"עדן" מציג את אחת מתצוגות המשחק המביכות של התקופה

הסיפור האמיתי שבבסיסו של "עדן" הוא לגמרי סרט שצריך לקרות. שלושה ציוותים שונים מאוד של אירופאים לבנים - רופא אקסצנטרי ואהובתו המטורללת, זוג צעיר עם ילד חולה שחפת, ואישה שמציגה את עצמה כברונית ומסתובבת עם פמליה בהתאם - מנסים כל אחד בדרכו ומסיבותיו ליישב את האי פלוריאנה שבגלפגוס. אנחנו ב-1931, ככה שטכנולוגיה ותקשורת אין, האי עצמו עוין, ובין החלוצים מתחילות להתפתח יריבות וטינה עוד לפני שהתנאים הופכים את העניין כולו למלחמה על משאבים בסיסיים. כמו "גברים במלכודת" או "האיש שנולד מחדש", זה סרט הישרדות כפול: האדם VS הטבע + טבע האדם. לגמרי אפשר להבין למה הבמאי רון הווארד ("אפולו 13", "נפלאות התבונה", סרטי "צופן דה וינצ'י") נמשך לפרויקט הזה, ולגמרי אי אפשר להבין איך יצא לו מזה סרט כל כך מעפן.

לא רק הסיפור נשמע מבטיח. גם הקאסט לא פראייר בכלל: סידני סוויני היא מרגרט, הצעירה שמגיעה לאי עם בעלה ובנו מנישואיו הראשונים; דניאל ברוהל, ששיתף פעולה עם הווארד ב"ראש" המצוין, הוא הבעל; את הרופא שמחזיק מעצמו פילוסוף מגלם ג'וד לאו, שחקן שלמען האמת אפשר לסבול רק בתפקידים מוזרים/ גדולים מהחיים, וזה בדיוק אחד כזה; את בת הזוג המוזרה שלו משחקת ונסה קירבי הנהדרת; ובתפקיד הברונית-מטעם-עצמה מופיעה אנה דה ארמס, מי שהייתה מועמדת לאוסקר על "בלונדינית". מצד שני היא הייתה גם מועמדת לראזי על "בין הצללים", ואני חש שנגזלה ממנה כאן מועמדות שנייה.

ההופעה של דה ארמס ב"עדן" היא באמת אחת מתצוגות המשחק המביכות של העת האחרונה, אבל אני לא מאשים אותה: אני מאשים את הווארד, שמטפל בכל מה שקורה כאן ביד כבדה, בגסות, בהיעדר מוחלט של ניואנסים וסאבטקסט. הרופא כותב את "הספר שיציל את המין האנושי מעצמו" בעודו משתתף בניסוי חברתי שמוכיח שאדם לאדם זאב! הברונית חסרת מצפון וכל מה שהיא עושה הוא רע רע רע! מרגרט אמיצה וחזקה ומוסרית בכל מצב, לרבות חרפת רעב! הכל בסימני קריאה, הכל משל ונמשל, והכל כל כך בנאלי. לסרט הזה יש ממילא מאפיינים של פרק ב"הישרדות", אבל התסריט המביך מאת נואה פינק והבימוי הגס של הווארד מחמירים את המצב עד כדי כך שלהשלמת האפקט חסר רק גיא זו-ארץ.

עם סוויני, ארמס וקירבי, "עדן" מנסה להיות סקסי בדרכו נטולת העידון. אבל כבר בסצנה הראשונה שבה זה אישיו - כשקירבי אומרת ללואו "בוא נזדיין" מחוץ כל הקשר - ברור שגם כאן הווארד ופינק הלכו לאיבוד באי. כלומר, יש אווירה מופקרת ויש "עברה רבע שעה, בוא נעשה משהו מיני".

ייאמר לזכותו של "עדן" שאם תיקחו את 20 הדקות הראשונות שלו ותדביקו ל-20 האחרונות, תקבלו סרט קצר לא רע - מוזר, אלים, ובסך הכל ראוי לצפייה. הבעיה שלו היא בשעה ומשהו שבין לבין, בפיתוח העלילתי שנע בין הצפוי לאידיוטי, בגלריית הדמויות שאין בה שמץ של עומק לאיזון הרוחב. סידני סוויני יודעת לצאת טוב מסרטים גרועים - היא עשתה את זה לאחרונה באופן ממש מרשים ב"כריסטי" - אבל גם ההופעה שלה סובלת מאותה תחושת פרק ריאליטי, מאותה גסות. חכו לסצנת הלידה, ותראו אותה נכשלת באופן קולוסאלי בניסיון אמיץ להציל רעיון מביך של הבמאי שלה. אני מת על סוויני, אבל יש דברים שאפילו היא לא מסוגלת לעשות.

רון הווארד בן 72. הסרט הבאמת-טוב האחרון שלו היה אותו "ראש" שהוזכר לעיל (2013), וזאת לא הפעם הראשונה שהוא יוצר סרט אדם-נגד-טבע מאכזב; מי שראה את "בלב ים" יודע. גם היעדר העידון של "עדן" הוא לא בדיוק חסר תקדים בפילמוגרפיה שלו (בואו, "צופן דה וינצ'י). ועדיין, מדובר בפדיחה ליוצר של "אפולו 13", לסוגו אחד מסרטי ההישרדות הטובים בכל הזמנים. אני מניח ש"עדן" יכול לבוא סבבה בצפייה אגבית בסטרימינג, בעיקר כסוג של קוריוז עם רגעי "כל כך רע שזה טוב". בחיי שאני לא רואה שום סיבה אחרת לצפות בו.