שחמט בלקני: אזור התיירות הלוהט של אירופה הפך ללוח המשחקים החשאי של ישראל וקטאר

מי שיטייל השנה בריביירה האדריאטית של מונטנגרו, שרושמת זינוק חסר תקדים של 164 אחוזים במספר המבקרים, או יסייר במרכזים ההיסטוריים של קוסובו המושכים מאות אלפי תיירים, יתקשה להבחין שמתחת למעטה הפסטורלי, מערב הבלקן הפך שוב לאחת הזירות הנפיצות והמבוקשות ביותר בפוליטיקה העולמית. בעוד ענף התיירות האזורי חווה רנסנס כלכלי ותרבותי, והעוגנים המסורתיים של האיחוד האירופי וארצות הברית נחלשים, ושורה של מעצמות מזרח-תיכוניות ממהרת למלא את הוואקום האסטרטגי.

התנופה התיירותית הזו מתקיימת לצדו של מאבק כוחות סמוי אך דרמטי. במרכזו, ישראל וקטאר מפעילות ארגזי כלים שונים לחלוטין של מדינאות כדי להבטיח לעצמן השפעה ארוכת טווח, קווי אספקה חלופיים וגידורים דיפלומטיים על אדמת אירופה. עבור ירושלים, המניע לקשרים אלו קשור קשר עמוק לצורך החיוני בבניית רשתות עמידות מחוץ לבריתות המסורתיות שלה.

>> אלבניה על הגל: מהמדינה הסגורה באירופה - ליעד החם של הישראלים

>> מחכים לישראלים: העיר טיווט במונטנגרו מתכוננת לקיץ עמוס – מלא בתיירים ויאכטות

>> "כל כך מגעיל": תיירים התארחו בווילה בקרואטיה – והשאירו אותה במצב מחריד

ישראל הרחיבה בהתמדה את טביעת הרגל שלה ברחבי דרום-מזרח אירופה, כשהיא מנצלת את המרוץ האזורי לעבר מודרניזציה טכנולוגית, שצבר תאוצה מאז פרוץ הסכסוכים הגדולים באוקראינה ובלבנט. במקום להסתמך אך ורק על דיפלומטיה קלאסית, ישראל מיצבה את עצמה כשותפה תעשייתית חיונית, הפועלת משני עבריהם של קווי שבר אזוריים עמוקים ומעניקה לעצמה מרחב תמרון גאופוליטי ייחודי.

מהצד השני, קטאר מנסה אף היא לקבוע את מקומה בבלקן באמצעות השקעות עתירות הון ובניית כוח רך, ובכך מכניסה בעקיפין גם את האינטרסים של איראן וטורקיה לתמונה. שתי המדינות הללו מבינות שהשליטה העתידית בנתיבי הסחר וההשפעה של אירופה עוברת כעת דרך המדינות הצעירות של הבלקן.

רשת הביטחון הגאופוליטית של ירושלים

סרביה מהווה את העוגן המרכזי של ההשפעה הישראלית באזור. מה שהחל כמערכת יחסים מסחרית שקטה, התפתח לברית אסטרטגית עמוקה, ובעקבות הסכם מסגרת ענק בשווי 1.6 מיליארד דולר, בלגרד שילבה במערכים שלה טכנולוגיות הגנה ישראליות מתקדמות, כולל מערכות מכ"ם, לוחמה אלקטרונית וכלי טיס בלתי מאוישים. מערכת היחסים הזו עלתה מדרגה כאשר שני הצדדים סיכמו על הקמת מפעלים משותפים לייצור טכנולוגי בתוך סרביה, לצד כינון מסגרות ישירות להחלפת מידע מודיעיני.

הצינור האסטרטגי הזה פועל באופן דו-צדדי, ומוכיח את עצמו ברגעי אמת: במהלך הלחימה הרב-זירתית האינטנסיבית במזרח התיכון, כאשר שרשראות האספקה הבין-לאומיות של ישראל התערערו, יצוא התחמושת והציוד הסרבי לישראל זינק מסכום זניח ל-134 מיליון דולר, ובכך סיפק רשת ביטחון לוגיסטית קריטית ברגעים הלחיצים ביותר.

הרשת הזו משתרעת הרבה מעבר לבלגרד, ומציגה יכולת תמרון דיפלומטית מרשימה של ישראל בין יריבים מושבעים. למרות המתחים ההיסטוריים בתוך חצי האי, ירושלים הצליחה לטוות קשרים חזקים עם שני הצדדים של המתרס. מצד אחד, ישראל הכירה רשמית בקוסובו, מה שהוביל את פרישטינה להפוך לישות בעלת הרוב המוסלמי הראשונה שהקימה שגרירות בירושלים. מן הצד השני, היא הרחיבה את שיתוף הפעולה הטכנולוגי והביטחוני עם אלבניה השכנה, והבטיחה חוזים לאספקת מערכות טקטיות מתקדמות.

בקרואטיה, הקשר התממש באמצעות עסקאות ענק לציוד כוחות השריון המקומיים במערכות הגנה אקטיביות ישראליות. צפונה משם, הונגריה הפכה למרכז אירופי נוסף שבו למעלה מ-150 חברות ישראליות פועלות באופן קבוע. הקשרים הללו עם בודפשט תורגמו מיד למטבע דיפלומטי חזק, כאשר הונגריה השתמשה לא פעם בזכות הווטו שלה באיחוד האירופי כדי לשבש החלטות שנועדו לבודד את ירושלים בזירה הבין-לאומית.

במקביל, האסטרטגיה הזו מכה שורשים גם לאורך חופי התיירות והמסחר של מזרח הים התיכון והים השחור. ביוון, יעד מועדף על התיירים הישראלים, חברת אלביט מערכות מפעילה את המרכז הבין-לאומי לאימון טיסה בקלמטה, פרויקט ארוך טווח שהופך את יוון למרכז אימוני הטייסים המוביל של האזור. אתונה שילבה זאת עם עסקאות רכש רקטיות בשווי של כ-700 מיליון אירו. רומניה הלכה בנתיב דומה כדי להתמודד עם המתיחות הגוברת באזור הים השחור, וחתמה על חוזה ענק בשווי שני מיליארד אירו עם רפאל לפריסת מערכות הגנה אווירית לאורך גבולותיה הרגישים.

הכוח הרך של דוחה והצל האיראני

עם זאת, לישראל אין מונופול על ההשפעה החיצונית בגיאוגרפיה הקריטית הזו. מתוך הכרה בערכו האסטרטגי של הבלקן כגשר מילולי ומעשי בין אירופה לאסיה, קטאר השיקה אסטרטגיית-נגד מתוחכמת המושרשת בעוצמה רכה, השקעות בתשתיות ודיפלומטיה כלכלית. המהלכים של קטאר בצפון מקדוניה מראים בדיוק איך המדינה מנסה לצאת מגבולות המפרץ הפרסי. במקום להסתמך רק על יצוא גז, דוחה משתמשת בכסף שלה כדי לקנות לעצמה השפעה פוליטית ארוכת טווח באירופה. בעקבות שדרוג מעמדה העולמי לאחר אירוח מונדיאל 2022, קטאר משתמשת בקרן העושר הריבונית העצומה שלה כדי לעגן את עצמה בענייניה של אירופה.

בניגוד למעצמות הגדולות שמגיעות עם דרישות פוליטיות נוקשות, קטאר פועלת אחרת: היא פשוט פותחת את הארנק. סבב השיחות הרשמי בין המדינות כבר סלל את הדרך להשקעות קטאריות נרחבות בחקלאות, תיירות, בנייה, שירותים פיננסיים ותשתיות של אנרגיה ירוקה בצפון מקדוניה. עבור המדינות הקטנות בבלקן, שסובלות מבעיות כלכליות קשות ומחכות כבר שנים להצטרף לאיחוד האירופי, הכסף הקטארי הוא גלגל הצלה אטרקטיבי. הגישה הזו מאפשרת להן ליהנות מפיתוח כלכלי בלי להרגיש שהן חייבות לבחור צד או להתכופף בפני תכתיבים של מעצמת-על כזו או אחרת.

אבל למהלכים הכלכליים האלו של קטאר יש צד פחות סימפטי, שמביא את הסכסוכים של המזרח התיכון היישר לתוך אירופה, וגורר איתו גם את הצל המאיים של איראן. ככל שדוחה תופסת אחיזה כלכלית חזקה יותר באזור, היא מייצרת מציאות חדשה שמאפשרת לשחקנים עוינים לאתגר את האינטרסים של המערב ושל ישראל.

החשש הגדול ביותר הוא מפני הרפובליקה האסלאמית, ובארגוני המודיעין במערב מזהים שאיראן מנסה לנצל את השברים האתניים והדתיים בבלקן, ומנצלת גבולות פרוצים כדי להבריח אמל"ח ולטפח זרועות פרוקסי מקומיות. במקביל, גם טורקיה כבר עמוק בפנים עם השקעות של מיליארדים בפרויקטים מסחריים ואפילו בהקמת מפעל תחמושת בקוסובו. בשורה התחתונה, הכסף הקטארי משנה את פני השטח, והופך את הבלקן לזירה דיפלומטית וביטחונית מסוכנת, מקום שבו המימון מהמפרץ והאינטרסים של איראן נפגשים ממש על הגבול של ברית נאט"ו.

בין פסגות נאט"ו לרנסנס תיירותי

כל המאבק הזה לא נעלם מעיניהן של המעצמות במערב שמתחילות להגיב. הבחירה בטירנה, בירת אלבניה, לארח את פסגת נאט"ו בשנה הבאה היא ממש לא מקרית, היא מאותתת שהברית שמה פוקוס מיוחד על האזור כדי לבלום מתקפות סייבר, איומים משולבים ומסעות דיסאינפורמציה מצד רוסיה. ראש ממשלת אלבניה, אדי רמה, מנצל את המעמד הזה כדי לדחוף את המדינה שלו קדימה לעבר הצטרפות לאיחוד האירופי, וממצב את אלבניה כסכר נגד השפעות זרות. הפסגה הזו תאלץ את המערב להתמודד עם כניסתן המהירה של טכנולוגיות מתקדמות לשטח, כמו רחפנים ומערכות בינה מלאכותית, בדיוק התחומים שבהם החברות הביטחוניות מישראל כבר תקעו יתד עמוקה.

מה שמרתק בכל משחק השחמט הפוליטי הזה, הוא שבמקביל למאבקי הכוח מאחורי הקלעים, הבלקן חווה פריחה כלכלית אדירה. קוסובו, למשל, שוברת שיאי תיירות ומארחת מאות אלפי מבקרים בערים ההיסטוריות שלה, למרות שהיא עדיין סוחבת תדמית מורכבת בכל הקשור ליציבות ביטחונית. באותו הזמן, מונטנגרו הפכה ליעד היוקרה הלוהט ביותר באירופה עם זינוק אדיר במספר המטיילים העשירים, שדרוגי תשתיות מסיביים וטיסות ישירות, גם מישראל, שנוחתות בריביירה האדריאטית ומביאות קהל שמחפש שקט פסטורלי, הרחק מהמתח של המזרח התיכון.

בשורה התחתונה, מדינות מערב הבלקן הן כבר מזמן לא רק "אזור ספר" פסיבי שמחכה לאישור של אירופה. המדינות הללו הפכו לצומת דרכים קריטי שבו עסקאות נשק, ביטחון אנרגטי ומיליארדים של השקעות זרות קובעים את העתיד. בזמן שישראל מעמיקה את התלות הצבאית-תעשייתית בהן וקטאר מותחת את השריר הכלכלי שלה, הבלקן מוכיח שהוא המראה הטובה ביותר למורכבות של הפוליטיקה העולמית החדשה, ואולי גם העתיד של אירופה כולה.