נעקצתם באתר קניות ישראלי? אל תבנו על זה שתראו את הכסף בחזרה

אם קניתם לאחרונה ברשת וגיליתם שחייבו אתכם סתם, או שהזמנתם מוצר וקיבלתם אותו שבור, כנראה שהרגשתם את התסכול המוכר של "אין עם מי לדבר". דוח מעקב חריף של מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, חושף כי התחושה הזו מבוססת על מציאות עגומה שבה הגופים שאמורים לשמור על הארנק שלנו עוברים תהליך שיטתי של ייבוש תקציבי וסירוס סמכויות

הנתון המבהיל ביותר בדוח נוגע לחזית החדשה של עולם הקניות: האינטרנט. בזמן שההונאות המקוונות חוגגות, המדינה פשוט השאירה את הצרכן הישראלי להילחם לבד במערכה. בשנת 2024 לבדה הוגשו לרשות להגנת הצרכן ולמועצה לצרכנות עשרות אלפי תלונות, מתוכן למעלה מ-11,000 עסקו אך ורק בעוקץ ובהונאות ברשת – זינוק מטורף של כ-86% בשנים האחרונות.

גם כשחברות האשראי פוגעות בנו, אין לנו גב. הדוח חושף פער אדיר לטובת הצרכנים בחו"ל: בעוד שברכישות דרך מערכות בינלאומיות או פייפאל תקבלו הגנה מלאה אם המוצר שסופק שונה ממה שהוזמן, בנק ישראל ומשרד המשפטים נכשלו בהחלת ההגנות האלו על עסקאות ישראליות מקומיות. אפילו באתר בנק ישראל, המידע על זכויותיכם במקרה של כשל תמורה הוא כה דל ולא ממצה, עד שהבנק פשוט מפנה את הגולשים לאתר העמותה הפרטי "כל זכות".

הסופרמרקט פשוט מצפצף עליכם

אבל המחדל לא נעצר ברשת, הוא מגיע עד לעגלת הסופרמרקט ולתשלום האשראי של כולנו. מבקר המדינה מצא כי בלמעלה משליש מסניפי רשתות המזון הגדולות שנבדקו, העסקים פשוט מצפצפים על החוק ולא מסמנים מחירים כנדרש. בנוסף, ב-79% מהביקורות על מוצרים חקלאיים מיובאים נמצאו הפרות בסימון ארץ המקור של הפירות והירקות.

אם חשבתם שחוסר האכיפה בסופר מסתכם רק במחיר חסר על גבי קופסת קוטג', כדאי שתסתכלו על מה שקורה ממש עכשיו על ספסל הנאשמים בבית המשפט המחוזי. בזמן שהמדינה מורידה רגל מהדוושה, רשות התחרות נאלצה לגרור לבית המשפט את בכירי ענף המזון בישראל – בהם אייל רביד (מנכ"ל ויקטורי), איתן יוחננוף (מנכ"ל יוחננוף) ואפרים תשובה (מנכ"ל סופר ברקת) – במה שמכונה "משפט האיתותים". כתבי האישום חושפים ציטוטים חסרי תקדים שמראים בדיוק איך מתייחסים לכיס שלכם מאחורי הקלעים. באחת ההקלטות שנחשפו בתיק, נשמע רביד כשהוא מתנה את עליית המחירים ברשת שלו בכך שהמתחרים יעלו מחירים לפניו, כשהוא מבהיר לספק: "אני לא רוצה למכור פריט ב-7 שקלים אם אפשר למכור פריט ב-10".

המבקר מאשים: הגופים שאמורים לשמור עלינו לא מתפקדים

ומה עשתה הרשות להגנת הצרכן מול המגיפה הזו? במקום להסתער על הרשת, היא עשתה בדיוק את ההפך וצמצמה את מספר ההליכים נגד אתרי סחר מקוון מ-46 ל-13 בלבד. זה לא נעצר שם: מתברר שהרשות מפקחת בפועל על 12 ענפים בלבד מתוך 146 תחומים שנמצאים באחריותה. המשמעות עבור הכיס שלכם פשוטה: אם נעקצתם באתר קניות ישראלי, הסיכוי שהמדינה תגיע לבעל העסק ותסגור איתו חשבון - שואף היום לאפס.

אז למה הגופים האלו לא מתפקדים? התשובה, כרגיל, נמצאת בכסף ובפוליטיקה. משרד הכלכלה ניסה להוביל מהלך לאיחוד בין הרשות להגנת הצרכן למועצה הישראלית לצרכנות, מהלך שבסופו של דבר הבשיל רק לאחרונה להחלטת ממשלה על פירוק המועצה.

אולם בזמן שההליכים האלו נגררו, שתי הרשויות ספגו קיצוצי ענק של כ-25% בתקציביהן. המועצה לצרכנות נותרה ללא מנכ"ל, ללא סמנכ"ל, ללא דירקטוריון מספק ומחצית מהמשרות בתקן שלה בכלל לא מאוישות. המחסור החמור בכוח אדם יצר מציאות בלתי נתפסת: אם פניתם למועצה לצרכנות כדי לקבל עזרה, זמן ההמתנה הממוצע לטיפול בתלונה שלכם זינק בשנת 2025 ל-135 ימים. ארבעה וחצי חודשים של המתנה, שגורמים לצרכנים רבים פשוט להרים ידיים ולוותר על הכסף שלהם.

די לראות את התנהלות הסופרים כדי להבין כשהרשות להגנת הצרכן פועלת בקושי, והקנסות שהיא כבר מטילה לא נגבים בפועל, בעלי הרשתות מבינים שאין באמת שוטר בשטח. התיאומים לכאורה, השיחות מאחורי הגב של הצרכן והניסיונות להנדס את התחרות כדי להקפיץ מחירים על הגב של כולנו קורים בדיוק בגלל שהמערכת הממשלתית חלשה ומקוצצת. כשהמדינה נרדמת בשמירה, החברות הגדולות חוגגות, ומי שמשלם את הקומבינה הזו בסוף, בשקלים קשים בקופה, זה אך ורק אתם.

בשורה התחתונה, השילוב של היעדר שיניים והיעדר תקציב מייצר גן עדן לעסקים מפוקפקים. גם כשהרשות להגנת הצרכן כבר נזכרת להטיל קנסות ועיצומים כספיים על חברות מפרות, היא מצליחה לגבות בפועל רק 22% מהכסף.

חברות ועסקים מבינים שהסיכוי שייתפסו נמוך, והסיכוי שישלמו נמוך עוד יותר, ולכן ההרתעה פשוט קרסה. דוח המבקר הוא תמרור אזהרה בוהק לממשלה ולעומד בראשה: הגנת הצרכן בישראל אינה מצרך מותרות, היא קו ההגנה האחרון על הכיס של כל אזרח, וההפקרה שלה עולה לכולנו ביוקר בכל יום מחדש.