עונת הסיום של "הדוב" היא כמו אסלה שעולה על גדותיה

שבעה שבועות לפני עונת הסיום שלה, "הדוב" (The Bear) הוציאה לאור בהפתעה את "גארי" - ספיישל שהמשיך את מסורת היציאה מהמטבח של הסדרה הקולינרית, ובזמן אמת הרגיש כמו הרמה להנחתה. כי גם מי שלא חשק בפלאשבק בן שעה היה צריך להתעדכן מה קורה בו, כשבסיום הפרק אחת מהדמויות המרכזיות עוברת תאונת דרכים שקשה לראות אותה יוצאת ממנה. ובכלל, למה לחתום את הפרק בכזו דרמה אם לא בשביל תפנית משמעותית בעלילה. מאחורי ההנחה הזאת עמדו הציפיות הגבוהות מ"הדוב", סדרה שעד לא מזמן הייתה פסגת הטלוויזיה. אבל הציפיות האלה היו לחינם, ולא בפעם הראשונה איתה.

וגם לא בפעם האחרונה. אחרי שהיא מתייחסת לאותה תאונה חסרת טעם ונטולת השלכות כאל מכה קלה בכנף, העונה החמישית והאחרונה של "הדוב" ממשיכה מהנקודה שהקודמת עצרה בה: הזמן שהוקצב למסעדה נגמר, ובמקום לספור לאחור כולם מתחילים לספור קדימה. סידני (איו אדבירי) וריצ'י (אבון מוס-בכרך) עוד לא התחילו לעכל את ההחלטה של כרמי (ג'רמי אלן ווייט) לעזוב, ועכשיו הם - והוא, וכל השאר - צריכים להתמודד עם סערה שיקגואית שמביאה איתה בעיות בצנרת. זו העונה הכי חורפית של "הדוב", מה שבא לידי ביטוי ברעמים המלווים את הלוגו של רשת FX (בישראל היא משודרת כרגיל בדיסני+), וזאת למרות שמזג האוויר המאתגר חולף די מהר. העניין הוא שמה שבמציאות נמשך חצי ערב, תופס ב"הדוב" כמעט עונה שלמה של בישול איטי ומייאש.

סיבוב הפרידה של "הדוב" מתרחש כמעט בזמן אמת, בערב גורלי עבור המסעדה בעלת אותו השם. גם למסעדה וגם לסדרה כבר כמעט לא נשאר מה להפסיד בשלב הזה, אבל עוד יש לפניהן את המשוכה הגדולה מכולן: למסעדה זו ארוחה של מבקר מטעם מדריך מישלן, לסדרה זה הסיום שיכריע את המורשת שלה. ההתמקדות בערב אחד מרחיקה את "הדוב" אפילו מהבישול הקלאסי, כשפרקים שלמים מתבזבזים על ההכנות שלפניו. ויותר משזה מצער בגלל התוכן עצמו, זה מצער בגלל האוכל שלא זוכה לפוקוס - כי אלוהים אדירים, הדברים שהסדרה הזאת עושה עם רוטב קרמל בתוך שעווה.

כך יצא שדווקא בעונה קריטית עבורה, המהווה הזדמנות אחרונה לתקן את חטאי העונות הקודמות ואולי בכל זאת להיזכר לטובה, "הדוב" ממשיכה שלא לעמוד בציפיות שעוד נותרו ממנה. חמישה פרקים ברצף, קצרים ככל שיהיו, עוסקים בהכנות לאותה משמרת. זמן המסך הבלתי נגמר למשבר הצנרת הוא לא כמו צפייה בצבע מתייבש, אלא כמו צפייה באסלה שעולה על גדותיה, תרתי משמע. היוצר כריסטופר סטורר כמובן יודע איך להפוך את ההכנות לסרוויס של דרמות, אבל התקלות שצצות במהלך ההכנות האלה מתבקשות, מוכרות - וכבר לא מאוד מרגשות. הצוות מגלה על ההחלטה של כרמי לעזוב רק באמצע הפרק השלישי, והתחושה היא שהנה, עכשיו זה מתחיל. אבל לא, רגע, ריצ'י רוצה לדבר בפעם ה-400 על התקפי החרדה שלו, ואז מתחילים. לא לפני שנעצור פעם נוספת אצל האמא הלא תפקודית דונה (ג'יימי לי קרטיס), אצל חוסר ההחלטיות של כרמי או אצל הדרבון של טינה (לייזה קולון-זאיאס) להאמין בעצמה. ואז מתחילים. אולי עוד פרק נוסף של הכנות וזהו, מתחילים. רק שאז "הדוב" נגמרת, ושום מנת אדרנלין טלוויזיונית לא תוכל להעיר את המתים. הסדרה שהייתה שלושה כוכבי מישלן, והצמיחה שלושה כוכבים אמיתיים, נחתמה עם שיחות על העקביות מעוררת ההשתאות של מקדונלד'ס. ועם גמגומים עלילתיים שלא ישתוו למקדונלד'ס בחיים.