משרד הכלכלה מבטיח: הוזלה של מוצרים שמגיעים ישירות מארה"ב

ועדת הכלכלה אישרה לקריאה שנייה ושלישית: מה שטוב ומיוצר בארה"ב טוב לישראל שמטרתו לפתוח את השוק המקומי ליבוא חופשי של מוצרים מארצות הברית. המשמעות המעשית עבור הצרכן הישראלי היא פשוטה: כל מוצר צריכה, מזון ארוז, או תמרוק שעומד בתקנים של ה-FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקאי) או הרשויות הפדרליות בארה"ב, יוכל להיכנס ישירות למדפים בישראל.

המהלך הזה מבטל את הצורך במסלול האישורים הארוך והיקר במכון התקנים או במשרד הבריאות הישראלי, ומחליף אותו בשיטה של הצהרה בלבד – היבואן חותם שהמוצר עומד בתקן האמריקאי, והסחורה משוחררת מיד לדרך.

המטרה המרכזית היא לחתוך את עלויות הבירוקרטיה, שלפי הערכות משרד הכלכלה מייקרות את המוצרים בארץ בעשרות אחוזים, ולהביא לפוטנציאל חיסכון משמעותי של מאות שקלים בחודש למשפחה ממוצעת דרך הוזלה של כ-20% עד 30% בקטגוריות הריכוזיות ביותר כמו מוצרי טואלטיקה, חומרי ניקוי ומזון יבש. לטענת השר ברקת: "יכול להביא לייבוא של עוד 200-300 מיליון דולר מארה"ב"

הרפורמה הקודמת לא הוזילה את מוצרים

אלא שההבטחות לחסוך אלפי שקלים בשנה למשק בית נתקלות במציאות קשוחה בשטח ובהיסטוריה של הרפורמות הקודמות. רק לא מזמן הושקה בקול תרועה רמת רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", שבה הבטיח ששר הכלכלה ניר ברקת חיסכון של 6,000 שקלים בשנה לכל משק בית.

רפורמת “מה שטוב לאירופה טוב לישראל”, שנכנסה לתוקף בינואר 2025 והוצגה על ידי שר הכלכלה ניר ברקת כ”הרפורמה הכלכלית המשמעותית ביותר שבוצעה בישראל ב-40 השנים האחרונות”, עדיין לא הוכיחה את עצמה בשטח. מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, שבדק את הרפורמה בדוח שפרסם באוקטובר 2025, קבע כי היבואנים אינם מצויים בתהליכי היבוא, והמשרדים הרלוונטיים לא פרסמו את המידע הדרוש מהם לביצועה — מצב שמפחית את מספר היבואנים ואת היקף היבוא במסגרת הרפורמה, בדיוק ההפך ממה שהיא נועדה להשיג.

דוח מבקר המדינה מצא כי הניסיונות הקודמים הללו פשוט לא תורגמו להורדת מחירים לצרכן, והשוק נשאר ריכוזי. יתרה מכך, עדויות של יבואנים עצמם מהשטח חושפות את האמת המרה: הרפורמות אומנם הקלו על תהליכי היבוא וחסכו לחברות עשרות אלפי שקלים בחודש על בדיקות מעבדה ומכוני תקנים, אך החיסכון הזה נשאר כולו בתוך שולי הרווח של היבואנים, והמחירים על המדף לא ירדו אפילו באגורה אחת.

הסיבה המרכזית לכך שהרפורמות הקודמות נבלעו ולא הגיעו לארנק של הצרכן נעוצה בשילוב של משברים עולמיים ומבנה שוק בעייתי. במקביל להורדת חסמי הרגולציה, עלויות השילוח וההובלה הימית זינקו במאות אחוזים בגלל איומי החות'ים בים האדום, המאלצים ספינות להקיף את אפריקה, לצד החרם הטורקי שכפה על יבואנים לבצע מעקפים יקרים וממושכים דרך יוון וגיאורגיה.

במצב שבו עלות הובלת מכולה קפצה מ-1,000 דולר ליותר מ-5,000 דולר, ויבואנים נאלצים לספוג התייקרויות של חומרי גלם, מע"מ וארנונה, החיסכון הבירוקרטי המינורי שהמדינה העניקה להם פשוט התקזז עם העלויות החדשות.

בנוסף, הרפורמות לא טיפלו בכשלים המבניים של השוק הישראלי – הריכוזיות של הספקים הגדולים והבעלות הצולבת של יבואנים שמחזיקים בעצמם ברשתות השיווק ומקדמים את המותגים שלהם על המדף, ללא שום חובה להכניס יבואנים קטנים או מקבילים למשחק.

בשורה התחתונה, המהלך החדש של "מה שטוב לארה"ב" מביא איתו בשורה תיאורטית מצוינת שיכולה להפחית בין 8% ל-16% מעלויות הרגולציה ולהכניס מותגים חדשים שיגבירו את התחרות. אולם, כפי שמוכיחים נתוני המבקר ועדויות היבואנים, הורדת חסמים בנמל היא רק חצי מהעבודה.

כדי שמשפחה ישראלית באמת תראה את מאות השקלים האלו נשארים בחשבון הבנק שלה בסוף החודש, הממשלה תצטרך לייצר מנגנוני פיקוח ואכיפה חריפים שימנעו מהחברות הגדולות לגזור את הקופון לבדן, ולטפל ביוקר המחיה הרוחבי ובכוחן הבלתי מוגבל של רשתות השיווק. ללא הצעדים המשלימים האלו, האזרח הישראלי ימשיך לשלם ביוקר, והחלום האמריקאי יישאר על הנייר בלבד.