"לא רוצים רוצחי תינוקות": קריאות לגירוש ישראלים בפרו – והאשמות על ניהול עסקים לא חוקיים

סמטאות האבן של קוסקו, ששימשו בעבר מקלט שליו למטיילים המחפשים את הודו של המאצ'ו פיצ'ו, הפכו לקו החזית של התנגשות תרבותית ופוליטית נפיצה מתמיד. סרטון ויראלי שפורסם לפני יומיים בלבד בדף האינסטגרם cusco_conpalestina, המוקדש להסברה פלסטינית, עורר גלים בכל המדינה כשהוא מציג מבט גולמי ובלתי אמצעי על הטינה הגוברת כלפי מטיילים ישראלים בצל המלחמה המתמשכת במזרח התיכון.

במרכז הסרטון, שמהווה עדות חריפה לאווירה הנוכחית בעמק הקדוש, נראים תושבים מקומיים ופעילים מתעמתים ישירות עם קבוצת תיירים ישראלים. חילופי הדברים קשים ואלימים: "צאו מהמדינה שלי, חתיכות חרא ציוניות", צועק אחד הנוכחים. "אנחנו לא רוצים אתכם כאן, רוצחי תינוקות, פושעי מלחמה. צאו מכאן. פלסטין תהיה חופשית. זה רק יחמיר עבורכם. רוצחי תינוקות, צאו מכאן". כשהמצלמה מסתובבת, נראים מפגינים שסביבם שוטרים מקומיים, ודורשים בקול רם את גירושם המוחלט של התיירים מהמדינה.

>> "שירגאו היא לא הגדה המערבית": המאבק נגד "הכיבוש הישראלי" באי עולה שלב – "אתם לא בעלי הבית"

>> "ישראל הקטנה" במשבר: צניחה חדה בתיירות ופגיעה קשה בפרנסה בכפר של הישראלים בהודו

>> "אף אחד לא אוהב אותם": אשפה, מסיבות ודירות הרוסות – הישראלים בארגנטינה על המוקד

התחושות שתועדו בסרטון אינן בגדר התפרצות מבודדת. הזרוע הפרואנית של תנועת ה"אנטיפה", תחת החשבון accionantifascista_peru, פרסמה מחדש את התיעוד בצירוף מניפסט חריף שמסמן הסלמה משמעותית ברמת הרטוריקה. הקבוצה טוענת כי קוסקו "נפלשה על ידי ציונים מזה מספר שנים", וטוענת כי "אכסניות בבעלות ישראלית בהרי פרו משמשות כאתרי נופש בלעדיים לחיילי צבא הכיבוש הישראלי (IOF) שמגיעים לנוח אחרי שעינו, אנסו ורצחו פלסטינים".

הפוסט מרחיק לכת עוד יותר ומעלה טענות חמורות על כך שמוסדות אלו פועלים כמובלעות לא חוקוית. "באכסניות האלה, שבהן הכניסה לפרואנים וללטינו-אמריקאים אחרים אסורה, לפושעי המלחמה יש סוחרי סמים משלהם והם לא מאפשרים לשום רשויות מקומיות, בין אם מדובר בעירייה או במשטרה, להיכנס", נכתב בפוסט. הוא מסתיים בהנחיה מצמררת לציבור: "שננו את הפרצופים של הרוצחים האלה למקרה שתיתקלו בהם ברחוב!!! בקוסקו יש עם מכובד שנמאס לו מהתעללות של החלאות הציוניות האלה!!!".

היסטוריה של שיתוף פעולה תחת לחץ

גל העוינות הזה עומד בניגוד חריף למערכת היחסים ההיסטורית בין פרו לישראל. הקשר הבילטרלי, שנוסד רשמית ב-1958, נבנה על יסודות של שיתופי פעולה. במשך עשורים, המומחיות הישראלית בחקלאות באזורים צחיחים ובטכנולוגיה צבאית זכתה להערכה רבה בלימה. מל"טים וטילים נגד טנקים מתוצרת ישראל היו מרכיבים קבועים בתקציב הביטחון הפרואני, ומהנדסים ישראלים סייעו להפוך את המדבריות החופיים של פרו לאדמות חקלאיות פוריות.

עם זאת, "תור הזהב" של שותפות זו עומד בפני שחיקה חסרת תקדים מאז סוף שנת 2023. למרות שפרו הכירה במדינת ישראל כבר ב-1949 ומעולם לא ניתקה את קשריה באופן רשמי, האקלים הגיאופוליטי הנוכחי בוחן את הנייטרליות של לימה. החיכוך הדיפלומטי האחרון הגיע לשיאו כאשר משרד החוץ הפלסטיני מתח ביקורת פומבית על פרו על כך שהיא מאפשרת לאזרחים בעלי אזרחות כפולה לשרת בצה"ל. מותו של יובל לופז, מילואימניק ישראלי-פרואני, הפך לנקודת רתיחה, בעוד הממשלה הציעה תנחומים דיפלומטיים סטנדרטיים, פעילים מקומיים השתמשו באירוע כדי להציג את המדינה הפרואנית כשותפה לאלימות באזור.

בשטח, החיכוך ניכר ביותר במגזר התיירות, המהווה נדבך מרכזי בכלכלת פרו. תנועת ה-BDS מצאה דריסת רגל בתעשיית האירוח, במיוחד בקוסקו ובהוארז (Huaraz). דיווחים מצביעים על כך שאכסניות מיישמות בשקט מדיניות של "אין מקום" המופנית ספציפית כלפי מחזיקי דרכון ישראלי. עסקים מסוימים אף הציגו שלטים המכריזים על עצמם כ"חופשיים מאפרטהייד".

הבוז הזה אינו פוליטי בלבד, הוא לעיתים קרובות הוא ניזון מחיכוך תרבותי ארוך שנים. סגנון הטיול המוחצן של ישראלים צעירים, המטיילים לעיתים קרובות בקבוצות גדולות ומלוכדות מיד לאחר השירות הצבאי, נתפס מזה זמן רב כאגרסיבי על ידי המקומיים האנדים המופנמים יותר.

קהילה בקו האש

עבור הקהילה היהודית הקטנה אך ההיסטורית של פרו, המונה כ-2,000 עד 3,000 נפש ומתרכזת בעיקר בלימה, האווירה הופכת לקלסטרופובית יותר ויותר. שורשי הקהילה חוזרים לתקופת הפריחה של ענף הגומי במאה ה-19 ולגל הגעתם של יהודים מאירופה שנמלטו מהשואה. כיום הם מהווים פלח משולב ומשפיע בחברה הפרואנית, אך הם מוצאים עצמם מנווטים מול גל גואה של אנטישמיות, שרבים מגדירים כקשה ביותר שחוו.

נתונים אחרונים מניטור בין-לאומי מצביעים על כך שתקריות אנטישמיות בדרום אמריקה נותרו ברמות גבוהות היסטורית לאורך 2025 ואל תוך 2026. בלימה, בית הספר היהודי (ליאון פינלו) ובתי כנסת שונים נאלצו לתגבר משמעותית את האבטחה הפרטית. מקרי ונדליזם, הכוללים גרפיטי בנוסח "ציונות שווה נאציזם", הופיעו על קירות של עסקים בבעלות יהודית ברובע מיראפלורס. ההבחנה בין ביקורת על מדיניות ממשלת ישראל לבין עוינות כלפי האוכלוסייה היהודית המקומית הפכה, עבור רבים, למטושטשת ומסוכנת.

תנועת ה-BDS בפרו התפתחה מהפגנות רחוב למיקוד אסטרטגי בשותפויות תאגידיות, תוך הפעלת לחץ על הממשלה לבחון מחדש חוזים עם חברות אבטחה וחקלאות ישראליות. תנועה זו היא חלק ממגמה רחבה יותר באמריקה הלטינית, שבה התמיכה בפלסטינים נקשרת לתנועות זכויות של עמים ילידיים, מה שיוצר נרטיב המהדהד את ההיסטוריה של פרו עצמה במאבק נגד קולוניאליזם. ההשפעה הכלכלית היא חרב פיפיות, ובעוד שתנועת החרם מבקשת לבודד את ישראל, היא גם מאיימת על פרנסתם של מפעילי תיירות פרואנים שהסתמכו היסטורית על "העונה הישראלית".