הסדרה על אריה דרעי לא שלמה בלי המעריץ הרעיל
איך אילן פלד הפר את האיזון של "קופה ראשית"? האם הסיפור של "המוטל" באמת מצדיק דוקו? ולמה ליוצרי "דרעי" היה מזל גדול? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ועושה לכם סדר בדברים הכי חשובים

-
המוחמד שבא אל ההר
בתחילת השבוע זה קרה: השידור הציבורי סוף סוף השכיל לשתף פעולה עם דמות כתומה, פרוותית, וולגרית וכל כך מצחיקה. אבל רגע לפני שברקוני מסמיק מהמחמאות - הכוונה דווקא למרגי שביט. ההזדמנות המיליון של אילן פלד לגלם דמות שהיא למעשה מירי פסקל, הפעם עם מצטרפת חדשה ובתקווה שלא חד-פעמית לנבחרת של "קופה ראשית" (כאן 11). יוצרי הסדרה סיפרו שפלד היה השם המקורי שחשבו עליו לתפקיד של הקופאית כוכבה, והוא מצדו אפילו לא ענה להם, כי למה שיבזבז זמן על קומדיה קטנה בחינוכית. שש עונות, חברות עם קרן מור והצלחה אדירה אחת אחר כך, פלד נאות להיכנס לחצאית הטניס הקצרצרה של אחותה מרגי.
ובעיצומה של תקופת ספיישלים אנטי-קומוניקטיביים מאת פלד ויעל פוליאקוב, התפקיד שלו ב"קופה ראשית" הוא בגדר המוחמד שבא אל ההר. במקום לנסות למשוך קהל לפרינג' שלו - ולגלות שהקהל הזה בקושי קיים - להנגיש את הפרינג' באמצעות אחד מהמוסדות הקומיים הכי פופולריים במדינה. ובניגוד לכוכבים אורחים רבים שהגיעו ל"קופה ראשית" רק בשביל להתקיים בשוליים, מרגי שביט הצליחה לערער את הדינמיקה של העלילה: היא הציבה בעמדת נחיתות דווקא את מלכת הכיתה כוכבה, והפרת האיזון העדין הדהדה אפילו בקווי העלילה המשניים, כשגברת "גועל נפש" יצאה מגדרה וחייכה. במשך רוב הפרק פלד בכלל לא היה צריך להוציא הגה בשביל להצחיק בקול רם, וקרן מור נכנסה בלי בעיה למשבצת הסיידקיק לטירוף על שם האחות תקווה. על הצלחות תרבותיות שכאלה נהוג להגיד "קחו את הכסף שלי", אבל למרבה הנוחות הכסף הזה כבר נלקח.
מה לראות?
את העונה החדשה של "הטבח" (יס), שלמרות כל הבעיות שממשיכות להתקיים ולעצבן בה - הפוזה, התל-אביביות הלבנה, ההחלטה לכתוב בכתוביות "בן של זונה" כ"בנשלזונה" - לפחות השכילה להתרחק קצת מהמטבח. זה לא מחלץ אותה ממשבצת צפיית השנאה, אבל השחקנים מקבלים הזדמנות נדירה לפרוח. לביקורת המלאה.
-
לעולם לא תוכל לעזוב
כמה סמלי שדווקא בשבוע שבו התרבות הישראלית מאבדת את שי כרם, סוכן אומנים נוסף מחליט פתאום להתייצב בפרונט. אריק קנלר, מהשמות הוותיקים והידועים בתחום, הוא גם היוצר וגם המושא של סרט הדוקו "המוטל" (יס) - אבל במקום להתמקד בעבודתו, הפוקוס הוא על פרק משונה במסלול חייה של משפחתו. במשך למעלה מ-20 שנה ניהלו הקנלרים מוטל בצפון מדינת ניו יורק, זאת למרות שההורים כלל לא ידעו אנגלית, והאחריות נפל על ילדיהם הצעירים ובעיקר על קנלר עצמו. הסרט בן השעה מורכב מאנקדוטות על הנשמות האבודות שעברו במוטל, וכן על הנשמות האבודות במשפחה שתמיד היו שם. "זה היה מקום בלי תקווה", מסכמת אחותו של קנלר באחת מהשיחות שלהם, "האנשים הקבועים שהיו שם היו אנשים בלי תקווה, האנשים האלה שבאו לאחר צהריים מהיר היו אנשים בלי תקווה, ואנחנו היינו בלי תקווה".
מאחר ש"המוטל" הוא סיפור משפחתי ולא חברתי או לאומי, מהרגע הראשון נוכחת בו אותה שאלה: מה בסיפור הזה מצדיק דוקו? אחת המשתתפות ממש שואלת את זה בגלוי. הרי הסיבות שבגינן קנלר הפך לגורם בעל כוח בתעשייה לא עומדות במוקד הסרט, ומנגד לא מדובר בדוקומנטריסט מנוסה שהגיוני לראות אותו מסובב את המצלמה אליו. יותר מזה - "המוטל" כולל גיחות מעבר לים למוטל עצמו ואפילו לשווייץ, אך אף אחת מהן לא משרתת איזושהי מטרה גדולה. המפגש של קנלר עם הגבר שפיתה עוד לפני יציאתו מהארון, ושיכול להיות שבגללו לא הייתה לו זוגיות עד היום, מתגלה כאירוע סתמי עבור הצופה שספק אם היה טעם אמיתי לערוך פנימה. ועם כל הכבוד לקשר המשפחתי של הסוכן לתומר קאפון, הנוכחות שלו בדוקו משרתת רק את הסברה שמדובר באדם שהשתלטו עליו המניירות. הסיפור של קנלר מעורר אמפתיה, אין ספק, אבל בשום שלב "המוטל" לא מצליח לשכנע שהוא מעניין יותר משל אנשים מקושרים פחות.
פריים אחד למזכרת
הנימוק הכי משכנע לטובת קואליציה עם אחמד טיבי: עוד זמן מסך לאיש שכל ריאיון איתו הוא קרקס.
-
אריה, תשאג עליי
נכון לכתיבת שורות אלה, התיקו בין ג'נסן הואנג לאריה דרעי נשמר: מניין הנשים שאיתן מנכ"ל אנבידיה ניהל רומן זהה למספר התיקים הפליליים שבהם הורשע יו"ר ש"ס. אבל המאזן הזה שברירי יותר מפוליטיקאי מול פרוסת בצל. אם מישהו מהשניים אמר את המילה האחרונה בנוגע לתחום ההתמחות שלו, זה בטוח לא דרעי - שעזיבתו הסמלית את הכנסת לאחר המפלה בבחירות רלוונטית למשחק הפוליטי עוד פחות מהבטחתו לבית המשפט שיפרוש מהחיים הפוליטיים, רק בשביל להפר אותה, להיפסל בבג"ץ, לצאת לקמפיין בנושא ולא להצליח לתעל את המאבק אפילו למנדט נוסף אחד. ועדיין, "דרעי" (כאן 11) עולה בתזמון אידיאלי מבחינתה.
ליוצרים עמרי אסנהיים וגלעד טוקטלי היה מזל גדול עם "דרעי", ששובצה לשידור החל מהשבוע עוד בחודש שעבר - לפני הבחירות, התוצאות שלהן, והדרמה הפוליטית שהסתתרה לעיני כל ואיש לא שם לב אליה. שישה מנדטים בלבד לש"ס הם ללא ספק ההפתעה לרעה של הבחירות, והעובדה שהמפלגה עדיין נחשבת לשון מאזניים נובעת רק מהמבנה הפוליטי העקום של ישראל ומהיכולת של דרעי לשמור על רלוונטיות בכל אחד משלבי חייו. לא בכדי אחד הרגעים הכי מאלפים בדוקו מגיע בריאיון עם דרעי מראשית דרכו, כשהמצלמה מתרחקת וחושפת שלצדו באולפן יושב נבחר ציבור צעיר בשם בנימין נתניהו. לא בכדי הלכת דרעי-פנחסי, המונעת מינוי שר שהוגש נגדו כתב אישום, הייתה ונותרה המכשול הטכני הכי גדול בפני איזשהו שיתוף פעולה יצירתי עם ראש ממשלת המעבר. אגב חומרי ארכיון: "דרעי" מתהדרת בחשיפה ראשונה של רבים כאלה, אף שאלו לא מביאים איתם תועלת גדולה. המסמכים וההקלטות שמתגלים רק עכשיו מתגלים רק עכשיו כי אין בהם עניין, ובמקום לשנות את התמונה הם סתם מקשטים אותה. ככה, לפחות לפי השליש הראשון שלה, הסדרה על אריה דרעי מרגישה בכלל כמו סרט תדמית על העיתונאי מוטי גילת.
ככל ש"דרעי" תשגשג בשני פרקיה הבאים, שבתקווה גם יצדיקו את הגדרתה העצמית מלאת הפאתוס כ"רומן בלשי-פוליטי", זה לא יגיע מעלייתו ולא מנפילתו של האריה - אלא מהיכולת שלו לדלג הלוך ושוב בין שתי המגמות האלה, עם מינימום ריקושטים בזיכרון הקולקטיבי. אולי אסנהיים וטוקטלי יצליחו לעשות את זה. אין ספק שהמאמצים להשתפר ניכרים ביצירה המשותפת התורנית שלהם, למשל במישור הוויזואלי, בראש ובראשונה כי פתאום יש אחד כזה אחרי הפקות רבות שמהן נעדר לחלוטין. רק שספק עד כמה מטלטלות יהיו התובנות של סדרה שבין מרואייניה המרכזיים נמנים יגאל גואטה וברק סרי. אף על פי שאלה הכירו את דרעי באופן הכי אינטימי שיש, הם משתייכים למחנה שאפשר לנפנף במחי "סתם אקסים ממורמרים", צמודים-צמודים לשמעון שבס או דורית בייניש. עולה בבריאות להודות בזה, אבל שום דוקו על דרעי לא שלם בלי מעריץ רעיל כמו אבישי בן-חיים.
בשבוע הבא
בזמן שדני וילנב הולך לביים את ג'יימס בונד החדש, יקום "בלייד ראנר" ממשיך בלעדיו עם סדרת טלוויזיה ראשונה - "בלייד ראנר 2099" (אמזון פריים, 25.11); פרק הסיום של "הבריחה" (קשת 12, 26.11); עונה חדשה ל"גולסטאר", כשבין המשתתפים נמנה שורד השבי איתי רגב (הוט, כנ"ל); וגם ל"נשות הציד", דרמת המתח הנשית שהפכה לסנסציה (יס, הוט, פרטנר ונטפליקס, כנ"ל).
צילום קרן מור ואילן פלד: מתוך "קופה ראשית", כאן 11 / צילום אריק קנלר: מתוך "המוטל", יס / צילום אחמד טיבי: מתוך "אופירה אוחנה סירי", קשת 12
מצאתם טעות לשון?
