ביום הכי טוב שלה, "הטבח" היא צפיית שנאה. והיום הזה הגיע

גם ביום הכי טוב שלה, "הטבח" היא צפיית שנאה. "אחי", "אח שלי", מה תאכלו? "שדורי יבחר". "ציץ", "להשתרלל", "אפטרטייסט של כוּס", "בנשלזונה" (ככה זה בכתוביות), "פנגרתי אותה פעם בטיסה מלונדון" - אלה רק חלק מהביטויים שמופיעים בפרק פתיחת העונה של הדרמה מבית yes, על הסצנה הקולינרית הבלתי נסבלת בתל אביב, ושהופכים את "הטבח" לבלתי נסבלת בעצמה. סדרת פוזה שמתבוננת על הפוזה מתוך הפוזה, עם דמויות מלאות פוזה שאף צופה לא היה רוצה לחיות לצדן. אז למה שהוא ירצה אותן בטלוויזיה?

קודם כל: כי צפיית שנאה תמיד נובעת ממידה כלשהי של הנאה. סיבה נוספת: העונה השלישית של "הטבח" היא באמת היום הכי טוב שלה. זה לא בא בקלות, חלילה - קודם כל צריך להשלים פערים עם הדמויות, שנה וחצי לאחר 7 באוקטובר, כשדורי (גל תורן) ונמרוד (גורי אלפי) מנסים לשרוד את המצוקה הכלכלית של ימי המלחמה. בעוד שאחד המכרים שלהם ממש נשאר בלי כלום, איתם כבר מדובר בתלונות מפונקות בהרבה, למשל שכר דירה בגובה 12 אלף שקל. אבל גם הם סובלים בדרכם, מקימים בר יין שגורם להם לדמם כסף, נעים בין היחסים המבולבלים של נמרוד עם פרודתו אפרת (קרן ברגר), היחסים המתוחים של דורי עם אחיו מידד (תום אבני), הצל הנצחי של שרה (יעל אלקנה) ושורת דמויות חדשות בגילומם של נטע ריסקין, ליעוז לוי, עדי שילון, שלומי יפרח ושובר הלבבות החדש אייל בוקובזה, שכל צופות וכמה מצופי "הטבח" ייפלו שדודים לרגליו.

סוערת, חצופה, מתה על עצמה: "הטבח" היא דורי, ובניגוד לנמרוד - שצובר העונה ביטחון מדומה בלבד - כבר בלתי אפשרי להימשך אחריה. בעונה החדשה היוצר ארז קו-אל אף מסגל לעצמו הרגל מגונה שמבטא זאת נפלא. כל כמה רגעים אחת הדמויות מתכתבת עם דמות אחרת, המצלמה מתעכבת עליה במשך תקופה ממושכת, עוד לפני שהיא מראה מה היא בכלל כתבה. זו הדרך של "הטבח" להגיד לצופים שלה, "אני יודעת שאני מעניינת, שאתם מתים לדעת עליי עוד, אבל אני לא אגלה לכם הכל בבת אחת". רק מה לעשות, הטיזינג הזה לא מסייע לה. ההתכתבויות האלה לא באמת מסקרנות, והגיבורים הלבנים והשבעים שלה מתישים אחד-אחד.

במסגרת הרענון התקופתי של הקאסט, "הטבח" מקבלת העונה לשורותיה - שורות תרתי משמע - את הדור הצעיר של הסצנה. "איזה דור מעצבן אתם", אומר נמרוד לכמה מהם באחד מהפרקים העתידיים (ארבעת הראשונים, מתוך שמונה, נשלחו מראש למבקרים), ולא מבין שהדור שלו מעצבן בדיוק באותה המידה. אבל ככל ש"הטבח" מתקרבת לעולמות חיי הלילה והרומנטיקה, ובאופן כללי מתרחקת מהמטבח, שם הסדרה סוף סוף משביעה. השחקנים הראשיים, ובעיקר החדשים, פורחים כשהם מתמודדים עם הצרות של החיים עצמם. בלי אוכל, בלי עסקים, בלי הופעות אורח שופוניות של שפים מוכרים. רק טקסטים ורעיונות שאפשר להזדהות איתם גם אם לא הגעתם מאותו בלוק תל-אביבי נפוח.