איום של ממש, אלא הזזת תאריך בכמה ימים. גם בלי העסקה, הסיעות החרדיות היו מצביעות בעד פירוק היועמ"ש, מוסד שהן שמחות לחסל גם בחינם. אז מה בדיוק הוא שילם עליו?

הדבקת גוש לקלפי, הצנחת הפרקליט שלו למבקר המדינה, ועדת חקירה שתנקה אותו. כל הסבר מתאים. וכולם מצביעים על אותו דבר: ראש ממשלה שמוכן למכור כל נכס ציבורי כדי לשרוד עוד סיבוב. הוא לא נסחט. הוא מגיש את הסחורה מרצונו, כי הרגע הבא חשוב לו יותר מכל דבר אחר.

אחד הדברים החשובים בראש ממשלה, כל ראש ממשלה, הוא היכולת להביט עליו כשהוא יוצא למלחמה שאתה מתנגד לה בכל רמ"ח איבריך, ובכל זאת להאמין שהוא יצא אליה מתוך ניסיון להיטיב עם העם שהושיב אותו בכיסא הנהג. אצל נתניהו, כל מהלכיו מסמנים שטובת העם ממנו והלאה. אפילו טובת המפלגה כבר נזנחה. כל מה שחשוב זה עוד שבוע בשלטון, עוד רגע שבו הסיפור הישראלי הוא למעשה סיפורו של נתניהו עצמו. העם עצמו כבר זניח, ובר הקרבה. טובתו לא משנה.

ברקת ממשיך לחיות בלה לה לנד ולחשוב שאנחנו טיפשים

תגידו מזל טוב לשר הכלכלה ניר ברקת. ועדת הכלכלה אישרה בשעה טובה לקריאה שנייה ושלישית את רפורמת "מה שטוב ומיוצר בארה"ב, טוב לישראל". הבטחות השר כבר נשפכות כמו מים מהברז: פחות אישורים בנמלים, חתימה על הצהרה בלבד, והשוס הגדול, הבטחה לחיסכון פוטנציאלי של מאות שקלים בחודש למשפחה ממוצעת דרך הוזלה דרמטית של מותגי טואלטיקה, חומרי ניקוי ומזון יבש מאמריקה. נשמע כמו גן עדן, נכון? אלא שאם למדנו משהו מההיסטוריה הצרכנית פה, כשהממשלה מבטיחה לכם שהיא מביאה את אמריקה לישראל, כדאי שתבדקו טוב-טוב מי עושה עליכם סיבוב בדרך.

הבעיה עם הסופרמרקט של ברקת היא שהסרט הזה כבר שודר, והסוף שלו היה גרוע במיוחד. רק בשנה שעברה נכנסה לתוקף בקול תרועה רמה רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", שבה הבטיח לנו השר חיסכון פנומנלי של 6,000 שקל בשנה לכל משק בית.

השנה הגיעה מציאות המדפים, ויחד עם דוח מבקר המדינה חבטה לכולנו בפרצוף: המהלך אומנם חסך ליבואנים הגדולים מיליוני שקלים בבירוקרטיה ובדיקות מעבדה, אבל החיסכון הזה נבלע כולו בתוך שולי הרווח המנופחים שלהם. השוק נשאר ריכוזי, התחרות נשארה על הנייר, והמחיר לצרכן הישראלי לא ירד אפילו באגורה אחת.

השוק נשאר ריכוזי, התחרות נשארה על הנייר, והמחיר לצרכן הישראלי לא ירד אפילו באגורה אחת

ניר ברקת יכול להמשיך להנדס רפורמות תיאורטיות בנמלים עד מחר בצהריים, אבל חוקי הג'ונגל של השוק המקומי חזקים יותר מכל הצהרה חגיגית לתקשורת. כל עוד משרד הכלכלה מוריד חסמים רגולטוריים אבל מסרב להילחם בכשלים המבניים, כמו הבעלות הצולבת של היבואנים הגדולים שמחזיקים בעצמם ברשתות השיווק ומחליטים איזה מותג יחיה ואיזה ימות על המדף, שום דבר לא ישתנה. בלי מנגנוני פיקוח ואכיפה אגרסיביים שיכריחו את החברות לגלגל את החיסכון אלינו, ההקלות של ברקת הן פשוט מתנה ממשלתית ארוזה בסרט ליבואנים, בזמן שאתם ממשיכים לממן להם את החופשה הבאה.

את ההוכחה הכי טובה לכך שהצרכן הישראלי כבר מזמן לא בונה על הממשלה שלו קיבלנו השבוע בלייב: אמזון הקדימה את חגיגת ה"פריים דיי" הגלובלית שלה, והמוני ישראלים הסתערו על האתר בניסיון נואש לעקוף את יוקר המחיה המקומי ולרכוש מוצרי פארם, ניקוי וקוסמטיקה ישירות מחו"ל. הצרכן הישראלי הפך לבלש פרטי שמחשב שערים, מפצל חבילות בחרדה כדי לעקוף את גזירת ה-75 דולר, פשוט כי הוא הביא בחשבון שאף שר כלכלה לא באמת הולך להוריד לו את מחיר הדאודורנט בסופר השכונתי.

בשורה התחתונה, המרחק בין החלום האמריקאי של ניר ברקת לבין חשבון הבנק המדמם של המשפחה הישראלית הוא מזרח ומערב. כל עוד המדינה מורידה רגולציה בנמלים אבל נרדמת בשמירה על האכיפה כלפי המונופולים והקולגות שלהם ברשתות המזון, אנחנו נמשיך לשלם ביוקר על מוצרים זולים.

הרפורמה החדשה אולי תכניס סחורה אמריקאית לישראל בקלות, אבל אל תתפתו לחשוב שהמחיר יהיה ידידותי, כי במדינה שבה הרפורמות משרתות את החזקים, הדבר היחיד שבאמת יישאר כאן אמריקאי הוא הקפיטליזם החזירי שיחגוג לכם על הארנק.

שני סוגי פקקים

השבוע ישראל סיפקה שני סוגים שונים לחלוטין של פקקים. הראשון נוצר ביום שני, כשבית המשפט המחוזי בתל אביב מחק את העתירה נגד פתיחת מתחם ביג פאשן גלילות בשבת. 45 אלף מבקרים מדי שבת יוכלו להמשיך לנהור לגלילות, ומי שלא אהב את הפקקים במחלף בסופי שבוע מוזמן להתרגל.

בית המשפט, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, קבע שהעתירה "מיצתה את עצמה". למה? כי עיריית רמת השרון שלפה שפן מהכובע: מסמך "מדיניות אכיפה" שמסדר את כל העניין. על הנייר, העירייה מתחייבת לאכוף את חוק העזר משנת 1968 שאוסר מסחר בשבת. בפועל, המסמך קובע שמתחם גלילות מדורג שישי מתוך שבעה אזורי אכיפה בעיר, שהאכיפה שם תהיה "מצומצמת ולא יזומה, על בסיס תלונה בלבד", ושהקנס על פתיחת חנות בשבת יעמוד על 730 שקל. שבע מאות ושלושים שקל. עבור אדידס או ויקטוריה'ס סיקרט, שמוכרות בעשרות אלפי שקלים ביום שבת אחד, זה לא קנס. זה דמי מנוי שבועיים.

העותרים, הסתדרות הפועל המזרחי ובעל עסק מקומי, קראו לזה "ישראבלוף". קשה להתווכח. ראש העירייה איציק רוכברגר אפילו לא הסתיר את שביעות רצונו, והכריז שרמת השרון "תישאר פלורליסטית, עם חופש לדת וחופש מדת". מנכ"ל משרד הפנים ישראל אוזן שלח מכתב נזעם ימים ספורים לפני הדיון, דרש לסגור את המתחם וקבע שמדובר ב"שגרה עבריינית". אף אחד לא התרשם. בית המשפט מחק את העתירה, חייב את העירייה ואת ביג ב-10,000 שקל הוצאות משפט, והעניין נסגר. לעת עתה.

הפקקים בגלילות, של 45 אלף ישראלים שמצביעים ברגליים על אופי השבת שהם רוצים, ימשיכו כל שבוע. וכל מה שעומד בדרכם זה קנס של 730 שקל

וכל הקרב הזה, כדאי לזכור, מתנהל סביב מתחם אחד. ברחבי הארץ פועלים בשבת עשרות מתחמי קניות, ממול כנרת בטבריה ועד ביג באר שבע, מרשת מבנה ועד ישפרו סנטר, דרך מתחמי G ו-Y סנטר. רשתות האופנה הגדולות כבר פתוחות בשבתות בעשרות סניפים. הרכבת עזבה את התחנה מזמן, ומשרד הפנים רודף אחריה עם חוק עזר מ-1968.

הסוג השני של פקקים הגיע ביום רביעי. שיירות רכב חרדיות יצאו מ-19 מוקדים ברחבי הארץ וחסמו כבישים ראשיים במהירות של 20 קמ"ש, כדי למחות על מעצר עריקים מצה"ל. אישה בהיריון נפצעה בתאונת שרשרת שנגרמה מהנסיעה האיטית. ח"כ גולדקנופף הבטיח: "ניקח את בתי הכלא ונהפוך אותם לישיבות".

פקקי המחאה של החרדים, שנועדו להבטיח את זכות ההשתמטות מגיוס, היו חד-פעמיים. הפקקים בגלילות, של 45 אלף ישראלים שמצביעים ברגליים על אופי השבת שהם רוצים, ימשיכו כל שבוע. וכל מה שעומד בדרכם זה קנס של 730 שקל.