עולם אחר: כך נראה מסע אל מדגסקר - האי שבו הטבע כתב חוקים משלו

יש יעדים שאפשר להבין מתמונה אחת. מדגסקר אינה אחד מהם. האי הרביעי בגודלו בעולם משתרע על פני כמעט 600 אלף קילומטרים רבועים, גדול בהרבה מכפי שנדמה כשמביטים במפה, ובתוך השטח העצום הזה עוברים בין יערות גשם, אזורים הרריים, נופי מנגרובים, יערות קוצניים, תצורות סלע משוננות ושדרות של עצי באובב שנראות כאילו נלקחו מספר אגדות.

> כך נראית מקרוב המדינה הכי יפה בעולם

"הסיבה האמיתית להגיע לכאן, היא לא רק הנוף", מסביר אליק שחף, מדריך איילה גיאוגרפית. "זה אחד היעדים המיוחדים והמרגשים ביותר שאני מכיר בעולם. אתה מגיע למדגסקר ורואה צומח ובעלי חיים שנראים לך לפעמים כמו משהו חי וזר לחלוטין. רבים מהם פשוט לא מוכרים לנו".

שחף מסביר שמדגסקר הייתה מבודדת במשך עשרות מיליוני שנים, והבידוד הזה יצר עולם טבע יוצא דופן. אלפי מיני צמחים קיימים רק כאן, לצד למורים, זיקיות, שממיות ובעלי חיים נוספים שאינם חיים בשום מקום אחר. עבור המטייל, המשמעות אינה שיעור תיאורטי באבולוציה, אלא מפגש כמעט יום-יומי עם יצורים שצריך לפעמים ללמוד מחדש איך להסתכל עליהם.

הבוקר שבו היער מתחיל לשיר

אחת החוויות ששחף מתאר בהתלהבות מתרחשת בשעות הבוקר ביערות שבהם חי האינדרי, מהלמורים המרשימים של מדגסקר. "אחת החוויות המרגשות בטיול ביערות האלה היא לשמוע את האינדרי בבוקר מכריז על הנוכחות שלו. אנחנו מגיעים לשמורה שבה הוא חי, מחפשים אותו, רואים אותו ושומעים אותו, והשירה הזאת בבוקר היא חוויה כל כך מרגשת".

זה מסוג הרגעים שלא באמת עוברים בתמונה. הולכים בתוך יער לח, האור חודר דרך הצמחייה, ואז הקריאה עולה מבין העצים. לפעמים רואים קודם תנועה בענפים, לפעמים רק שומעים, ובכל מקרה התחושה היא של כניסה לעולם שמתנהל לפי קצב משלו.

שחף מכנה את המסע למדגסקר "טיול שורשים", לא רק בגלל הצומח הקדום, אלא גם בזכות הלמורים, הפרימטים הקדומים שהתפתחו לפני עשרות מיליוני שנים. אני קורא לזה "טיול שורשים במובן רב משמעות. מצד אחד יש כאן צומח מיוחד, ומצד אחר יש את הלמורים, הפרימטים הקדומים. בהחלט מרגש לעקוב אחריהם, להכיר אותם ולראות איך הם חיים".

אחד הדברים שמטיילים מגלים מהר במדגסקר הוא שהעין האנושית אינה תמיד כלי מספיק טוב. אפשר לעמוד חצי מטר מגזע עץ, להביט עליו במשך זמן ארוך ולא להבין שממש מולכם נמצא בעל חיים. "יש שממיות שאתה עומד מולן במרחק חצי מטר ולא מזהה אותן. אתה רואה קליפת עץ, חזזית או עלה יבש, ואז המדריך המקומי מראה לך שיש שם בעל חיים. אם לא היה מדריך מקומי עם הניסיון הזה, לא היינו מבחינים בו בכלל", מספר שחף.

אחת הדוגמאות המרשימות היא שממית בעלת זנב דמוי עלה. הגוף, הצבע והמרקם משתלבים כמעט לחלוטין בסביבה, ולעתים רק עין מבריקה מסגירה שמדובר ביצור חי. "אתה מסתכל על צרור עלים יבשים ולא רואה כלום, ואז מסמנים לך את המקום ופתאום אתה מבין שיש שם שממית. זאת אחת התופעות המיוחדות והמרגשות במדגסקר".

גם הזיקיות מספקות רגעים שקשה להישאר אדישים אליהם. תסתכלו על הזיקית ותבינו איזה בעל חיים מדהים זה. כל עין נעה בנפרד, עין אחת יכולה להסתכל אחורה והשנייה הצדה, והזנב מלפף את הענף ומשמש לה עוד נקודת אחיזה.

בלילה האי מחליף פנים

חלק מהמפגשים המיוחדים במדגסקר מתרחשים דווקא אחרי השקיעה. "יש מינים שאי אפשר לראות ביום. פתאום אתה מחפש בתוך החושך למור לילי שהוציא את הראש מגזע חלול, ואתה רואה את האישונים הגדולים שלו ומבין איך הוא מותאם לפעילות בלילה", מספר שחף.

אחד היצורים ששחף מזכיר הוא הטנרק, יונק שמראהו כמעט מסרב להיכנס לקטגוריה מוכרת. אתה רואה אותו והוא נראה כמו איזו הכלאה של משהו בין קיפוד, תן, שועל או כלב קטן. ואז אתה מסתכל על החוטם, על מבנה הגוף ועל ההתאמה לחיפוש חרקים, ומבין שזה בעל חיים בנוי בצורה מדויקת מאוד לסביבה שלו.

ויש גם את הפוסה, טורף אנדמי למדגסקר, חמקמק וקשה לצפייה. הפוסה נראה במבט ראשון כמעט כמו פומה קטנה, אבל הוא לא שייך למשפחת החתולים. זה בדיוק מסוג הדברים שמדגסקר עושה לך, היא מציגה בעל חיים שנראה מוכר, ואז אתה מגלה שהסיפור שלו אחר לגמרי.

אחד הכוכבים הגדולים של האי הוא הסיפקה. גופו מותאם לחיים על עצים, רגליו ארוכות מאוד ביחס לידיו, וכשהוא נע בין ענפים הוא נראה טבעי לחלוטין. על הקרקע, התמונה משתנה. כשהסיפקה צריך לרדת לקרקע הוא רוקד. הוא ממש קופץ בתנועות מוזרות מצד לצד, כי הגוף שלו לא בנוי להליכה רגילה על ארבע. זו תנועה מצחיקה ומקסימה לראות.

אלא שמאחורי הרגע המשעשע מסתתר גם סיפור פחות קל. לעתים הסיפקה נאלץ לרדת לקרקע משום שקרחות יער קטעו את רצף בית הגידול שלו. הוא היה מעדיף להישאר על העצים. שם הוא בנוי לחיים. כשהיער נקטע, הוא צריך להתמודד עם מציאות שלא באמת מתאימה לגוף שלו.

במקומות אחרים אפשר לפגוש משפחות למורים הצמודות זו לזו על הענפים. יש להם מבנה שיניים שמזכיר מסרק והם משתמשים בו כדי לטפח זה את זה. לפעמים רואים תינוק קטן צמוד לאמא, נצמד אליה כשהיא עוברת מעץ לעץ, ואתה עומד למטה והם מביטים בך מלמעלה. זה רגע שקשה להישאר אדיש אליו.

הרגע שמחכים לו במורונדבה

אחד השיאים החזותיים של הטיול הוא אזור מורונדבה (Morondava) ושדרת הבאובבים. מגיעים בשעות אחר הצהריים, בתקווה לעננות קלה מספיק כדי שהשמש האחרונה תצבע את הנוף. האור של לפנות ערב שם יכול להיות פשוט קסום.

שישה מתוך שמונת מיני הבאובב בעולם קיימים במדגסקר, והעצים עצמם נראים כאילו מישהו שינה בכוונה את היחסים בין הגזע לצמרת. לא סתם העצים האלה מופיעים באגדות ובפולקלור. זה נראה כאילו מישהו עם דמיון מופרע עשה קריקטורה של צמח. הגזע עצום, הצמרת נראית כמעט כמו שורשים, ולכן אחד הכינויים של הבאובב הוא העץ שגדל הפוך. זה רגע שבו גם מטיילים שמצלמים בלי הפסקה נוטים לעצור. העצים עומדים בשקט, האור יורד, הצלליות מתארכות, והנוף כולו מקבל תחושה כמעט לא מציאותית.

מדגסקר נמצאת מול אפריקה, אבל שורשיה האנושיים מפתיעים. המתיישבים הקדומים הגיעו מאזור אינדונזיה ובורנאו, אחרי מסע ימי של אלפי קילומטרים. אם הייתם מגיעים למדגסקר לפני אלף וחמש מאות שנה, התושבים הקדומים הגיעו ממרחק עצום מאזור אינדונזיה ובורנאו. הם הביאו איתם מסורות, גידול אורז ושפה שמקורה אוסטרונזי.

בהמשך נוספו השפעות ערביות ואפריקאיות, והתוצאה היא תרבות מורכבת, עם מנהגים, אמונות וטקסים ייחודיים. אי אפשר להבין את מדגסקר רק דרך למורים ועצים. צריך לפגוש גם את האנשים שחיים שם, לראות את הכפרים, את גידול האורז, את המסורות ואת החיים עצמם.

כמה הולכים ומה חשוב לדעת לפני שמגיעים

למרות הדימוי הפראי, שחף מדגיש כי הטיול באי אינו מיועד רק למיטיבי לכת. ולמטייל שמתלבט בין עוד עדשה למצלמה לבין ציוד תצפית, לשחף יש עצה ברורה: "לדעתי במדגסקר יותר חשוב להביא משקפת מאשר מצלמה. יש הרבה ציפורים, בעלי חיים בין הענפים ורגעים שבהם צריך פשוט להתבונן".

מדגסקר אינה יעד שמבקש רק לעבור בו ולסמן אתרים, היא דורשת להאט, לחפש תנועה בין העלים, להקשיב לקריאה שעולה מתוך היער, לצאת בלילה עם פנס, לעמוד מול שממית שלא ראית אף שהייתה ממש מולך, ולחכות לאור האחרון בין עצי הבאובב.

"יש במדגסקר בעלי חיים וצמחים שאתה מסתכל עליהם ופשוט אומר: לא ידעתי שדבר כזה קיים. מבחינתי זו אחת הסיבות שזה אחד היעדים המיוחדים והמרגשים ביותר שאני מכיר בעולם", מסכם שחף.