מה הפלא שאבינתן אור הוא הגבר הכי נחשק במדינה
למה טקס הזיכרון של "קומו" נפתח דווקא בצורה הזאת? על מה באמת הייתה "לנטרנים"? ואיזו תוכנית עם חטופים פספסה את המטרה שלה? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ועושה לכם סדר בדברים הכי חשובים
-
ו' החיבור
אחרי נאמבר מוזיקלי אחד, טקס הזיכרון של תנועת "קומו" נפתח באות ו'. "ובאותו בוקר שבת איבדנו כל כך הרבה", קראו המנחים שני כהן ואלי שרעבי, אף שזה היה המשפט הראשון שנאמר. הנאום המשיך לאותם דברים שאבדו ב-7 באוקטובר - חברים, משפחות, בתים, קהילות, ודאות, תמימות, מדינה - אבל ה-ו' עדיין נדנדה. הרי אף טקסט מודרני לא נפתח ב-ו' החיבור, ושני כהן לא ציטטה שום פסוק מהתנ"ך. זו מן הסתם הייתה הדרך האלגנטית של המארגנים לשקף את מה שממילא הורגש: רצף מוחלט בין אירועי שלוש השנים, השנתיים, השנה והשבת עצמה. האקט הקטן הזה ביטא את הזמן שנעצר ואף על פי כן המשיך, וגם אם נחווה תחילה כטעות לשונית, הוא דווקא העיד על תשומת לב לכל פרט ופרט.
מתוך 24 שעות ביממת הזיכרון, הטקס של "קומו" היה השעתיים היחידות שבהן ציינו שלוש שנים אך ורק ל-7 באוקטובר - ולא, כפי שקרה ביותר מדי ערוצים, שלוש שנים לשידורי 7 באוקטובר של הערוצים עצמם. הוא כיבד את נפגעי השבת והמלחמה בלי להיתלות במוכרים והמתוקשרים שבהם, ובמשך רוב הזמן (לא כולו) גם התנהל באצילות בכל הקשור לסמיכות בין יום השנה ליום הבחירות. אבל לצד היותו נקי מפרובוקציות פוליטיות, הטקס של "קומו" היה נקי מפלגים רבים בתרבות הישראלית. בשנתיים הקודמות הופיעו בו בעז שרעבי, זהבה בן, מרגול, ישי לוי, שלומי שבת ועמיר בניון, הפעם זה הסתכם באושר כהן וליאור נרקיס. ייתכן שכל השאר לא רצו, ייתכן שהמארגנים (הקפדניים, עם תשומת הלב לפרטים) לא ניסו מספיק. וכשהליינאפ המוזיקלי נשען כמעט במלואו על הזמרים המתבקשים, בהם כמה כאלה שכבר בקושי קיימים מחוץ לטקסים לאומיים, הזיופים הלא מעטים שנשמעו לאורך הערב היו סמליים. שיפור משמעותי במישור הממלכתי, הידרדרות לא מבוטלת במישור האומנותי.
מה לראות?
את "דו קרב" (הוט וסלקום), הדרמה המשפטית והסבונית שמרגע שתתחילו אותה לא תצליחו להפסיק. ובמה היא שונה מכל הדרמות המשפטיות האחרות? אולי בעובדה שמשני צדי מאבק הגירושים הבדיוני, והמסוקר היטב בצהובונים, מופיעים שחקנים שחוו זאת מקרוב. זה, ותו התקן של HBO. לביקורת המלאה.
-
אבא תודה
כשחושבים על זה, "לנטרנים" (HBO מקס) הייתה למעשה הפקת הטלוויזיה המושקעת בהיסטוריה על חיפוש אחר מטען. במשך שמונה שעות טיילו ג'ון סטיוארט (ארון פייר המצמית) והאל ג'ורדן (קייל צ'נדלר העל-זמני) בין כוכבים ועשורים, והשבוע הסתיימה סדרת הקומיקס הבלשית עם תשובות לכל השאלות - מי רצח, מה האיום הבא ואם ימונה גרין לנטרן חדש - בעודה חותמת אוריג'ין סטורי שאפשר וראוי לקצור את פירותיו ביקום הקולנועי של DC או בעונות עתידיות. וגם הטבעת ההיא חוברה סוף סוף למטען שלה, על כל השלכותיו הגורליות של המעשה ואחרי הרבה זמן שלא. באותו רגע, עם הקליק המוכר בין מכשיר למטען, הוקלק סופית גם מיקומה של "לנטרנים" בצמרת הבציר הטלוויזיוני של התקופה: אפלה, חכמה, מעשירה, דינמית, מעוררת רגשות ומעוררת מחשבה.
ההחלטה של HBO לשדר את "לנטרנים" בתחילת הסתיו כנראה מבטיחה שישכחו ממנה עד טקס האמי הבא, אבל האיכויות שדיימון לינדלוף ושות' הפגינו בה מבטיחות שעוד ישמעו עליה בסיכומי השנה. ולצד החפירה לעומקי נפשם של גיבורי-העל, כימיית ה"בלש אמיתי" בין הדמויות הראשיות והניתוחים הפסיכולוגיים על טבעו של הפחד, "לנטרנים" גם הייתה סדרה על אבהות. אבא של האל, אבא של ג'ון, האבות ששניהם טרם זכו להיות, מודל האבהות בין החונך לחניך, המנטורינג של סינסטרו - והתפנית הנשית הגדולה של פרק הסיום עם שריף קרי (קלי מקדונלד הנשגבת), אמא שבאמת תעשה הכל בשביל הבן שלה. כי "לנטרנים" לא הייתה רק סדרה על אבהות: היא הייתה סדרה על היכולת לגבור על התכנות הפנימי שלך בזכות אותה אבהות, אפילו כשהיא חורגת או מקצועית בלבד. ודווקא סדרת האבהות הזאת, שאבות הם כנראה חלק גדול מקהל היעד שלה, הייתה אמ-אמא של סדרה.
פריים אחד למזכרת
תפוח האדמה הבודד שאברי גלעד קיבל ב"המטבח המנצח VIP" (קשת 12) - למנה עיקרית! - הוא מהפשעים המעליבים ביותר שבוצעו נגד צמחונים.
-
המשמרת, המבצע, הבדיחה
גם בשנה השלישית ל-7 באוקטובר, כשכמות תוכני הזיכרון החדשים הולכת ומתמעטת באופן טבעי, שודרו לאורך השבוע תוכניות שצריכות להיות חלק בלתי נפרד מהפאזל המלחמתי. למשל "זמן אמת" (כאן 11). הסרט על המשמרת הקשה בתולדות סורוקה הסתמך על צילומי אבטחה - כפי שקרה בסרטים על קיבוץ בארי או על האלונית של כפר עזה - אבל, למרבה התדהמה, גם על צוות צילום מקצועי שבית החולים הקפיץ באותה שבת. עד אז, ההבנה של ה"בלגן המסודר" שהיה שם הייתה שכלתנית, לא מוחשית עד כדי כך. משמרת שהיא כמו עונה שלמה של "הפיט", רק עם רופא שנשאר עם ג'ינס כי הוא היה חמוש ומשוכנע שעוד יידרש לקרב יריות בחדר הטראומה. בתפקיד ד"ר רובי: מנהל המיון דן שוורצפוקס, שהגיע לבית החולים ב-6:40 ויצא ממנו רק ביום שישי שאחר כך.
למשל "עובדה" (קשת 12). הריאיון עם אבינתן אור, החטוף שהיה גבוה יותר מהמנהרה שלו, הראה איך הוא גם גבוה יותר מרוב הנשמות בישראל. קורקטי לגמרי בעודו משחזר את יום רכ"ב לשבי, ואת מבצע הבריחה שיצא לדרך בעקבותיו - ואז שובר את הקרח מול המצלמה, עם חיוך ממזרי שאי אפשר להישאר אדישים אליו. חוץ מרגע הרסני אחד, ביום שבו כבר ראה את האור שמעל המנהרה, אבינתן אור לא מצמץ פעם אחת: לא כשכתב תצפיות על תוויות של קופסאות שימורים, לא כשאסף מודיעין מהשובים שלו, לא כשחמל על אחד מהם והשיב את המכוש שגנב ממנו. מה הפלא שאילנה דיין השכילה לדלג על רוב התחנות האחרות בשיחה איתו, ובמקום עוד שחזור של החטיפה התמקדה רק במבצע צבאי של אדם אחד. מה הפלא שמאז שידור עוד סרט שומט לסתות, מדובר בגבר הכי נחשק במדינה.
למשל "טאבו" (כאן 11). פה כבר לא מדובר בתוכניות הדוקו המסורתיות, אלא בניסיון המתמשך של חנוך דאום לבחון את גבולות ההומור - הפעם באמצעות חופשה משותפת עם ארבעה שורדי שבי. אביבה סיגל, דורון כץ-אשר, איתן מור וגיא גלבוע-דלאל הם לא הליהוקים הכי מתבקשים לפרויקט שכזה (איפה אמילי דמארי, איפה לירי אלבג, איפה רום ברסלבסקי), ו"טאבו" אכן פספסה את המטרה שלה. במקום הומור שחור אמיתי, היו בה בדיחות שהולכות על בטוח והומור עצמי של דאום. במקום פלרטוט אמיתי עם גבולות השיח על 7 באוקטובר בחלוף שלוש שנים, מונולוג מרסק של סיגל על היום שבו עמדה לשתות את השתן של עצמה. כץ-אשר דיברה בזהירות על הפרידה מבעלה, מור דיבר באצילות על ההליכה של משפחתו נגד הזרם המחאתי (ממש כמו אור ב"עובדה"). הלב נפתח, אבל הומור שחור אמיתי לא היה שם. רק החלטה עריכתית אחת, מצחיקה ואפלה ומן הסתם מתואמת מראש, להסיע את כל הארבעה על טויוטה לבנה.
בשבוע הבא
אגם רודברג מנחה את הריאליטי הראשון בתולדות התאגיד, "דאבל על הכסף" (כאן 11, 12.10); "ארץ נהדרת" חוזרת לעונת בחירות (קשת 12, 13.10); "ויז'ן-קווסט" משלימה את טרילוגיית מארוול הטלוויזיונית של "וונדה-ויז'ן" ו"אגתה לאורך כל הדרך" (דיסני+, 14.10); ועונה רביעית של "הדיפלומטית" (נטפליקס, 15.10).
צילום שני כהן ואלי שרעבי: מתוך טקס הזיכרון של תנועת "קומו" / צילום ארון פייר וקייל צ'נדלר: מתוך "לנטרנים", HBO מקס / צילום תפוח אדמה: מתוך "המטבח המנצח VIP", קשת 12
מצאתם טעות לשון?