"ישראל הקטנה" במשבר: צניחה חדה בתיירות ופגיעה קשה בפרנסה בכפר של הישראלים בהודו

מעל העיירה מקלאוד גאנג', בנקודה גבוהה ומבודדת עוד יותר על צלע רכס הדהולאדהר (הימלאיה), שוכן הכפר השקט דרמקוט (Dharamkot). בשל מיקומו הטופוגרפי, הכפר משקיף על האזור כולו והפך ליעד מועדף למטיילים מכל העולם, ובעיקר לצעירים ישראלים המחפשים מנוחה לאחר השירות הצבאי. הכפר, שזכה לכינוי "ישראל הקטנה" או "תל אביב של ההרים", ניצב כעת בפני עתיד לא ברור: המלחמה מצמצמת את הגעת התיירים הישראלים, ומטלטלת את הכלכלה המקומית שנשענת כמעט לחלוטין על נוכחותם.

בתחילת אפריל הסמטאות הצרות של דרמקוט בדרך כלל מלאות במטיילים מישראל, אך השנה הן נותרו דוממות באופן חריג. המקום, שבאביב הומה בבליל של עברית, מוזיקה ואווירת בתי קפה תוססת, נראה כמעט נטוש. בעלי עסקים מקומיים, החל ממפעילי בתי הארחה ועד למסעדנים, מדווחים על תפוסה אפסית בנקודת זמן שאמורה לסמן את שיאה של עונת התיירות.

>> רק תבואו: המדינות שעושות הכל כדי למשוך תיירים ישראלים

>> המקומיים טוענים: התיירים כבשו את האי שלנו

>> "לא רוצים להפוך לדיסנילנד": המקומיים במקום היפה באירופה סובלים מצפיפות מבקרים

"המלונות והגסטהאוסים ריקים לחלוטין, ואנחנו אפילו לא מקבלים פניות לבירורים", מעיד גורם בענף המלונאות המקומי, המתאר הידרדרות מהירה שהחריפה בחודש האחרון. התיירים הישראלים, שבאופן מסורתי פוקדים את האזור החל מחודש מרץ ונשארים בו לאורך כל הקיץ, נעדרים השנה מהנוף. נתוני המשטרה המקומית חושפים את עומק המשבר: מתוך כ-10,000 תיירים זרים שביקרו במחוז קנגרה מתחילת השנה, נרשמו במהלך מרץ כ-100 ישראלים בלבד, צניחה דרמטית לעומת נתוני השנים הקודמות.

כבר בראשית מרץ החלו גורמים בענף התיירות בדרמסאלה להיערך לגל ביטולים ולתקופה ממושכת של שפל בפעילות הכלכלית. שיבושי הטיסות, סגירת נתיבי אוויר והעובדה שנוסעים רבים מצאו עצמם תקועים בנמלי תעופה ברחבי העולם, הפכו את תכנון החופשה לשיקול משני עבור מטיילים פוטנציאליים. "כשאנשים נחשפים לתמונות של נוסעים תקועים ולדיווחים על סיכונים ביטחוניים גוברים, הם בוחרים לדחות נסיעות", מסביר מארגן טיולים מקומי. "תיירות היא תמיד הסקטור הראשון לספוג את המכה כשהרוחות מתלהטות".

אולם המשבר אינו מוגבל לישראלים בלבד: גם התיירות מאירופה, מארצות הברית וממדינות אסיה מראה סימני נסיגה. עבור הקהילה המקומית, מדובר במכה כפולה: העיירה, שטרם הספיקה להשתקם כראוי מנזקי המונסון הקשים של השנה שעברה, מוצאת עצמה כעת מול עונת תיירות שקטה במיוחד.

קהילה שנשענת על קהל אחד

הזהות המקומית של דרמקוט קשורה קשר הדוק למטיילים הישראלים שפוקדים אותה. שלטים בעברית הם מחזה נפוץ ברחובות, התפריטים במסעדות מציעים חומוס ושקשוקה לצד המטבח הטיבטי המסורתי, ובית חב"ד המקומי משמש כמרכז קהילתי תוסס.

בשונה מתיירים ממדינות אחרות המגיעים לביקור קצר, הישראלים נוהגים להישאר בכפר שבועות ואף חודשים, ובכך הפכו לעמוד התווך של הכלכלה באזור. כעת היעדרם מורגש היטב: נהגי המוניות מדווחים על ירידה חדה בנסיעות, החנויות נותרות ריקות ובעלי המסעדות נאבקים לשרוד את התקופה הקשה. "אנחנו רואים כרגע רק ישראלים שהגיעו לכאן מזמן, כמעט ואין פנים חדשות בסמטאות", מספר בעל בית קפה מקומי, שמתאר תחושה של קיפאון תיירותי בשטח.

המשבר הנוכחי אינו מוגבל לדרמקוט בלבד, אלא מורגש היטב בכל רחבי מדינת הימאצ'ל פרדש. ביעדים פופולריים כמו קסול, מנאלי ועמק פרוואטי, התיירים הישראלים מהווים נדבך מרכזי בתנועת התיירות של עונת הקיץ. עם זאת, כבר בראשית מרץ החלה נטישה המונית של מטיילים, ורק מעטים בחרו להישאר לשהייה ממושכת. בתי ההארחה במוקדי התרמילאים מדווחים על תפוסה נמוכה במיוחד, וחלק מהמרכזים הקהילתיים ששירתו את המטיילים נסגרו כבר לפני חודשים.

לצד הפגיעה הכלכלית, למשבר יש גם השלכות אנושיות קשות על הקהילה המקומית: כ-45 אלף תושבי המדינה, העובדים במדינות המפרץ, מצאו עצמם תקועים הרחק מביתם בשל שיבושי הטיסות וסגירת המרחבים האוויריים. מצב זה מוסיף לחץ חברתי וכלכלי כבד על האזור, שמתמודד כעת עם חזיתות מרובות של חוסר וודאות.

התאוששות בסיכון

העיתוי הנוכחי של המשבר אינו מקרי ופגיעתו כואבת במיוחד. בשנה שעברה נרשמו בדרמסאלה למעלה מ-30 אלף תיירים זרים, הנתון הגבוה ביותר מאז מגפת הקורונה, נתון שעורר תקוות גדולות להתאוששות יציבה ומתמשכת. אולם תעשיית התיירות נשענת על תכנון לטווח ארוך, וחוסר הוודאות הנוכחי מעיב על החודשים הקרובים. גם אם הזמנות קיימות טרם בוטלו, ההערכה היא כי גל של ביטולים עתידיים כבר בדרך.

"כל טלטלה עולמית יוצרת אפקט שרשרת מיידי", מסביר גורם בכיר בענף המלונאות באזור. "מה שאנחנו חווים כעת הוא ככל הנראה רק תחילתו של המשבר". בדרמקוט עצמה שוררת כעת דריכות שקטה ומורטת עצבים. בעלי עסקים, התלויים לחלוטין בהכנסות מעונת הקיץ הקצרה, ניצבים מול הפסדים הולכים וגדלים מבלי לדעת מתי, ואם בכלל, תחזור השגרה המוכרת.

"אם המערכה הצבאית תימשך, נמצא את עצמנו במצוקה כלכלית אנושה", משתף בעל מסעדה מקומי. בינתיים הכפר נותר במצב של המתנה דרוכה: בתי הקפה פתוחים אך ריקים מאדם, ובתי ההארחה ערוכים לאורחים שאינם מגיעים.