"הבנתי שאברהם השמנמן, הצ'אבי, תמיד יהיה לי בראש"

כשהשחקן אברהם ארנסון טס לתאילנד עם בת זוגו, הדר וילניץ, הוא ארז במזוודה גם טבעת אירוסים. אחרי שש שנות זוגיות, היה ברור לשניהם שהלוקיישן האקזוטי הוא המקום המושלם להצעה - רומנטית, בלתי-נשכחת ובעיקר פוטוגנית. הדר הכינה מראש כמה שמלות חגיגיות ודמיינה את התמונה הקלאסית עם נוף של שקיעה, אבל את מה שקרה באמת היא לא הייתה יכולה לחזות מראש כנראה אף פעם.

"הדר ידעה שדי, הגיע הזמן - ההצעה תקרה בתאילנד", משחזר ארנסון בריאיון ל-mako את מה שקרה לפני כחצי שנה. "בכל ערב היא התגנדרה, התלבשה יפה, חשבה שהערב זה יגיע - אבל לא הצעתי. עבר עוד יום ועוד יום, ואז זה הגיע: עשיתי את זה דווקא כששנינו היינו עירומים בג'קוזי".

די, נו.
"כן. אנחנו יושבים שם, שותים בירה ומסתכלים על הנוף המדהים. אמרתי לעצמי, 'זהו, אני הולך להביא את הטבעת', אבל רציתי להפתיע אותה אז אמרתי לה שאני הולך להביא בירה, והיא הורסת לי! היא אמרה, 'אבל אין עוד בירות, שתינו הכל', ואני אומר לה, 'לא, יש עוד, תאמיני לי'. בקיצור, הלכתי להביא, חזרתי עירום וכרעתי ברך. ליטרלי".

מאוד מיוחד.
"ככה הצעת לה, והיא כולה בג'קוזי עם השיער מקורזל, שואלת אותי, 'עכשיו???'. אבל אחר כך שנינו הסכמנו שזה היה מושלם. הצלחתי להפתיע אותה".

הם הכירו עוד בתיכון "תלמה ילין" - הוא במגמת קולנוע, היא במחול, שנתיים מתחתיו. האיחוד שלהם, תאמינו או לא, התרחש בטינדר. "ב'תלמה' בכלל לא היה לנו קשר, היא אפילו לא זכרה אותי", מספר ארנסון, "אבל אני זכרתי אותה בתור המחולניקית הגבוהה והיפה. היה לנו מאץ' באפליקציה, יצאנו לדייט ראשון מדהים, והחיבור היה מיידי".

לא פשוט להיות בת זוג של שחקן.
"הדר הייתה איתי מהרגע הראשון ועברה איתי הכל. היא באמת הסלע והאור שלי, יש בינינו אהבה גדולה. התחלנו את הקשר לפני שהתפרסמתי. הייתי אז צ'אבי, ילד שמנמן, ומאז עשיתי מלא שינויים, כך שברור שבתחילת הקריירה שלי היינו צריכים להתמודד עם משהו חדש - פרסום, פסטיגל, פתאום אנשים מאוד מתעניינים ורוצים לדעת, ושנינו אנשים מאוד מופנמים.

"אני מודע לאירוניה בלהגיד שאני בן אדם מופנם, כי אני שחקן, אבל זה באמת נכון. אני לא נוטה לחשוף יותר מדי. אני חושב שלשחקנים טובים יש איזה סוד כלשהו שהם מסתירים, משהו מסקרן שאתה רוצה לראות, ואם אתה נחשף יותר מדי אז זה קצת בעייתי. כשחקן, אני מוכן לחשוף מעצמי הכל, להראות את כל הצדדים הכי פגיעים ורגישים, וגם פיזית, מהגוף שלי. אבל אני רוצה להראות את ההתמסרות הזו דרך דמויות. בכל מקרה, לשאלתך, אני והדר לאט לאט למדנו להסתגל".

איך היא מתמודדת עם סצנות אינטימיות שלך מול שחקניות אחרות?
"זה סופר לא פשוט לראות את בן הזוג שלך מתנשק על במות עם בנות, בנים, ובטלוויזיה גם - אבל הדר מקבלת את זה מדהים".

טוב, קבעתם כבר תאריך לחתונה? אתם מתכננים שני אירועים? זה הטרנד החדש.
"זה נהיה קטע, אבל אנחנו כנראה נעצור את הטרנד. נישאר באחת".

מהפלמ"ח לסיירת מטכ"ל

לטובת הקוראים המבוגרים יותר - להלן היכרות קצרה עם אברהם ארנסון: הוא נולד כמעט לפני 30 שנה במונטריאול, קנדה, וכשהיה בן שנה עלה עם משפחתו לישראל. ארנסון הוא שחקן עסוק כבר שנים, בעיקר בעולם הילדים והנוער, עם תפקידים בסדרות כמו "פלמ"ח", "בית הכלבים", "ספיידרס", "האחיין שלי בנץ" ו"לבד בבית". בשנים האחרונות כיכב גם בהצגה "את שאהבה נפשי" של תיאטרון הבימה ולאחרונה הוא גם גילם את גסטון בהפקה המושקעת "היפה והחיה".

"הסוכנים שלי מעבר לים אמרו שזו תקופה קשה לכל היהודים בעולם, בכל התעשיות, בכל המקומות. אנחנו לא כל כך אהובים, אז אין הרבה אודישנים ופרויקטים בינלאומיים"

לדבריו, הכניסה שלו לעולם המשחק קרתה ממש במקרה - הוא בכלל תכנן להיות במאי ותסריטאי. אז מה קרה בדרך? צבא ההגנה לישראל. "על הנייר, שירתתי ביחידת הלוחמה האלקטרונית. זה מה שעשיתי. אבל זו הייתה תקופה שנפלתי בין הכיסאות כי לא היה לי שירות משמעותי במיוחד", הוא מודה בכנות. "יש כאלה שפורחים בצבא, אבל אני פחות".

מה בדיוק עשית שם?
"מלא דברים, את יודעת... הייתי צלם בלי מצלמה. הרגשתי שאני רוצה יותר משמעות, שכשאני חוזר הביתה בערבים יהיה לי משהו מעבר, ולכן החלטתי להירשם לקורס משחק מול מצלמה. זה נשמע כיף, ושם פתאום גיליתי את העולם הזה".

הוא הציב לעצמו שנה אחת. "אמרתי שאם זה לא מצליח, מה שכנראה יקרה - הרי כולם רוצים להיות שחקנים ומה הסיכוי שלי? - אטוס ללמוד קולנוע בלוס אנג'לס. אלך על החלום ביג-טיים. הוליווד. ובשנה הזאת באמת קבלתי מלא תשובות שליליות, עד שהגיע האודישן של 'פלמ"ח'".

"פלמ"ח" עלתה ב-2020 והציגה לבני הנוער את סיפור פלוגות המחץ לפני קום המדינה. ארנסון גילם מעפיל בלתי-לגאלי מהולנד, ומהסדרה הזאת הדרך לכוכבות בקרב בני הנוער הייתה כמעט מובטחת". "ללכת ברחוב באותן שנים היה קצת קשה. בעצם לא קשה, אבל פשוט מוזר. זה מוזר ללכת ברחוב ופתאום קופצים עליך לסלפי. זו סיטואציה שאף פעם לא חשבתי שתקרה לי, וגם התחושה היא שזה לא אתה - אתם לא באמת מכירים אותי, אתם עושים איתי סלפי, אבל אתם מכירים אותי מהסדרות וזו תחושה מאוד מבלבלת".

היו רגעים שבהם רצית לצאת מהתדמית של כוכב נוער ולעשות משהו אחר?
"תראי, באופן מודע היו כמה שנים שהשתתפתי בהמון סדרות נוער וגם בפסטיגל. כשרצתי לעשות את המעבר לעולם המבוגרים קיבלתי החלטה - לא לקחת כל פרויקט של נוער שיציעו לי, גם אם זה אומר שארוויח בהתחלה פחות כסף. גם אם זה אומר לרדת מהרדאר לתקופה ולעשות את המעבר, ואני מאוד שמח שעכשיו זה מתחיל לקרות".

ואת המעבר לעולם המבוגרים הוא עושה ממש עכשיו - עם תפקיד ב"גבעה 338", פרויקט ענק של קשת 12 הכולל סרט קולנוע וסדרת טלוויזיה בהשראת סרט הקאלט "גבעת חלפון אינה עונה", בהצגה "רומי + ג'ולייט" של תיאטרון הבימה וגם ב"מטכליסטים" החדשה של yes (או כפי שהיא מוכרת בשמה השני - הסדרה של ערן זרחוביץ').

זרחוביץ' כתב את הדרמה-קומדיה על חוויותיו כחייל מהשק"ם בסיירת מטכ"ל בשנות ה-90. ארנסון מגלם שם את "פוגו", הבריון של הבסיס שנטפל לחלשים, דוש טיפוסי ומאוד חתיך. "תמיד הייתי ה'גוד-גאי', ועכשיו אני משחק את הנבל. זה כיף, כולם שונאים אותי וזה תענוג גדול. לא זכרתי שהייתי כזה מרושע שם! אני שמח שקיבלתי הזדמנות להראות בי צד אחר, צד רע".

יפה שמשירות פחות משמעותי נהיית לפלמ"חניק ואז ללוחם בסיירת מטכ"ל.
(צוחק) "זה באמת קטע, אולי זה השירות שלי".

אתה מוצא קווים מקבילים בין פוגו לגסטון? שניהם מרושעים.
"לגמרי! אני בתקופה הנבלית שלי עכשיו. גסטון ופוגו הם טיפוסים שבטוחים שהם הדבר הכי מדהים בעולם - וגם הסביבה שלהם מחזקת את התחושה הזו, כך שיש להם לגיטימציה להמשיך לחשוב ככה. וזה אולי החלק הכי בעייתי, אבל בסוף שניהם גם חוטפים אותה".

פוגו מבוסס על מישהו שאתה מכיר?
"לא. הוא הרכב של כל מיני בחורים אובר-גבריים רעילים, שכולנו זכינו להכיר לאורך חיינו".

יש לא מעט רגעים על המסך שבהם הוא מופיע בלי חולצה - ולכאורה מדובר בסגירת מעגל עבור מי שמעיד על עצמו שהיה ילד מלא. אבל ארנסון ממהר לצנן את הפרשנות: הוא עדיין לא רואה את עצמו כמו שהעולם רואה אותו. "הבנתי שאברהם השמנמן, הצ'אבי, תמיד יהיה לי בראש", הוא מודה, "זה תמיד יהיה שם".

גם היום, כשאתה כבר יודע איך אתה נראה בעיני אחרים?
"כן, בטח. הבנתי שזה לכל החיים. היו לי רגעים שהייתי נורא מבואס מחוסר הביטחון שלי, אני לא יודע איך להסביר, אבל כשאנשים אומרים לי 'אתה חתיך' או שאני משחק את החתיך - אני כאילו קונה את זה אבל גם לא מרגיש ככה. אני יודע שאני משדר משהו מסוים, אבל בפנים עדיין יש לי רסיסים, משהו שנשאר בי לטוב ולרע. וזה חלק ממי שאני.

"יש בחורים חתיכים שמהרגע שהם נולדו אמרו להם שהם יפים - והם גם מאמינים בזה. זה קצת פלאקט, אתה לא רואה שם הרבה עומק. אצלי העבר והרקע נתנו לי זווית אחרת על כל הדבר הזה. ברור שלהוריד חולצה מיד מציף את כל המחשבות האלה לרגע, אבל על הסט אמרתי לעצמי, 'אין עכשיו זמן לחוסר ביטחון. אתה המנהיג של המטכ"ליסטים אז עוף על זה' - ועפתי על זה לגמרי".

מאיפה נובע חוסר הביטחון? חווית בריונות בילדות?
"לא. הייתי מקובל - אברהם המצחיק, השמן שעושה סטנדאפ וצוחק על זה שאני בתול. זה היה הקטע שלי. אני לא חושב שמישהו, וגם לא אני, היה מאמין שזה יהיה האברהם של היום. אחרי כל תקופת התיכון, הסטנדאפ והתקופה של אברהם הצ'אבי, למצוא את עצמי פתאום ברשימת 'היפים והנכונים',כשאנשים אומרים לי שאני חתיך - זה שינוי מטורף, וגם היום לפעמים הוא עדיין מרגיש לי מוזר.

"בכלל, אני מרגיש שאיכשהו הכל בחיים שלי יצא בבום. 'את שאהבה נפשי' הייתה ההצגה הראשונה שלי בתיאטרון. רצנו ארבע שנים, הופענו בכל העולם, מול קהל, הכל סולד-אאוט - ולחשוב שאני בכלל לא הייתי במדמת תיאטרון וזו הייתה הפעם הראשונה שלי על הבמה. מאברהם הצ'אבי ועד לסיירת מטכ"ל - הכל בבום. אבל זה כיף, אני נהנה מזה".

הוליווד (לא) מחכה בינתיים

"את שאהבה נפשי" עומדת לרדת מהבמות, בעוד "היפה והחיה" סיימה את דרכה ממש השבוע - אז דווקא עכשיו מתפנה אצלו גם מקום למחשבות על השלב הבא: כתיבה ובימוי. ארנסון למד תסריטאות בבית הספר "סם שפיגל", ובין לוח הזמנים העמוס מנסה להשלים סדרה שהחל לפתח. "זה משהו שאני מאוד רוצה. עכשיו שהתקופה נרגעה, אני מאמין שאחזור לכתוב - לחזור להיות יוצר, לביים ולכתוב".

כשאתה כותב, אתה מדמיין את עצמך משחק בתפקיד הראשי?
"לא תמיד. יש פרויקט שאני בכלל לא רוצה לשחק בו, וזה לא דחוף לי. אבל יש אחד שכן. אני פשוט מאוד רוצה ליצור. זה נותן לי את הסיפוק הכי גדול, אפילו יותר ממשחק. במשחק אתה קורא טקסט שמישהו אחר כתב, ואם לא אני אז מישהו אחר יעשה את זה. ביצירה זה אחרת - אתה בורא משהו מאפס, ואם אני לא אעשה את זה - זה פשוט לא יהיה קיים בעולם. זה מרגש אותי".

ויש גם מחשבות על קריירה מעבר לים, אבל ישראל של 2025 היא מדינה מוקצית - ואין דרך לייפות את זה. הייצוא התרבותי הישראלי, מוצלח ככל שיהיה, פשוט פחות מבוקש כרגע. "ברור שיש מחשבה על חו"ל. זה חלום של הרבה שחקנים. בסוף אתה צריך את ההזדמנות, את התפקיד האחד הזה שיפרוץ לך את הדרך. יש לי שם סוכנות, מדי פעם מגיעים אודישנים ואני שולח.

"אבל זו תקופה קשה. אנחנו לא כל כך אהובים בעולם, אז אין הרבה אודישנים ופרויקטים בינלאומיים. היו לי כמה, שלחתי - ואני אשלח גם בהמשך. אני מאמין שהתפקיד הנכון יגיע בהזדמנות הנכונה".

הסוכנים שלך בחו"ל אמרו לך שיש אנטי-ישראלי כרגע ולכן יש פחות אודישנים?
"כן, אמרו - ואני מרגיש את זה גם בעצמי. טכנית, אין אודישנים כרגע. אחרי תקופה ארוכה שבה לא היה כלום, דיברנו איתם והם אמרו שזו תקופה קשה לכל היהודים בעולם, בכל התעשיות, בכל המקומות. בכל כמה ימים שומעים על פיגועים או דברים דומים - וזה לא רק בארץ, אלא בכל העולם. זו תקופה ממש קשה, אז כרגע אני מרבה להשקיע את כל המאמצים שלי כאן בישראל".

אבל גם לתעשייה המקומית יש צרות משלה: בימים האחרונים מתחוללת סערה בעולם הקולנוע הישראלי סביב הטקס האלטרנטיבי שיזם שר התרבות מיקי זוהר, כתחליף לטקס פרסי אופיר המסורתי. נכון למועד כתיבת שורות אלה, לפחות חמישה מועמדים בקטגוריות שונות הודיעו על הסרת מועמדותם - חלקם מתוך קריאה לאחדות, ואחרים במחאה חריפה על החלטת השר.

השר יזם את הטקס הזה כתגובה לניצחון של "הים", שלטעמו מכפיש את חיילי צה"ל. היית מוכן להשתתף בסרט שמראה את ישראל בצורה פחות מחמיאה?
"אם זה פרויקט שמרגיש לי חשוב שיהיה אותו, תפקיד מעניין ומורכב, וזה לא עכשיו סתם סרט תעמולה אנטי-ישראלי, אלא כזה שמציג מורכבות ואמת - אז כן".

נניח שהיית מועמד לפרס - היית נשאר או פורש?
(חושב ארוכות) "בואי נראה קודם שאהיה מועמד".