אלבניה על הגל: מהמדינה הסגורה באירופה - ליעד החם של הישראלים

אלבניה שבבלקן הייתה במשך שנים חידה סגורה, אבל בעשור האחרון היא נפתחת לעולם והופכת ליעד חם, במיוחד עבור ישראלים. חופים בצבע טורקיז, הרים דרמטיים, ערים עתיקות וסיפורים שלא דומים לשום מקום אחר באירופה.

העונה החדשה של המירוץ למיליון ממשיכה (פרק חדש בשבת, אחרי החדשות, קשת 12), והפעם הזוגות החדשים הוזנקו מאלבניה,וכמו מונטנגרו שבה הוזנק הסבב הראשוןשל הזוגות, גם כאן מדובר במקום קטן עם אופי גדול, וההיסטוריה, התרבות והנופים נפגשים כמעט בכל פינה.

1. מדינה צעירה עם עבר קיצוני

אלבניה המודרנית היא מדינה צעירה יחסית, אבל ההיסטוריה שלה רחוקה מלהיות רגועה. במשך עשרות שנים היא חיה תחת אחד המשטרים הקומוניסטיים הקשוחים והסגורים ביותר באירופה, מנותקת כמעט לחלוטין מהעולם החיצון. אזרחים לא יכלו לצאת מהמדינה, תרבות מערבית נאסרה, ואפילו דת הוצאה מחוץ לחוק. רק בתחילת שנות ה-90, עם נפילת המשטר, החלה אלבניה להיפתח ומאז היא מנסה להשלים עשורים של ניתוק בקצב מהיר במיוחד.

2. אל תקראו לה אלבניה

האלבנים לא קוראים למדינה שלהם "אלבניה", אלא שקיפריה (Shqipëria): "ארץ הנשרים". הנשר הדו-ראשי שמופיע על הדגל האדום הוא הרבה יותר מסמל: הוא ביטוי לגאווה, לעצמאות ולזהות הלאומית. מקור הסמל עוד בימי הביניים, והוא מלווה את האלבנים עד היום בדגלים, בקעקועים, בגרפיטי ואפילו בשלטי חנויות.

3. שפה שאין לה מקבילה

השפה האלבנית נחשבת לאחת השפות המסתוריות באירופה. היא שייכת למשפחת השפות ההודו-אירופיות, אבל לא דומה לאנגלית, צרפתית או איטלקית, וגם לא לשום שפה מודרנית אחרת. בלשנים מאמינים שמדובר בשריד לשפה עתיקה מאוד, אולי מתקופת האילירים שחיו באזור לפני אלפי שנים. עבור מבקרים, המשמעות ברורה: קשה להבין, קשה לבטא, אבל קל מאוד לזהות.

4. כן זה לא, ולא זה כן

אחד הרגעים היותר מבלבלים למבקרים באלבניה קורה דווקא בשיחה הכי פשוטה. נענוע ראש, שבשאר העולם אומר "לא", מסמל כאן דווקא "כן". לעומת זאת, הנהון למעלה ולמטה פירושו שלילה. המקור לכך לא לגמרי ברור, אבל הסברה הרווחת היא שמדובר בהרגל עתיק מתקופת השלטון העות'מאני. כדי לא להסתבך, עדיף להקשיב למילים: "פו" זה כן, "ג'ו" זה לא.

5. המדינה הראשונה שהוציאה את הדת מחוץ לחוק

בשנת 1967 הכריזה אלבניה על עצמה כ"המדינה האתאיסטית הראשונה בעולם". כל ביטוי דתי נאסר, כנסיות ומסגדים נהרסו או הוסבו למחסנים ולאולמות ספורט, ואמונה נחשבה לעבירה פלילית. האירוניה הגדולה היא שכיום אלבניה נחשבת לאחת המדינות הסובלניות ביותר באירופה מבחינה דתית, ובכיכרות רבות אפשר לראות מסגד וכנסייה זה לצד זה, בלי שאף אחד מרים גבה.

6. אלפי בונקרים פזורים בכל עבר

במהלך תקופת הבידוד של אלבניה בנה המשטר הקומוניסטי עשרות אלפי בונקרים מבטון בכל רחבי המדינה, מהחופים ועד לפסגות ההרים. החשש מפלישה היה אובססיבי, אבל בפועל לא נעשה שימו שבאף בונקר. היום הבונקרים הם חלק בלתי נפרד מהנוף: חלקם מוזיאונים, חלקם בתי קפה, ואחרים פשוט עומדים שם, כמו פטריות בטון, כתזכורת לעבר הפרנואידי.

7. יותר אלבנים חיים מחוץ למדינה

בגלל שנים של עוני ובידוד, מיליוני אלבנים עזבו את המדינה וחיים היום ברחבי אירופה וארצות הברית. באיטליה וביוון, למשל, הקהילה האלבנית היא מהגדולות ביותר. הכסף שנשלח הביתה הפך במשך שנים למנוע מרכזי של הכלכלה המקומית, וגם תרם לכך שאלבניה נפתחה בהדרגה להשפעות מערביות, הרבה לפני שנפתחה רשמית לתיירים.

8. טיול ערב שהוא דרך חיים

אחרי ארוחת הערב, האלבנים יוצאים ל-Xhiro, טיול ערב קבוע ברחובות העיר. זה לא קשור לכושר ולא ליעד מסוים, אלא לפגישה, שיחה ולהיות חלק מהמרחב הציבורי. בערים רבות הרחובות המרכזיים נסגרים למכוניות, והעיר כולה יוצאת החוצה. מי שרוצה להבין את הקצב המקומי, צריך פשוט להצטרף.

9. אין מקדונלד'ס – וזה לא מקרי

למרות פתיחות גוברת לעולם, אלבניה עדיין שומרת על אופי מקומי מאוד. אין בה אפילו סניף אחד של מקדונלד'ס, והאוכל נשאר משפחתי ומבוסס על מטבח מסורתי. גם הקפה הוא עניין רציני: לא שותים "על הדרך", אלא יושבים, מדברים ונותנים לזמן לעבור. קצת כמו פעם, רק עם אספרסו מצוין.

10. מרצדס כדרך חיים

מי שנוסע בכבישי אלבניה יבחין מיד בכמות הלא-שגרתית של רכבי מרצדס, לעיתים בני עשרות שנים. הסיבה פשוטה: אחרי נפילת הקומוניזם זה היה הרכב האמין ביותר לדרכים ההרריות והקשות. עם הזמן המרצדס הפכה מסתם מכונית לסמל של הצלחה, שרידות וגאווה, סטטוס חברתי על ארבעה גלגלים.