"לואי ת'רו: בעומק המנוספרה" מצוין, ומדכא שאין דברים כאלה

לואי ת'רו נהדר. הוא תמיד היה: כבר בשנות ה-90 שודרו בארץ הסרטים התיעודיים והספיישלים הטלוויזיוניים שבהם חדר לקבוצות קיצוניות (כתות, יוצרי פורנו, נאו-נאצים), ובכל פעם מחדש היה מדהים לראות אותו רוכש את אמונם של האנשים שפגש וראיין. זה אף פעם לא נראה מניפולטיבי; ת'רו פשוט יודע להקשיב ויודע לשאול שאלות שאי אפשר לא לענות עליהן. הוא מאסטר באומנות הריאיון ובמלאכת התחקיר, וזה ניכר שוב בסרטו החדש - והמצוין, והמדכא שאין דברים כאלה - "לואי ת'רו: בעומק המנוספרה" (Louis Theroux: Inside the Manosphere) שעלה לאחרונה בנטפליקס.

המנוספרה היא הכינוי המקובל לקהילה מקוונת, מפוזרת ומבוזרת, שמקדמת אידאולוגיות של עליונות גברית, מיזוגיניה ואנטי-פמיניזם. לא מדובר בארגון מסודר אלא בערב-רב של פרופילים, בלוגים וערוצי יוטיוב של משפיענים - בהם אינסלים, פעילי זכויות גברים, אומני פיתוי ומטיפים לתפיסת "הגלולה האדומה", שימוש בטרמינולוגיה מה"המטריקס" לתיאור מצב שבו החברה כביכול מוטה בסתר נגד גברים. חשבתי שאני יודע בערך הכל על תת-התרבות המסוכנת הזאת; לפני כארבעה חודשים דווח כי בארון טראמפ, בנו של הנשיא, קיבל "עצות לדייטינג" מאנדרו טייט - השם המוכר ביותר במנוספרה, וגם נאשם בסחר בנשים ובאונס - ואני צללתי מבועת לתוך העולם הזה בכתבה במגזין mako. אבל כאמור, לואי ת'רו נהדר. ובסרטו הוא מאיר שתי נקודות מהותיות על המנוספרה שלא הייתי מודע להן: אחת, הוא חושף את המכנה המשותף של רבים מכוכביה. שתיים, הוא מציף את המניע האמיתי שלהם.

בסרט מראיין ת'רו בין השאר את הריסון סאליבן, הידוע כמשפיען hstikkytokky, שמנסה לשכנע את עוקביו שגם הם יכולים לחיות כמוהו בווילה באיביזה ולנהוג כמוהו בפורשה אם רק יאמצו את גישתו המפוקפקת לעסקים ואת יחסו המיזוגיני לנשים; את ג'סטין וולר, איל פלדה ומשפיען שמאמין ב - בחיי שככה הוא קורא לזה - "מונוגמיה חד צדדית"; ואת "סניקו" (ניקולס קן דה בלינטזי), טיפוס שנראה בלתי מזיק עד שקוראים מה כתבה עליו קרימינולוגית מאוניברסיטת פורטסמות': "הוא יוצר תוכן מיזוגיני ורווי שנאה לצד שיתופי פעולה עם תומכי 'עליונות לבנה' וניאו-נאצים". תוך כדי הליכה מגלה ת'רו שכל הנ"ל - בדיוק כמו אנדרו טייט, אגב - סוחבים מהבית טראומות רציניות סביב דמויות האב בחייהם. זה לא כתב הגנה, ות'רו לא מציג אותו ככזה, אבל מעניין - וכרגיל בסרט הזה, מדכא - לראות איך הנוכחות או הנפקדות של גבר שמוק אחד מסלילה את בנו להפוך לגרסה משודרגת שלו. שמוק מצרר.

ת'רו בן ה-55 ראיין בחייו די והותר טיפוסים בעייתיים. באנגליה, שבה גדל ופעל רוב חייו, עדיין מדברים על הריאיון שלו עם ג'ימי סאביל, כוכב הטלוויזיה שלאחר מותו צצו נגדו יותר מ-400 תלונות על פגיעות מיניות, רבות מהן בילדים ובילדות. עם הניסיון והאינסטינקטים העיתונאיים שלו, ת'רו לא מסתפק בפני השטח: הוא מנסה להבין למה אנשים פועלים כפי שהם פועלים, ובמקרה של משפיעני המנוספרה מגלה שמאחורי אג'נדת העליונות הגברית שלהם מסתתר המניע הכי ישן שיש: בצע כסף. "כל זה נעשה כדי למכור מוצרים לנערים", אומר ת'רו בסיכומה של החוויה.

המנוספרה אינה תופעה חדשה, ות'רו לא מנסה להציג את חשיפת המשפיענים שלה כאיזה גילוי. אבל "בעומק המנוספרה", כפי שמבטיח שמו העברי, חודר עמוק לתוך הטרנד המתגלגל הזה שסוחף אחריו יותר ויותר צעירים בכל העולם - ומראה שלא צריך יותר מחינוך מחורבן ותאוות בצע כדי למכור לנערים גם מוצרים וגם סולם ערכים מעוות, מתקרבן ואלים.

גברים צעירים רבים חשים אבודים בעולם שאימץ את ערכי MeToo. המנוספרה, כמו כת, מסמנת עבורם את האשמים במצבם - פמיניסטיות ו/או יהודים, תלוי איזה משפיען מקשקש - ומספקת להם פתרון קסם. "עקבו אחריי ותהיו מספיק שריריים ועשירים כדי להשיג נשים, ולהתייחס אליהן כמו זבל, כי זה מה שהן מבינות ובסודי-סודות גם רוצות". הרשתות החברתיות, שפיתחו התמחות בשינוע זבל חברתי מנקודה א' ל-ב', מפיצות את הבשורה - והנה דווקא מדור ה-Z, שאמור כביכול להיות רגיש חברתית יותר מקודמיו, יוצאים הגברים הכי מקולקלים אי פעם.

זה לא יהיה קל או כיף, אבל אני מפציר בכם: צפו ב"בעומק המנוספרה". אם יש לכם בנים, אם יש לכם בנות, וגם אם אתם סתם רוצים לדעת איפה כולנו חיים.