"ראיתי את אמיר עם הכתם ולא יכולתי לצלם. היה לי מאוד קשה"

בחודש שעבר עלתה ב-yes הסדרה "מטכליסטים", הידועה גם בשם "הסדרה של ערן זרחוביץ'". כוכב "ארץ נהדרת" כתב את הדרמה-קומדיה בהשראת חוויותיו כשק"מיסט בסיירת מטכ"ל בשנות ה-90, כמי שספג בריונות בשל כתם לידה ליד העין; אתמול (שלישי), באירוע של yes, התראיין זרחוביץ' ל-mako וסיפר על השינויים שהוכנסו לתסריט בעקבות 7 באוקטובר, על שנים של הסתרה, וגילה: איך מטכ"ליסטים פורקים עצב?

ערן, מה יותר עינוי - סדנת עינויים כמו שראינו בפרק הרביעי, או לכתוב סדרה?
"לא השתתפתי בסדנת שבי. (בסדרה) לא קראנו לזה 'סדנת שבי', באופן טבעי אחרי 7 באוקטובר שינינו ל'סדנת עינויים' או 'חקירות'. לעבוד על סדרה חמש שנים זה אכן אתגר, זה מסע כמו של סיירת מטכ"ל. עכשיו יקפצו יגידו, 'מה אתה משווה בכלל? אין יותר קשה מהמסע'. לכתוב סדרה זה מסע, ואני שמח שהמסע הזה - עד עכשיו נראה שהוא משתלם".

יש הרבה כינויים שלועגים לכתם שלך, "דלמטי", "חרא עין". מה הכי פגע בך?
"'חרא עין'. זה כינוי אמיתי שנהניתי ממנו בערך שנתיים בתיכון מבריון ספציפי שלקח אותי פרויקט, והוא מאוד יצירתי - הוא ראה את הכתם החום ליד העין, והוא כל כך מבריק, אז הוא אמר 'חרא עין'. היה לי כתם לידה שהשפיע לי על החיים".

לפני שלוש שנים הוא עבר ניתוח להסרתו. עד אז, התאמץ להסתיר אותו בשלל דרכים: "משקפיים, איפור, הפניית הצד השני - ולא כי הוא הצד הטוב שלי, אין לי צד טוב", אומר זרחוביץ'. כשהגיע לצלם לראשונה עם אמיר טסלר, המגלם את זרחוביץ' הצעיר, הוא הוצף וביקש לעצור: "היה לו כתם, הייתי צריך לשחק איתו והיה לי מאוד קשה. זה שיחק לי במוח, לא יכולנו לצלם. היינו צריכים לעצור קצת, זה היה לי מאוד מוזר".

בכית?
"לא, אני לא בוכה אף פעם, אני חזק", הוא עונה בציניות, "מטכ"ליסטים לא בוכים. אנחנו יוצאים לריצה או דוחקים משקלים".

אם יכולת להתחיל את החיים בלי הכתם, היית עושה את זה?
"כן".

אבל אז לא הייתה סדרה.
"יכול להיות שלא הייתה סדרה, ולא הייתי איפה שהייתי. אז כנראה שהתשובה הנכונה היא שהייתי נשאר עם כתם, אבל הייתי מעדיף להיות בלי".

אחת הסצנות מהפרק הרביעי עוררה סערה - רואים בה את אחד הלוחמים (בגילומו של אברהם ארנסון) מניח את איבר מינו על הכתף של חברו לצוות (בגילומו של בר ברימר). "זה לא איבר המין שלי", מדגיש ארנסון בשיחה עם mako, "הביאו לשם פרופס (אביזר). זה הרגיש מאוד אמיתי - תשאלי את בר"; "שיגעו אותי עם האיבר מין הזה", אומר ברימר בתורו. "אנחנו נגמרנו מצחוק בצילומים. הרגשתי את זה על הכתף ונגמרתי. זה קורע, זרחו המשוגע עם השטויות שלו".

ערן, הייתה סערה!
"הוא ביצע בו 'כומתה'. אמרו לי שהמון קוראים לזה 'תוכי', ואני מתנצל, אנחנו קראנו לזה 'כומתה'".

עשו לך?
"לא, אבל זה הגיע מתחקיר שעשיתי - אמיתי לגמרי - לוחם סיפר לי שהיה לו חבר מצחיק בצוות, כזה שעושה צוחקים, בא מניח את האיבר שלו על הכתף. אמרתי, 'אוקיי, זה שמיש לנו. אני לא יודע איפה, אבל זה ייכנס מתישהו".

אחרי הסצנה הזו, דמותו של ברימר יוצאת מהארון - וזו לא הפעם הראשונה שבה ברימר מגלם דמות גאה. בת הזוג, אגם בוחבוט, כבר רגילה: "זה לא אישיו, להפך - בתור שחקן אני מת על הדמויות האלה, זה אתגר בשבילי", הוא אומר, "זו זכות, כיף גדול - אני מקבל מהקהילה תגובות מדהימות".

אגם עזרה לך להתאמן על טקסטים?
"אני אגלה לך סוד - היא מצלמת אותי כמעט לכל אודישן".

מה בעצם עשית בצבא? ניסינו למצוא ולא הבנו.
"כי זה מאוד סודי, את יודעת (צוחק). הייתי מאבטח מתקנים, הכי אפס שיש. רוח רפאים הייתי בבסיס, בן אדם בלתי נראה. אני רואה את החבורה של השק"ם והרס"ר, וזה אני 0 זו החוויה שלי מהצבא, לא סיירת מטכ"ל".

ידין גלמן אתכם בסט.
"הוא מאוד עזר לנו, הנוכחות שלו, גם אחרי 7 באוקטובר - זה עשה משהו. הוא היה המדריך של הלוחמים, איך להחזיק נשק, וגם היה לנו מדריך לוט"ר בסצנות אקשן, לוחמה בשטח בנוי, הוא הסביר לנו איך נכנסים, איך פותחים זיג - מילים שאני לא מכיר".