סולימאן מסוודה התרסק ברגע. אבל זה לא הסיפור
האם "ארץ נהדרת" עומדת בפני שעת מבחן? למה התאגיד מפרנס את העבריינית המורשעת שרה אנג'ל? ומה כתב חדשות 13 הפסיד בזמן שהרוויח חבר נפש? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ועושה לכם סדר בדברים הכי חשובים
-
אולי שלום לכם
יכול להיות שבעוד שבוע ייגמר עידן נתניהו. יכול להיות שזה יקרה, ורק ייקח יותר זמן. יכול גם להיות שלא. האופציה השלישית היא בוודאי הכי פשוטה לתפעול עבור הטלוויזיה: כל ערוץ, תוכנית וטאלנט יחזרו בדיוק לנקודה שעצרו בה, רצוי אפילו שיגבירו את הווליום במעט. אבל אם בכל זאת יקרה משהו - זו תהיה שעת מבחן עבור כולם. עיתונאים רבים במיינסטרים יצטרכו להמשיך להיות ביקורתיים, בניגוד לפסיביות והאתרוג הממאירים שאפיינו אותם במהלך ממשלת השינוי. ערוץ 14 יצטרך להסביר לקהל, ולעצמו, למה פתאום הוא ניצב בראש מקהלת המחלישים. ו"ארץ נהדרת" (קשת 12) תצטרך ממש לנתק את עצמה מהחשמל ולחבר מחדש, עם עונה שרק עכשיו יצאה לדרך וכבר תידרש לבצע החלפת דם.
בהיבט הזה, ימי ממשלת השינוי שאתגרו את "ארץ נהדרת" מרגישים בדיעבד כמו הליכה בפארק: ראשי הממשלה לשעבר בנט ולפיד הם כבר שנים הדמויות הפוליטיות המוצלחות ביותר בתוכנית, לבטח המצחיקות שבהן. איפה הם ואיפה ראש הממשלה-לכאורה איזנקוט, חיקוי שבעונה הקודמת עוד בקושי גובש. לו לא יהיו הפריבילגיות של 200 שנות נתניהו, דמות שהפכה ב"ארץ נהדרת" לסמל אמורפי כמו הכתם שעל מצחו, ולא ניסתה להיות חיקוי מדויק. אבל פרידה חוזרת מנתניהו היא גם פרידה מסביבתו המיידית - שרה, יאיר, ינון - ומשורת פוליטיקאים בכירים שמהווים בשר מבשרה של "ארץ" ופתאום יצטופפו בספסלי האופוזיציה. עם כל הכבוד ליכולת של איתמר בן גביר וטלי גוטליב להיות איתמר בן גביר וטלי גוטליב, העניין התקשורתי והסאטירי בהם מסוגל להגיע רק עד גבול מסוים. לכותבים לא תהיה ברירה אלא לצאת מאזור הנוחות, למצוא מופעים של חוסר שפיות בממשלה חדשה שכזו, ואם משום מה לא יהיו כאלה אז להמציא אותם בעזרת חיקוי של הדמות הנכונה. זו תהיה הדרך היחידה לסתום את הפה למבקרי 18 העונות האחרונות שלה.
מה לראות?
את העונה החדשה של "רק לא זה" (נטפליקס), שממשיכה להתנהג יותר כמו קומדיה רומנטית שגרתית ופחות כמו קומדיה יהודית עם ערך מוסף. על הדמויות השטחיות היא מפצה באמצעות תפקיד אורח של שרה סילברמן. לביקורת המלאה.
-
מלאכית חבלה
ברכות לעומר קולי, לידור אדמוני, תומר עובדיה וקובי בלולו - כולם קומיקאים עולים שקיבלו לאחרונה גיבוי ממסדי עם הצטרפותם לרוטציית הזוגות של "מה שתגידו" (כאן 11). אבל כל המצחיקנים הצעירים האלה צריכים להתחלק עכשיו עם עוד קולגה: שרה אנג'ל. הסופרת החכמה והחריפה שהיא גם עבריינית מורשעת, תחילה על רצח כפול שממנו זוכתה מחמת הספק ובהמשך על סחר בסמים. הפרטנר שלה בתוכנית הוא קותי סבג, אחד מהעוגנים הקבועים בפורמט. הוא נותר לבד אחרי המעבר של מאיה בצלאל-עסיס למתחרים. "תמיד הייתה לי חולשה לאנשים שנראים כמו עבריינים", היא בישרה לשותף החדש שלה, ושני הדברנים האיטיים האלה הם אכן שידוך מרשים. כמה חבל שזה לא מספיק בשביל להעניק לגיטימציה לליהוק של אנג'ל לתוכנית.
זכותו של כל פושע להשתקם, אפילו כשמדובר במלכת העולם התחתון. ואנג'ל ללא ספק השתקמה בעשורים שחלפו מאז גירושיה משמעיה אנג'ל - לכן הפגם בליהוק שלה ל"מה שתגידו" הוא לא בה, אלא בתאגיד שבחר אותה. כל בדיחה שלה על חיי הפשע אולי שנונה, אבל גם מנכיחה את חומרת השבר שכרוך בהזמנתה: שידור ציבורי מחויב לסטנדרטים מוסריים גבוהים, תוך התאמה לאופיו של תוכן מסוים. אין דין ריאיון עיתונאי כדין הזמנתה של אנג'ל לפאנל קומי, שבו היא מתבדחת על השחיתות בממשלה. ואין דין אנג'ל כדין, נניח, ענת קם. מלבד ההבדל בין העבירות של השתיים, קם הגיעה לפני כמה שנים לשעשועון "המרדף" כאורחת מזדמנת (ושברה שיא היסטורי); אנג'ל היא אחת מהפנים הרבות של "מה שתגידו", נציגה רשמית מטעם הערוץ, סביר להניח שבתמורה לתשלום סמלי. רחוקה ככל שתהיה מחיי הפשע, כספי הציבור לא אמורים לממן את מסע השיקום של עבריינית. לפחות לא דרך שידורי התאגיד.
פריים אחד למזכרת
באדיבות העמוד הלא קיים "נורית גפן בלי קונטקסט".
-
ניפגש בלובי
בתקופה שבה כל עיתונאי אמור לעורר איזשהו רגש, סולימאן מסוודה סיפק את הצורה הכי גולמית שלו: סיפור חיים מרגש. ערבי ממזרח ירושלים שרק לפני שנתיים קיבל אזרחות ישראלית, ולא חיכה לה בשביל לטפס במעלה תקשורת המיינסטרים. האיש שרק בגיל 20 למד עברית התחיל את דרכו בתאגיד בתור צעיר סקרן, בלי שום ניסיון קודם, והגיע שם עד לתפקיד הכתב המדיני - נסיעות דיפלומטיות, פגישות מסווגות, תדרוכים אצל גורמים מדיניים בכירים, הכל עם דרכון ירדני ותעודת מעבר מקומית. אבל מסוודה הוא לא רק סיפור אלא גם כישרון, ואת האקזיט שלו הוא ביצע מוקדם יותר השנה, עם מעבר לחדשות 13 לתפקיד השליח בוושינגטון. המינוי שלו לא היה אלגנטי ונעשה על הראש של השליחה נריה קראוס, מי שלימים עזבה את הערוץ והשבוע כבר דיווחה מהמהומות בפריז עבור מתחריו. ובכל זאת, המניה של מסוודה רק גדלה וגדלה. מי יוכל לעצור אותו? השבוע התקבלה התשובה.
והתשובה היא מסוודה עצמו, למרבה ההפתעה. לפי חשיפת "הארץ", לאחר מעברו לארצות הברית העיתונאי התגורר בחודש שעבר בביתו של ג'יי פוטליק: לוביסט מטעם קטאר הדרוש לחקירה בישראל בעקבות חלקו בפרשת אוריך-פלדשטיין-איינהורן שהספיקה להפיל כאן כמה עיתונאים, ושבזמנו מסוודה העיד בה. הוא אף שידר בחדשות 13 מחצר הנכס שבבעלות פוטליק, ולטענתו שהה שם מתוקף היותם של השניים חברים. לא ברור איך כתב צעיר בן 30 נהיה חבר של בעל הון בן 60 שעבד בממשל קלינטון עוד לפני שנולד - אבל כנראה שליחסים אפלטוניים, בדיוק כמו אהבה, באמת אין גיל. כבר במועד פרסום הידיעה המטרידה קיבל מסוודה את מעטפת הגיבוי המקסימלית מחדשות 13, עם הודאה בכך ש"טעה בשיקול הדעת" לצד הבהרה שהשניים "חברים אישיים ותיקים" (שוב, איך בדיוק?) והוא "מעולם לא סיקר את פוטליק, את עסקיו או מי מלקוחותיו, ולא שידר מידע שהגיע מטעמו". ההסבר הזה היה מניח את הדעת, אלמלא שנייה אחר כך פיד הטוויטר לא היה מתמלא בפרסומי עבר של מסוודה על קטאר, לקוחתו של פוטליק, לצד התבטאויות אוהדות בעניינה.
כמי שממילא עמד במוקד מתקפות גזעניות, משני צדי המתרס, די בגילוי שמסוודה "חבר אישי ותיק" של לוביסט מטעם קטאר בשביל להעלות אותו על המוקד עוד יותר מבעבר. אבל זה כמובן לא סיפור על מוצא. זה גם לא סיפור על התרסקות מקצועית, ככל שזו אכן תתממש. זה לא סיפור על ההתנצלות שהגיעה למחרת, אפילו לא על צעד עקום נוסף של הנהלת חדשות 13, שמיהרה לגבות אותו עם "מעולם" מפוקפק. ולא - זה לא סיפור על "טנגו עדין" בין מסקר למסוקר, כי עיתונאים רשאים ופעמים רבות אף מחויבים לנהל אחד. הסיפור, דווקא בגלל גילו הצעיר של מסוודה וטאלנטיותו הבינונית, הוא על הצוהר שנפתח כאן לתרבות עיתונאית עקומה מיסודה. לא מדובר בכתב בכיר שנושא ונותן מול מקור בכיר, לא מדובר בפרשן שמקבל כסף מהצד בלי לספק גילוי נאות: מדובר בבחור שלראשונה בחייו מצביע בבחירות, וכבר מוצא את עצמו מעורבב ומקומבן אצל מי שטרם התייצב בלהב 433. מאחר שמסוודה לא צמח באיזו חממת עיתונאים פורמלית, עושה רושם שהוא התרגל לנורמות האלה מסביבתו המקצועית. ובזמן שהרוויח חבר נפש, הוא הפסיד אמון בפרסומיו הבאים. כי האכזבה ממסוודה לא נובעת ממה שעשה עד היום, אלא מכל מה שהוא עוד יכול לעשות בעתיד.
בשבוע הבא
אירוע זניח, נטול השפעה ומסוקר בפרופורציה בשם בחירות 2026 (27.10); ההצלחה האדירה של מת'יו פרי, והסוף הטרגי של כוכב "חברים", עומדים במוקד סדרת הדוקו "העניין עם מת'יו פרי" (נטפליקס, כנ"ל); ודרמת הפשע "נוקטורן" מאגדת לקאסט אחד את לייב שרייבר, סטיבן גראהם וביל קמפ (אפל, 30.10).
צילום מריאנו אידלמן ועלמה זק: מתוך "ארץ נהדרת", קשת 12 / צילום שרה אנג'ל: מתוך "מה שתגידו", כאן 11 / צילום נורית גפן: מתוך "מי רוצה להתחיל?", קשת 12
מצאתם טעות לשון?